בימים אלה פירסם שר התמ"ת דירוג של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה בתל אביב לפי מידת השוויון בין נשים לגברים. הדו"ח מפרט את שיעור הגברים והנשים המועסקים בחברה, וכולל השוואה בין שכרם של הגברים לשכרן של הנשים. שר התמ"ת צוטט כאומר שהוא מצפה שהמידע הזה יובא בחשבון על ידי המשקיעים. ההנחה היא שמעבר להיות המידע שיקול בעצם ביצוע ההשקעות, פרסום המידע יסייע בקידום השוויון בחברות העסקיות, לאור רצונן של החברות לקבל דירוג גבוה ולהצטייר כחברות מתקדמות.
למרבה הצער, האמור לעיל כמעט נכון. הדירוג שפורסם ושאליו מתייחסות האמירות האלה הוא דווקא דירוג של המשרד לאיכות הסביבה והוא מדרג את החברות לפי מידת שמירתן על איכות הסביבה.
ובעצם, מדוע שלא יפורסם גם דירוג של החברות לפי מידת השוויון שהן נוהגות בעובדיהן? שקילת שיקולים חברתיים במסגרת שיקולי ביצוע השקעות כבר אינה טרנד חולף - אלא מחויב המציאות. הסוגיה הירוקה והחברתית הפכה למקובלת בכל תחום.
שכר זהה בעד עבודה זהה
הגיע הזמן להתייחס גם לנושא השוויון בין המינים כמרכיב דומיננטי בפעילות החברות במשק. המידע אשר צריך לבוא בחשבון בתחום זה אינו רק שיעורן של הנשים בהנהלת החברה (נושא לא חדש, אשר הועלה כבר בעבר לכותרות, לרבות באמצעות הצעת חוק שעלתה באנגליה לקביעת מכסות מינימום), אלא גם, ואולי בעיקר, מידת השוויון או אי השוויון בשכר גברים ונשים במקום העבודה.
חוק שכר שווה לעובד ולעובדת קובע כי עובדת ועובד זכאים לשכר זהה בעד עבודה זהה, ועל כן לא אמורים להיות הבדלים בין שכרם של גברים לשכרן של נשים.
אלא שבפועל יש פערי שכר מהותיים בין גברים לנשים, ולמרות השיפור המשמעותי שחל בשנים האחרונות, המצב רחוק מלהיות מושלם.
לכאורה, הנטל לפקח על קיום הוראות החוק מוטל על כתפי המדינה, אשר אמורה לאכוף אותו ולוודא את קיום הוראותיו. אלא שיכולתה של המדינה לאכוף את הוראות החוק מותנית במידה רבה במודעותן של מי שנפגעות מאי קיום החוק. במצב הנוכחי, אם לא מוגשת תלונה בעניין, למדינה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לדעת על הפרת ההוראה.
לעומת זאת, אם החברות במשק הישראלי יחויבו לפרסם את המידע הנוגע לשוויון מגדרי או לפחות להציגו לגוף שידרג אותן בנושא זה, תגבר המודעות לחובת השוויון בשכר ובעקיפין גם יגדל השוויון עצמו.
הכותבת היא עו"ד, מתמחה בדיני עבודה במשרד יגאל ארנון