"כשאנשים מתחילים עם שקרים, זו חוצפה שנובעת מתסכול של מפסידים"

אלעד קופרמן מודה שהוא לא חשב ש"האח הגדול" יתפוס. כשאבי ניר, מנכ"ל קשת, הציע לו את הפורמט שמשגע את העולם, הוא שאל אותו: "למה שאנשים יסתכלו על אנשים אחרים מכינים חביתה?". חצי עשור אחרי, האנשים והחביתה הם הדבר הכי נצפה בטלוויזיה. עם רייטינג שוולדימיר פוטין לא היה מתבייש בו, "האח הגדול" הוא הדבר הכי גדול בשיח הישראלי. בין אם אתם מנויים על ערוץ 20 ובין אם אתם חושבים שבעונה הזו לא קורה הרבה, את שיחת הברזייה שלכם ניהלתם, מן הסתם, על בני הזוג קפרא, על הריסים של אביבית או על העיוור החמוד והכלב.

המספרים בטבלאות הרייטינג, שנעים סביב 40 אחוזים, אומרים בפשטות שכל מי שקורא את הכתבה הזו צופה או נמצא לצד צופה ב"אח". וקופרמן? מפיק העל של התוכנית מפרגן לאנשים שסביבו, מהבמאי והעורך ועד אחרון העובדים. מה אכפת לו? בגיל 43 הוא מחזיק ברוב ביצי הזהב של הפריים?טיים, והמכונה לא מפסיקה לעבוד. השבוע הוא חזר מלוס אנג'לס, שם מצטלמת העונה החדשה של "חי בלה לה לנד". החיוך על פניו מראה שגם העונה הזו תעבוד כמו שצריך: שפני הניסוי החדשים, בדמות מאיה בוסקילה ואחרים, מספקים את הסחורה. אומת הריאליטי אינה יודעת שובע, וקופרמן מספק לנו את האסקפיזם, ובשפע.

"יש משהו מאוד מרגש בזה שאתה יוצר רעיון ומלווה אותו עד שהוא הופך למוצר שאתה גאה בו", אומר קופרמן. "אנחנו אנשים שמספרים סיפורים וחשוב לנו שאנשים יזדהו איתם. אתה לא יכול להיכנס לשאננות בסיפור הזה שנקרא טלווויזיה, כי שום דבר לא בטוח. כל תוכנית, כל עונה היא סטארט אפ". ההמשלה הזו מתחום ההייטק היתה אמורה להפוך את קופרמן לשילוב קטלני של מארק צוקרברג וסרגיי ברין. "רמזור","קחי אותי שרון", "השגריר", וכמובן "האח הגדול" הם חתיכת אקזיט לשוק טלוויזיה בעיייתי כמו בישראל. קופרמן מחייך וטוען ש"אם הרייטינג לא מתורגם לפרסומות, אז איך אפשר לדבר על כסף? השוק נמצא בבעיה גדולה. היתה מחאה חברתית, יש פחות מפרסמים, ואני צריך להפיק תוכניות בפחות כסף משנים קודמות". אל תרחמו עליו. על אף אורח החיים הספרטני, שכולל ריצות בחמש בבוקר כל הדרך לתחרות איש הברזל, או פרצוף מזועזע כשאני מבקש ממנו הפוך קטן ("אצלנו יש שחור או נס על חלב"), הפוסטרים שעל הקירות מתורגמים למזומנים. הנה אדיר מילר מחייך מצד אחד, ואייל גולן מחייך מהצד השני.

אבל הבייבי הוא "האח". היסטוריה טלוויזיונית ששברה את השיאים של מורו ורבו, דודו טופז ז"ל, שברבות הימים סימן אותו ברשימת אויביו. את השידוך ביניהם עשה אלכס גלעדי, נשיא קשת, שזיהה את הפוטנציאל של איש הטלוויזיה הצעיר. כשהוא מדבר על "האח" הוא לא מסתיר את ההתרגשות שלו, על אף דיבורו המונוטוני והמשקפיים שיכולים לדמות לו את תדמית החנון של הכיתה. "אין אח ורע לרייטינג שלנו העונה. לא רק בארץ. אין שום 'אח גדול' בעולם שמגיע לנתונים דומים. אפילו לא קרוב. בעולם אומרים שה'יזראליז אר ורי ספיישל'. אנחנו התוכנית הכי קשה בטלוויזיה: אצלנו לא מבקשים לשיר, לרקוד, לענות על חידות או לשרוד באיזו ביצה. כאן בן אדם מתחרה נגד עצמו, מבנה האישיות שלו נחשף, והוא מוצא את עצמו בסיטואציות קיצוניות שאין בשום מקום אחר. אנשים לא מביאים יכולות, אלא את עצמם. הם נכנסים כאנשים רגילים ועוברים תהליך ענק".

