אולי לרגל חג הפורים, לאחרונה נתבשרנו שתי ידיעות משמחות מן העולם היהודי. האחת בישרה על הקמת "איחוד יהודי אירופה", ארגון יהודי חדש שמנסה לייצג את הקהילות היהודיות באיחוד האירופי, לצד מתחרהו הוותיק, "קונגרס יהודי אירופה". זאת, לצד שני ארגוני רבנים הפועלים זה כמה שנים ברחבי היבשת ומנהלים מאבקים שלא אחת גולשים למחלוקות מתוקשרות המרבות חילול השם.
הידיעה האחרת דיווחה בשמחה על פתיחתו של בית כנסת נוסף בעיר פראג, במרכז העיר. לכאורה, "תחיית המתים" בעיר שהתגוררו בה רבים מגדולי התורה והרוח של העם היהודי בכל הזמנים, ובהם רבי אביגדור קרא, המהר"ל מפראג, הסופר פרנץ קפקא ועוד. למרות שערב השואה חיו בעיר כ-50 אלף יהודים, רובם המכריע לא פקד כלל את בתי הכנסת העיר.
הקהילה היהודית הפעילה בעיר כיום מונה כמה אלפי יהודים, אך רק עשרות בודדות מהם מקפידים להתפלל בבית הכנסת מדי יום או בשבתות, ואלה אינם מסוגלים לאחד כוחות ולהתאגד לבית כנסת אחד.
בקרב הקהילה האורתודוקסית פעלו עד כה שני בתי כנסת: האחד, המזוהה עם הרב הראשי של פראג, הרב סידון, שבו מתקיים מניין מצומצם ביותר בתפילות היום-יומיות בימות החול, ובית כנסת אחר, הנמצא במרחק כ-200 מטרים ממנו, שמפעילים חסידי חב"ד, ומתפרנס בעיקר בזכות התיירים הרבים שפוקדים את המקום ואנשי עסקים ישראליים שחיים בעיר.
"השואה השקטה"
העם היהודי, אין צורך לומר, צועד גם על קיבתו, ולצד בתי הכנסת קיימות גם שלוש מסעדות יהודיות כשרות, שמנסות לרצות את תיאבונם של אלפי התיירים שומרי הכשרות הפוקדים את העיר. גם ביניהן קיימת יריבות רבת שנים, וכל ניסיון לבדוק בבית הכנסת האחד, המזוהה עם אחת המסעדות, אם קיימת מסעדה נוספת נידון לכישלון מראש.
מצב זה, של פיצול ומריבה, קנאות ושנאות, אופייני להרבה מהקהילות היהודיות בעולם. ציניקנים יראו בו עדות מעודדת לחיוניותם של החיים היהודיים במקום. והרי תמיד היה ידוע שבמקום שבו נמצא יהודי על אי בודד, יהיו שני בתי כנסת (זה שבו הוא מתפלל וזה שאינו נכנס אליו) וכבר בימי פרעה היו היהודים פרים ורבים. בעיקר רבים...
אך גם אם יהודי אחד שווה שתי דעות, ושני יהודים - כך לפחות בסולם פראג - שווים ארבעה בתי כנסת, אי אפשר להתעלם מכך שבה בשעה הולך וגובר קצב ההתבוללות היהודית במימדים מפחידים.
בקהילות מסוימות, כמו במדינות דרום אמריקה הוא מגיע ל-90 אחוזים, ואילו בקהילות אחרות הוא מגיע "רק" ל-50 אחוזים. תופעה זו, שיש המכנים אותה "השואה השקטה", צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מנהיג יהודי בעל אחריות. במקום להקים ארגונים נוספים ולפתוח בתי כנסת חדשים, שיביאו לליבוי אש המחלוקת בתוך הקהילות ויגדילו את שיעור מקבלי המשכורות (חלקן שערורייתיות) בקרב עובדי הארגונים היהודיים בעולם, רצוי לטפל בצורה מקיפה ומעמיקה יותר באובדנו המתמשך של העם היהודי, ולהשקיע את האנרגיות והמאמצים בחינוך יהודי ובעידוד העלייה לישראל. וכמאמר חכמים, אם לא עכשיו - אימתי? חג שמח.