לשחזר את המוות

במשך עשרות שנים המתינו הסודות הנוראים, שהיו חבויים באדמת מחנה ההשמדה סוביבור שבפולין, לעיתוי המכונן שבו יתגלו ויספרו בדממה משתקת את שאירע לרבבות יהודים ברגעיהם האחרונים לפני שהוכנסו באכזריות לתאי הגזים.
אלפי פריטים אישיים, וכן קברים המוניים, דרך המוות שבה צעדו היהודים אל מותם ותאי הגזים נקברו על ידי הנאצים, שניסו למחוק כל זכר להשמדה. יער עבות כיסה את העדויות, עד שהארכיאולוג יורם חיימי, שאיבד שניים מקרובי משפחתו בסוביבור, החליט להפוך את גילוי המחנה על זוועותיו לפרויקט חייו. הוא הצליח לעשות זאת אחרי ארבע שנים של חפירות מאומצות.

סוביבור היה ממחנות ההשמדה האיומים ביותר. הוא פעל במסגרת מבצע ריינהרד, שנועד להביא את השמדת היהודים להיקפים אדירים. ההערכה היא כי לכל הפחות 250 אלף יהודים נרצחו במפלצתיות בסוביבור בין אפריל 1942 לאוקטובר 1943.

הנאצים הפעילו במחנה תאי גזים שאליהם דחסו את הקורבנות עד אפס מקום ואז חנקו אותם באמצעות הזרמת עשן פליטה ממנוע של כלי רכב משוריין. הגופות שהוצאו מתאי הגזים נזרקו לבורות ענק, אך מאוחר יותר הנאצים החליטו לשרוף אותן כיוון שהיקפי הקבורה העצומים גרמו לזיהום מי התהום. הרצח ההמוני נמשך עד מרד האסירים שעבדו בכפייה בסוביבור. המרד פרץ ב?14 באוקטובר 1943, ובסיומו החריבו הנאצים את המחנה עד היסוד וניסו להעלים כל ראיה לקיומו. למעשה, למעט מסילת הברזל שהובילה למחנה, וכן בית מפקד המחנה והמוזיאון לא נשאר שום שריד ממחנה ההשמדה סוביבור.

כאמור, חיימי, ארכיאולוג מחוז הנגב הדרומי ברשות העתיקות, ביקש לפני חמש שנים להתחקות אחר גורלם של שני דודיו, ג'קי ומוריס בן זקן. את החפירות הסיזיפיות הוא ביצע בשיתוף הארכיאולוג הפולני ויטק מזורק, בתמיכת המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.
עכשיו, לאחר ארבע שנים מטלטלות של חפירות במקום, הם גילו קבר המוני שאליו הושלכו גופות היהודים, וכן את "הדרך לשמיים" (הדרך לתאי הגזים) ואת המיקום המדויק של תאי הגזים.

חיימי, שהפך למומחה לסוביבור, מתאר את מבנה המחנה, שהיה מחולק לארבעה מחנות משנה: "במחנה הראשון התגוררו אסירי העבודה היהודים. במחנה השני הפרידו בין גברים ובין נשים וילדים, וכולם הוכנסו לחצר גדולה שבה אולצו להתפשט ולהשאיר את חפציהם. הם הלכו עירומים בשביל שנקרא "הדרך לשמיים" עד שטח ההשמדה, שהוא המחנה השלישי. שם עמד מבנה ובו תאי הגזים, המשרפות, הקברים והמבנים של הזונדרקומנדו, שהפעילו את המחנה".
חיימי מוסיף בצמרמורת: "ממחנה שלוש שום יהודי לא שרד", וממשיך: "המחנה הרביעי היה מחנה בונקרים לקליטת תחמושת, לפי החלטה של היינריך הימלר ב?5 ביולי 1943".
ב?2001 צוות חוקרים פולני ביצע חפירה בסוביבור וזיהה שבעה קברים המוניים. כמו כן, הם חשפו מבנה שהוגדר על ידיהם כמקום התפשטות הנשים במחנה השני. לדעת מנהל מוזיאון סוביבור הם מצאו את מיקום תאי הגזים. בדיעבד, התברר כי החוקרים הפולנים הגיעו למסקנה שגויה בנוגע למיקום תאי הגזים, ולכן המיפוי של סוביבור היה מוטעה עד שחיימי ומזורק החלו בחפירות ב?2007.

"הצלחנו בעזרת יד ושם להגיע לכמה מפות עם מידות ופירוט ובפעם הראשונה דובר על שמונה תאי גזים", מתאר חיימי. "ב?2007 הגענו ליער שבו היה המחנה ופתחנו ריבועי חפירה עם גלאי מתכות. לתדהמתנו, ראינו אחרי כמה סנטימטרים חפצים רבים, ובהם מטבעות ומספריים, ומייד הבנו שתאי הגזים לא יכולים להיות במקום שבו הפולנים חשבו שהם נמצאים, וכך סתרנו את המחקר הפולני", ממשיך חיימי.

"ב?2008 הגענו עם חברה קנדית, שמבצעת בדיקות גיאו?פיזיות באמצעות גלאי מתכות וג'י.פי.אס וזיהינו קבר גדול. לקחנו רדאר חודר קרקע, איתרנו אנומליה בקו ישר ובמרווחים שווים, והבנו שמדובר בעמודים. מיפינו את כל המבנים של המחנה מתקופת המלחמה ויצרנו מפה עם נקודות ציון", מסביר חיימי.