אבל מראש מדובר באנשים שיש בהם פוטנציאל נפיץ, מתוקף הסכמתם להשתתף ב"אח הגדול".

"אני לא מבין במבנים נפשיים, וזה לא המקצוע שלי. בשביל זה אנחנו מעסיקים סביב השעון בתוכנית את אנשי המקצוע הרפואיים הטובים ביותר. אם הם אומרים לי שבן אדם צריך לצאת מהבית בגלל מצב בריאותי או נפשי, אז אני מקבל את דעתם. אני לא לוקח החלטות כאלו. אנשים בתוכנית מגיעים למצבים קיצוניים - לפעמים מילה אחת יכולה להדליק אדם אחר ולהחזיר אותו למקומות בילדות שמעוררים אצלו משהו. הוא יקבל מייד את כל העזרה האפשרית. התמהיל האנושי שמטפל בדיירים מורכב מאנשים רגישיים ולא כוחניים, שיוצרים איתם קשר אמיתי. אנחנו לא זורקים אף אחד, תמיד מושיטים יד לעזרה, גם אחרי שהדייר הודח מהבית. אם אחד הדיירים נזקק לעזרה לאורך שנים, אנחנו היינו שם בשבילו. אנחנו יודעים שיש חיים מחוץ ל'אח הגדול'".

ובכל זאת, יש לך אחריות על גורלות של אנשים.

"אני לא כופה את דעתי או את הרצונות שלי על האנשים בתוכנית. הם כותבים את הסיפור. אם מישהו רוצה להיות עם מישהי, אם מישהו רוצה לעזוב באמצע - זאת זכותו. אבל האחריות של המעשים שלו היא עליו, לא על אף אחד אחר".

וככה פשוט הוא עוזב?

"אתה יודע כמה מתמודדים לאורך השנים הודיעו שהם עוזבים ובסוף נשארו? כשמתמודד מגיע לחדר 'האח' ומודיע שהוא רוצה לעזוב, אנחנו אומרים לו לחשוב על זה עוד לילה ומנסים לעזור בכל דרך. זה קורה בדרך כלל בהתחלה של העונה, שמריבה גדולה פתאום גורמת לבן אדם לרצות לעזוב ולחזור הביתה, למקום המוכר לו. אנחנו משכנעים אותו להישאר, ולרוב מצליחים. ברי סימון, למשל, עזבה ומייד אחר כך רצתה לחזור. אבל אנחנו לא מונעים מאף אחד לקחת את הדברים שלו וללכת. ראה דודו קפרא".

העונה הנוכחית של "האח הגדול" רצופת עזיבות יזומות של הדיירים. ברי סימון החליטה לצאת מהבית עם הדחתה של חברתה זיוה כהן?בהנם, וכעבור יומיים הדיח את עצמו דודו קפרא שהתקשה להתמודד עם הגעגועים לאשתו ההרה בטי. אביב זילבר, בן זוגה לשעבר של אביבית בר?זהר, אחת מכוכבות העונה, החזיק מעמד בווילה לא יותר מ?48 שעות.

המבקרים טענו שמדובר בכישלון של ההפקה בליהוק, אבל קופרמן דוחה את הדברים בצורה ברורה. "איזה כישלון בליהוק? אתה רואה את הרייטינג. את העניין הציבורי. אתה רואה שיח ציבורי שהאנשים הללו מצליחים לייצר, ולא אף אחד אחר. אז איך אפשר לדבר על כישלון בליהוק? אם מישהו עוזב את הבית, זה כישלון בליהוק? זה חלק מהמשחק. מי שרוצה לעזוב עוזב, ומשם מתפתח המשך הסיפור. אני מבין את הביקורות, כי כשאתה עושה תוכנית עם הכי הרבה רייטינג בישראל אז אתה סופג אש. זה בסדר, זה חלק מהעניין".

