עוד ניצחון בנקודות לרומני

אחד הפרדוקסים המרתקים בעונת הפריימריז מעוגן בעובדה שלמרות נתוני הפתיחה הכמעט מושלמים שלו, ממשיך מיט רומני לזחול אל עבר המינוי המיוחל בלי שיצליח לעורר התלהבות כלשהי גם בקרב תומכיו המושבעים. רוב ניצחונותיו במדינות המפתח, למעט פלורידה, היו בנקודות ולא בהפלה לקרשים, ושיקפו את יתרונותיו הארגוניים ומשאביו הכספיים יותר מאשר את הערכת המצביעים הרפובליקנים את כישוריו וכישרונותיו.

נכון שבעקבות הצלחותיו בשש מתוך עשר המדינות צבר רומני מספר נציגים העולה בהרבה על אלה של סנטורום (מספר ציריו הכולל של רומני מגיע כעת ל-415, לסנטורום יש 176 צירים בלבד). אך יש לזכור ששתיים מהן (מסצ'וסטס וורמונט) הן במגרש הבית שלו.

במדינה השלישית (איידהו) זכה בגין העובדה שכרבע מהמצביעים מורמונים כמוהו, ואילו במדינה הרביעית (וירג'יניה) זכה למעשה מן ההפקר, שכן גם סנטורום וגם ניוט גינגריץ' (שלאחרונה ירדה קרנו והוא נמצא במסלול דעיכה) היו מנועים מלהשתתף בהצבעה מסיבות פרוצדורליות.

לעומת זאת, באוהיו, שאוכלוסייתה מהווה מדגם מייצג לפסיפס הרחב והמגוון של הקבוצות המרכיבות את האומה האמריקנית, הצליח רומני לצאת מנצח בעור שיניו ממש. דימויו של המושל כאיל הון קר ומנוכר וכנציגה המובהק של האליטה העסקית פוגע בו בקרב אנשי הצווארון הכחול, שנציגיו פזורים בהמוניהם על פני "רצועת החלודה", ועושרו של רומני וניתוקו מן ההוויה האמריקנית לכאורה יצרו בקרבם טינה עמוקה כלפיו.

הוא נאלץ להתמודד גם עם איום פנימי חריף נוסף, שמקורו בעמדתם החשדנית כלפיו מצד "שומרי החומה והמגדל" השמרנים במחנה הרפובליקני, גם לאחר ששבר ימינה והתנתק באופן גורף ממורשתו הפרגמטית.

האגף הפונדמנטליסטי שבמפלגה לא מחל למושלה לשעבר של מסצ'וסטס על חטא הרפורמה שקידם בביטוח הרפואי, שמבחינתו חצתה קווים אדומים על רקע פלישתה של המדינה למרחב העיסקי המוגן, והוא ממשיך להגדירו כליברל העוטה תחפושת שמרנית. הוא יכול להתנחם אמנם בתמיכתם האיתנה של הפרברים האמידים והמשכילים, אך ספק אם זהו בסיס תמיכה רחב דיו עבור המועמד.

כך אנו מגיעים לאירוניה: מי שהצטייר מלכתחילה כפרגמטיסט שגישתו העסקית, העניינית והרחוקה מלהט אפוקליפטי משכה גם דמוקרטים, נקלע לעמדה של מועמד מגזרי כמעט, שמבחינת בסיס התמיכה הצר שלו אינו שונה בהרבה מיריבו המושבע סנטורום.

רומני נמצא לכאורה בעמדת זינוק מבטיחה - מבחינת מספר הצירים שלו, אולם אין זה ברור עדיין שדרך זו תהיה סלולה. האפשרות המסתמנת כעת של פרישה קרובה של ניוט גינגריץ' היא בגדר איום נוסף על מעמדו, שכן הוא נהנה עד כה מן הפיצול היחסי של קולות יריביו. התכנסותו של האגף השמרני סביב סנטורום תקשה עליו עוד יותר.