גילה גודזילה: על ההסתה ב"ציור השבועי לילד"

אני מודה, מושאו של הטור הזה מפתיע אותי. מעולם לא חשבתי שאכתוב טור על הציור השבועי לילד, אולי אחד מהמדורים הוותיקים ביותר בעיתונות הישראלית. אבל ביום שישי האחרון, בזמן שעלעלתי בדפי העיתון, נתקלתי פתאום בדמותה של יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי, המוצגת כסוג של גודזילה מעל עובדי הרכבת ואזרחי ישראל המפוחדים.

הציור קרא לילדים לעזור במציאת הפטיש שנשמט מידה כדי להרחיק אותו ממנה ולאפשר את פעולתה התקינה של הרכבת. תהיתי אם ג'קי הוא בעצם שם העט של מנכ"ל הרכבת בועז צפריר.

אז לא, ככל הידוע לי ג'קי אינו בועז צפריר או שר התחבורה, ישראל כץ, אלא קריקטוריסט ותיק, שככל הנראה אינו אוהד את מאבק העובדים. לגיטימי, הוא בחברה טובה. סביר להניח שרוב אזרחי ישראל אינם נמנים על אוהדיה של גילה אדרעי. עולה השאלה במה שונה מאבק עובדי הרכבת משאר מאבקי העובדים המתנהלים בשנים האחרונות בארץ. האם במהלך שביתת הרופאים, שפגעה, יש להניח, במעט יותר מהתניידותם המהירה של אזרחי ישראל, צייר ג'קי קריקטורה בה רופא מרושע מחזיק בליבו של חולה הזקוק לניתוח? האם בזמן שביתת העובדות הסוציאליות מצצה בקריקטורה אחת העובדות את דם העניים?

ניתן למצוא מספר הסברים לכך – המאבק פוגע בציבור בחיי היום יום ולא רק בבית החולים או בפלח החלש שלו; גילה אדרעי וחברי הוועד הם "לא נחמדים"; פרטי המאבק אינם ברורים לציבור (וגם בנקודה זו מעניין לשאול למה); גילה אדרעי היא, לעוונה, אישה, ועוד מזרחית והסברים נוספים. אבל השאלה האם מאבק עובדי הרכבת מוצדק או לא, או אפילו האם הדרך בה הם מנהלים מאבק זה מוצדקת או לא, אינה השאלה הרלוונטית במקרה זה. השאלה הרלוונטית במקרה זה, היא איך הסתנן פריט מידע הגובל בהסתה פרועה אל בין דפי העיתון הנפוץ במדינה – ולמדור המיועד לילדים, לא פחות.

כי אין לטעות, מעבר לכך שהתמונה מספרת סיפור שבינו לבין המציאות אין דבר, מדובר כאן בהסתה. כשאתה רומז למישהו, במקרה זה - בעיקר לילדים, שיו"ר ועד עובדים אינו מנהל מאבק על תנאי עבודה, מוצדק או לא, אלא עוסק בשיבוש מכוון של המערכת – אתה מסית. כאשר אתה רומז לילד, ללא שום קשר למציאות, שאותה יו"ר ועד עובדים אף פעלה באלימות כדי לממש את מטרותיה הזדוניות ויש לפעול נגדה – אתה מסית. וכשאתה מציג את אותה יו"ר ועד עובדים לא כאישה מן המניין אלא כדמות מפלצתית הגוהרת מעל קורבנותיה – אתה מסית בצורה חמורה במיוחד.

ככל הנראה, לא ג'קי וגם לא העורכים שאישרו את הקריקטורה והביאו אותה לדפוס עשו זאת מתוך כוונת זדון. ניתן להניח שהדבר נעשה מתוך כוונות הומוריסטיות סביב אחד הנושאים הנמצאים בשבועות האחרונים במרכז תשומת הלב הציבורית, וחוסר תשומת לב הוא שגרם לקריקטורה מסיתה זו לראות אור. אבל תשומת לב זו היא אחד מתפקידי העיתונאי והעורך. עורך העמוד, יהיה אשר יהיה, צריך היה לשים לב לתוכן הקריקטורה, לקונוטציות שהיא מעלה ולסיפור שהיא מספרת, ולהחזיר אותה למאייר עם בקשה לשנותו.

בחרתם להתייחס בקריקטורה לילדים לסיפור אקטואלי? יפה מאוד. אבל הילדים ראויים שיוצג בפניהם סיפור אמיתי ולא סיפור מצוץ מהאצבע, גם אם הוא תואם את תפישת עולמכם. במקרה זה, ההסתה לא תגרור ככל הנראה אלימות. אבל ילד שימצא את הפטיש, יצבע בצבעים עליזים את שאר התמונה וישמח על הצלחתו גם יקבל כמובן מאליו את המסר של הקריקטורה: ארגוני עובדים הם מפלצות שרק רוצות לשבש את חייו ואולי גם לעשות זאת בדרכים אלימות.

עוד על יו"ר ועד עובדי הרכבת:
ועד הרכבת מכחיש: אין כוונה להדיח את גילה אדרעי
אדרעי בוועדת הכלכלה: "לא ביזינו את בית הדין"
קנס של 10,000 שקלים הוטל על יו"ר ועד הרכבת