וזה לא מזיז לך?

"לא ממש. אז יש ביקורות, אז מה. זה לא נוגע בי ולא מעליב אותי. זכותם של המבקרים לכתוב מה שהם רוצים. אני מודה שאני נעלב כשזה נהיה אישי, זה כן. גדלתי בבית עם ערכים, ותמיד הלכתי בדרך הישר. אנחנו כל הזמן מדברים עם הצוות על העובדה שמדובר כאן בחיי אדם, ואנחנו צריכים להיות הכי רגישים ולהעניק את היחס הכי טוב והכי חם ואנושי שאנחנו יכולים. אז לבוא ולהאשים אותי שאני עושה מניפולציות, שאני קובע עלילה, שאני שולט בנפשותיהם של אנשים - זה פוגע בי, זה מעליב אותי וזה על סף הדיבה. פוגעים בשמי הטוב ובשמם של האנשים שעובדים כאן. משתתפים ב'אח' שומרים על קשר איתי גם אחרי התוכנית. אנחנו מדברים, הם מספרים לי על דברים שקורים להם בחיים, שמחים ועצובים. אבל כשאני שומע אנשים שמאשימים אותי בכאלה דברים, בעיניי זאת כפיות טובה. לבי מתמלא רחמים עליהם".

אולי כי אנשים באים לתוכנית כדי להתפרסם, ובמציאות שמחכה בחוץ זה לא באמת עובד.

"עבור חלק זה עובד ועבור חלק לא. יש כאלה שיודעים לנצל את הכישרון שלהם כדי להמשיך הלאה ולהישאר בתחום, ויש כאלה שלא. אבל כן, יש כאלה שהמבנה הנפשי שלהם כנראה לא מאפשר להם להתמודד עם המציאות כפי שהיא. עם הפסד, לדוגמה, או עם זה שמחוץ לבית זה לא בדיוק מסתדר לפי התוכנית שלהם, ויש פער גדול בין מה שהם חשבו שיהיה לבין מה שקרה באמת. על אנשים כאלה יש לי חמלה גדולה. הם היו על גג העולם, והם כבר לא. אבל להשמיץ אותי על בסיס אישי, זו שערורייה. אני אדם מאוד אמוציונלי. את כל ההחלטות אני מקבל מהבטן ומתוך אנושיות. לאורך כל הקריירה שלי, כמעט 20 שנה, היושרה שלי עמדה לפניי. וכשאנשים מתחילים עם השקרים ועם ההמצאות, זו חוצפה. כן, חוצפה שנובעת מתוך תסכול עמוק של מפסידים. מאוד קל לקחת אכזבה או תסכול ולהשליך אותם על ההפקה. מאוד קשה לקחת אחריות ולהגיד 'טעיתי'".

יש גם כאלה שעוברים משברים תוך כדי התוכנית.

"לעיתים יש מצוקה של דיירים בתוך הבית, והצוות מאוד רגיש לה. כשיש קושי נפשי, מטפלים בו. אין בעיות בדברים הללו. לכל בעיה יש פתרון, גם לבעיה רפואית וגם לבעיה נפשית. אז אין צרות בעניין הזה".

קופרמן הוא אב לשלושה, הגדול בן 15. הוא מתגורר ברמת השרון, והוא חיית בריאות. כמו כל אנשי הטלוויזיה, כשהחל את הקריירה עישן יותר מדי ואכל יותר מדי. שתי קופסאות ביום והרבה ג'אנק פוד הוחלפו במרתונים ברחבי העולם ו?60 קילו פחות. כן, הילדים שלו צופים ב"אח הגדול". מעירים הערות, ויודעים שאבא פתוח לפידבקים. אבל ביום שישי בערב התוכנית נשארת מחוץ לתחום.