עבודתם של חיימי ושל שותפו הפולני נמשכה ביסודיות: "נעזרנו בצילום אווירי מ?1944 שבו רואים את 'הדרך לשמיים', שמובילה למחנה השלישי. ב?2009 וב?2010 ביצענו את החפירה ומצאנו נקודות שחורות, שהן שרידי עמודים, ועלינו על שלושים צמדים של עמודים. הבנו שזו גדר שהקיפה את המחנה השלישי".
החפירה המתמשכת של חיימי ומזורק העלתה ממצאים מרגשים: "זיהינו מספר רב של מפתחות של מזוודות שהיהודים לקחו לתאי הגזים כיוון שהאמינו שישמשו אותם לאחר המקלחת שאליה נלקחו, וגם מטבעות מכל המדינות שמהן היו משלוחים באירופה. מצאנו בשטח מדליון כסף ועליו השם 'חנה' והכיתוב 'שדי'. כמו כן, גילינו שרידי מסיכת גז ששימשה להוצאת הגופות מתאי הגזים. בממצאים היתה גם משחת שיניים מהולנד מ?1942".
החפירות ב?2011 היו בעלות חשיבות רבה במיוחד. חיימי מספר: "חשפנו גדר כפולה באורך של 120 מטרים, שכנראה היתה הגדר הפנימית של המחנה השלישי. במהלך החפירות חשפנו בחלק הדרומי את חיבור הגדר לשביל הראשי שרוחבו ארבעה מטרים. אחד הממצאים החשובים ביותר שהתגלו בחפירות בחלק הצפוני של 'הדרך לשמיים' היה טלאי צהוב ממתכת, ראשון מסוגו שנמצא בסוביבור, ולאחר בדיקה ביד ושם התברר שהגיע עם יהודי סלובקיה. הבנו שעלינו על דרך המוות שבסופה היו תאי הגזים", מספר חיימי בהתרגשות. "'הדרך לשמיים' מסתיימת באספלט שעליו ממוקמות כיום שתי אנדרטאות שהפולנים בנו ב?1974. אני משוכנע שתאי הגזים נמצאים מתחת. הכל מוביל לזה.
"המבנה היחיד שהיה עשוי מלבנים הוא תאי הגזים. שרידי לבנים שמצאנו סביב משטח האספלט רק מחזקים את ההשערה שתאי הגזים נמצאים מתחת לאספלט. אין מסקנה אחרת. לנוכח הממצאים אנחנו רוצים להסיר את האספלט ולבצע חפירה נוספת כדי לחשוף את שרידי תאי הגזים ולאשר את המידע שלנו".
ממצא חשוב נוסף שהתגלה בחפירות באביב 2011 הוא קבר המוני, שמיני במספר, שהנאצים לא הספיקו למלא. בקרבת הקבר החדש שנחשף לאחרונה נמצא מדליון נדיר ועליו הכיתוב "שמע ישראל". בנוסף, התגלו בחפירות מגן דוד, שיניים רבות, צבת שבאמצעותה עקרו הנאצים את שיני היהודים, עגילים מזהב, טבעות של ילדה קטנה, שעון שעצר מלכת, בקבוקי בושם ואפילו סיכת מיקי מאוס ששרדה את הזוועה.
חיימי מסכם: "כיום אני יכול לשחזר את המחנה כפי שהיה בזמן השואה. אני מתעד את סוביבור למען הדורות הבאים, כי אי אפשר להישאר אדיש לנוכח הממצאים האלה. המטרה היא שהארכיאולוגיה תהיה כלי עזר למחקר ההיסטורי של השואה. מטרתי הבאה היא לחשוף את מחנה ההשמדה טרבלינקה, שטרם נערך בו מחקר ארכיאולוגי".

בימים אלה מתכנסת ועדת היגוי שבה חברות ישראל, סלובקיה, הולנד ופולין שעתידה לבנות מרכז מבקרים חדש עד אוקטובר 2013. במרכז יתקיים טקס לציון 70 שנה למרד סוביבור. הוועדה מסתמכת על תוצאות המחקר של חיימי ומזורק, ומרכז המבקרים החדש שבו יוצגו החפצים הרבים שנחשפו בשנות החפירה מתוכנן וייבנה לפיו.


המכון הבינלאומי לחקר השואה: תיעוד וזיכרון

בשנת 1993 הוקם ביד ושם המכון הבינלאומי לחקר השואה, שמטרתו עידוד המחקר על תקופת השואה, תוצאותיה והשלכותיה. המכון עוסק בתכנון ובביצוע פרויקטים מחקריים, דוגמת החפירות בסוביבור, מחקרי תשתית וארגון ימי עיון, סדנאות בינלאומיות וכינוסים בינלאומיים. המכון יוזם פרויקטים משותפים עם מכוני מחקר בעולם ומפרסם דברי כינוסים ותעודות בנושא השואה.
פעמיים בשנה רואה אור כתב עת בינלאומי ששמו "יד ושם קובץ מחקרים" בעברית ובאנגלית, ובו מיטב המחקרים העדכניים על השואה, פרי עטם של חוקרים בארץ ובעולם. במכון פועלת הוצאה לאור המפרסמת מחקרים, תיעוד וזיכרונות.
משימה חשובה נוספת של המכון היא מתן תמיכה אקדמית לחוקרים ולסטודנטים העוסקים בנושא השואה והענקת מלגות לתלמידי תואר שני ודוקטורט