עשרות רעיונות מגיעים למשרדים שלו. חלקם יהפכו לדבר הבא, חלקם לא, והוא עדיין ימשיך לעבוד מספר דו?ספרתי של שעות מדי יום וישתדל לא לקחת את העבודה הביתה. זה קצת קשה כשהמשרד שלך נמצא בערוץ 20 בטלוויזיה. "דווקא כאן אני סומך על יורם (זק, במאי ועורך התוכנית; ע"ר), האיש הכי מקצוען שיש בטלוויזיה. זאת התוכנית שלו, הוא מנווט אותה. אבל כן, אני חי את 'האח' כל הזמן. נושם אותו".

פרשת דנה רון וההערה הסקסיסטית במיקרופון הפתוח פגעה בתדמית המשפחתית של התוכנית?

"היתה כאן תקלה, אין שום ספק. אבל הטעות הזאת תוקנה בצורה הכי מקצוענית והכי טובה".

אפרופו סקס, אין מצב שנראה משהו כזה על המסך אצלנו. בארגנטינה, למשל, רואים את זה כל הזמן.

"אם יש משהו שמאפיין את 'האח הגדול' הישראלי, זו השמרנות. בישראל הדיירים מאוד שמרנים והתוכנית מאוד שמרנית יחסית למה שמתרחש בעולם. אני מייחס את זה לעובדה שבסופו של דבר אנחנו עם שמרן. אנחנו רוצים לשמוע ויכוחים בטלוויזיה על נושאים כמו שמאל וימין, או אם לשיר או לא לשיר 'נפש יהודי הומייה'. אבל העניין הזה קצת מרתיע אותנו. אבל תשמע, העונה עוד לא נגמרה, ומאיפה אני יודע למה אין סקס. המוצר שלנו הוא בהחלט מאוד שמרני. הישראלים לא אוהבים מוצר סליזי וצהוב".

לפחות משברים יש לרוב.

"בטח. יש תסכול, יש חרטה, יש געגועים. אנשים עוברים תהליכים כל הזמן. אנשים פוגשים אנשים, אנשים פוגשים את עצמם. האנשים הללו מסקרנים ומעוררים סיפורים אנושיים וגורמים לכל צופה להתרגש יחד איתם. הם הגיבורים. כל אחד ואחד מהם, במבנה האישיות שלו, הוא מרתק".

ועדיין, אתה זה שתקבע את התדמית שתצא לדייר זה או אחר.

"כמו שאתה תוציא מהראיון הזה את הדברים שמעניינים אותך, ככה גם אנחנו. אנחנו מצלמים כמות גדולה של חומרים, ואנחנו צריכים להוציא מהם את המיטב. אני לא רואה בזה בעיה. זה כמו בכל דרמה טובה, כמו שבן אדם הולך לסרט. קורים בבית אירועים שאנחנו נותנים להם מענה כל הזמן. אנחנו משפחת 'האח הגדול', אבל הדיירים הם אלה שקובעים הכל, לא אנחנו".

אתה בטוח? יש טענות שאתם אלה שקובעים מי ימשיך ומי לא.

קופרמן מחייך. "אני מכיר את הטענה הזאת. תגיד לי, איך אני יכול לקבוע את העלילה? איך אני יכול לדעת לפני שהתוכנית מתחילה מי יהיו הדמויות הדומיננטיות ומי לא? הרי כל יציאה מהבית יוצרת סיטואציה חדשה. כל מריבה, מי שהיה חבר אתמול כבר לא חבר היום. אז אני יכול לתסרט את זה? הרי זה הקהל קובע. הקהל מחליט מי הפייבוריט שלו, מי יישאר ומי ילך".

"אני לא מתחרט על שום דבר", מבהיר קופרמן, "לא הייתי עושה שום דבר אחרת. אני מאוד נהנה מהמוצר הטלוויזיוני של 'האח הגדול', זה המקום היחיד שמביא לפריים?טיים ולדיון הציבורי דברים שאף אחד אחר לא יכול להביא".

מפיך זה נשמע כמו סוגה עילית.

"תשמע, אני גאה במוצר הזה. אני גאה בזה שהצופה יכול להישען על הספה וליהנות משעה וחצי של טלוויזיה טובה. יש פה דרמה שאף אחד לא יכול לכתוב. היופי של זה הוא שמה שקרה היום לא מעיד על מה שיהיה מחר".

קופרמן החל לפזול לארה"ב. את "רמזור" מכרה החברה בקול תרועת חצוצרות, אך הפורמט האמריקני כשל. קופרמן מודה שלמד הרבה מהחוויה, ושבפעם הבאה יתעקש יותר על השפעה ועל קשר ישיר עם התסריט בחו"ל. "אדיר מילר לא היה חלק מהגירסה האמריקנית, הם יצרו משהו אחר לגמרי, ואני חושב שזו היתה הסיבה העיקרית לכישלון". עם זאת, ועל אף המצב הכלכלי הקשה, הוא מעיד שהטלוויזיה הישראלית נמצאת בפריחה מעבר לים. אבל הוא לא מתכוון לברוח מכאן כל כך מהר. "אני ישראלי וכך חונכתי, אין לי שום כוונה ללכת מכאן. אני גאה לעשות טלוויזיה בישראל. יש לי הרבה פרגון מצד הקולגות, ולא רק. נכון שיש גם חוסר פרגון, אבל זה חלק מהמקצוע. יש לנו רייטינג פנומנלי. בחודשים שלא היינו, היה געגוע גדול ל'אח הגדול', כי אצלנו מקבלים את ההצגה הכי טובה בעיר. אנחנו לוקחים את הצופה איתנו יד ביד, מתחילת התוכנית ועד סופה".

אתה ממליץ לאנשים להשתתף ב"אח הגדול"?

"בהחלט. זו תוכנית שמספקת חוויה מרתקת ולא פשוטה. אמרתי, זו התוכנית הכי קשה בטלוויזיה, אבל אתה רואה כל כך הרבה דיירים שהמקום הזה עשה להם משהו, עורר אצלם משהו. אני חושב שזו חוויה של פעם בחיים. אנשים בעלי חוש התבטאות גבוה, אנשים שמחפשים להביע את עמדתם. אנשים שבטוחים באישיות שלהם ומרגישים צורך לשתף בזה את הצופים - זה המקום בשבילם".

אתה היית משתתף בתוכנית כזאת?

"לא".

יש לך הימור לרייטינג של הגמר? תשברו שיא?

"אני לא מהמר ולא מעוניין להמר. זה לא מעניין אותי. נכון שהרייטינג זה הפידבק המיידי וזה הכלי שבונה לך את המודלים הכלכליים, אבל אני לא עושה חישובים כאלה. זאת לא העבודה שלי".

אתה פוחד מכישלון של 'האח'?

"ברגע שאני הולך עם האמת המקצועית שלי, הפחד לא נמצא בלקסיקון. אני מאוד נהנה ממה שאני עושה. אני מוצא זמן גם לדברים אחרים בחיים שלי, אבל מודה לאל שזכיתי לעבוד במקצוע הזה. מאוד. בחצר הקטנה שלי זכיתי במקום שבו אנחנו יכולים להתעסק ביצירה וברעיונות".

תהיה עוד עונת סלב?

"אנחנו מאוד רוצים, אבל זה תלוי ב'קשת'. צריך לשאול אותם. מבנה השידורים בישראל מחייב לוח משדרים מאוד מיוחד, ולקשת יש מערכת שיקולים. אני הייתי שמח לעשות עונת סלב".

אי אפשר בלי התייחסות שלך לתוכנית שזינבה בכם עד לא מזמן, "דה וויס".

"אני כמעט לא רואה טלוויזיה בכלל. 'האח הגדול' לוקחת ממני כל כך הרבה, וכשאני חוזר הביתה אין לי זמן לשבת ולראות טלוויזיה".

לא מושך אותך לעשות תוכנית כמו "דה וויס"?

"יש לנו תוכנית שהיא תחרות זמר. קוראים לה 'אייל גולן קורא לך', והצלחנו לפצח שם משהו מאוד ישראלי ומאוד ייחודי. זה פיצוח מקורי שלנו ביחד עם ערוץ 24. זו תוכנית שירה מצוינת, שלא מושפעת על ידי הצופים אלא על ידי אייל. בעיניי, זאת חוויה טלוויזיונית".