פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נוהל שכן: בין הכפר נבי סאלח להתנחלות נווה צוף

      איך הסכם אוסלו ב' משפיע על מחירי הקרקעות, למה לא מוכרים סיגריות ומי הולך לחוג הישרדות? מדי שבוע נברר ממה מורכבים חיי היומיום בשני יישובים סמוכים - יהודי ופלסטיני

      הכפר נבי סאלח, ובו 500 תושבים, נמצא בסמוך להתנחלות נווה צוף (חלמיש), המונה כ-1,200 תושבים.

      נוהל שכן- נווה צוף (חלמיש), נבי סאלח (מערכת וואלה! NEWS)

      כמה עולה לקנות דירה?

      בנבי סאלח, דירה ששטחה 100 מ"ר תעלה כ-200-250 אלף שקל. קרקע בשטח C, הקרובה יותר לנווה צוף, תעלה 50 אלף שקל. קרקע בשטח B, המרוחקת יותר מההתנחלות, תעלה פי שניים (שטח B נמצא בשליטה ביטחונית ישראלית נשלט ובשליטה אזרחית של הרשות. שטח C נשלט ביטחונית ואזרחית על ידי ישראל). "בשטח B לא צריך אישור ישראלי. זו קרקע יותר נחשבת", מסביר מחמוד תמימי, 47, אב לחמישה העובד במשרד פתח ברמאללה. איפה למדת עברית? "הייתי עובד תחזוקה בעיתונים 'על המשמר' ו'חדשות'. אני זוכר את אבי רצון. הוא בן אדם טוב".

      בנווה צוף, בית בן ארבעה חדרים, ששטחו כמאה מ”ר, יעלה כ-650 אלף שקל. בית בן שבעה חדרים יעלה בסביבות 800 אלף שקלים. לדברי התושבים, התשלום הוא בעבור הבית בלבד, ואילו על הקרקע הם אינם משלמים. "ככה זה בכל היישובים ביהודה ושומרון", הם אומרים.

      מחמוד תמימי נבי סלאח (נמרוד סונדרס)
      "זוכר את אבי רצון". מחמוד תמימי בביתו (צילום: נמרוד סונדרס)

      ממה מתפרנסים?

      בנבי סאלח מתגוררים פקידים ברשות הפלסטינית, העובדים בעיקר ברמאללה. יש גם שוטרים במשטרה הפלסטינית וחקלאים. ("מצב החקלאות כאן הוא די קשה כי 80% מאדמות הכפר נמצאות בשטח C").

      בנווה צוף, קבוצה גדולה של תושבים עובדת בתעשייה האווירית. יש שעובדים בהיי-טק. רוב התושבים הם בעלי מקצועות חופשיים, העובדים מחוץ לאזור ("80 אחוזים נוסעים מדי בוקר מערבה לאזור המרכז ומגיעים לעבודה תוך חצי שעה. יש לנו גם מישהו שנוסע כל יום לעפולה").

      המחירון

      נוהל שכן- נווה צוף (חלמיש), נבי סאלח (מערכת וואלה! NEWS)

      פחית קולה: נבי סאלח - שני שקלים. נווה צוף - 5 שקלים.

      עשר פיתות: בנבי סאלח אין פיתות במכולת הקטנטנה. "אנחנו קונים ברמאללה או שמכינים פיתות לבד בבית", אומרים התושבים. נווה צוף - 13 שקלים.

      קילו עגבניות: בנבי סאלח אין ירקות במכולת ("קונים ברמאללה"). נווה צוף - 3.80 שקל.

      קפה: במכולת של נבי סאלח יש קפה שחור מקומי, "דאימה". מחירו - 10 שקלים ל-250 גרם. נווה צוף - 8.99 שקל לקפה טורקי עלית, מאה גרם.

      סיגריות: נבי סאלח לא מוכרים סיגריות במכולת. "מטעמי דת. לא רוצים להזיק לציבור", מסביר תמימי. גם בנווה צוף לא מוכרים סיגריות. לפני כמה שנים פנה בעל המכולת המקומית לרב היישוב, יונתן בלס, ושאל אם מותר לו למכור סיגריות. הרב פסק שלא ימכור, משום "זו פרנסה מסבלם של אחרים", וכך היה. "פעם מישהו העמיד מכונה לחיילים שמשרתים פה והרגשנו רע שאנחנו דואגים לתושבים שלנו אבל לא דואגים לבריאות של החיילים", אומרת בלס.

      חיתולים: בנבי סאלח אין. נווה צוף - 49.99 שקל ("האגיס", 44 יחידות).

      מס מקומי

      תושבי נבי סאלח משלמים למועצה המקומית 350-400 שקל, אחת לשנה, בעבור איסוף אשפה. האשפה נאספת פעם בשבוע, ביום חמישי.

      בנווה צוף משלמים ארנונה (גבוהה. שפרה בלס "מפחדת להגיד בקול רם" את הסכום - 500 שקל מדי חודש לבית של 180 מ"ר). כמו כן, כל משפחה משלמת 200 שקל לחודש לוועד היישוב. התשלום הוא על שירותי תרבות, חינוך וניקיון. על אבטחה לא משלמים, וכל משפחה תורמת מזמנה לטובת הש"ג בכניסה.

      נוהל שכן- נווה צוף (חלמיש), נבי סאלח (מערכת וואלה! NEWS)

      בשירות התושבים

      חינוך: בנבי סאלח בית ספר אחד, "בית הספר נבי סאלח", שבו לומדים מכיתה א' עד י'. לאחר מכן ממשיכים לבית ספר תיכון בכפר בני זיד, עד כיתה י"ב.

      בנווה צוף בית ספר יסודי, בו לומדים עד כיתה ו' בנים ובנות ביחד. לאחר מכן מתפזרים לאולפנות ולישיבות התיכוניות שבאזור.

      בריאות: בנבי סאלח אין מרפאה. במקרה חירום, נוסעים לבית החולים ברמאללה או בעיירה סלפית שליד אריאל ("עשרות נשים ילדו במכונית כי היישוב נסגר והצבא לא נתן להן לצאת דרך המחסום").

      בנווה צוף פועל סניף של קופת חולים לאומית, שפתוח ארבעה ימים בשבוע בשעות הבוקר ואחר הצהריים. פעם בשבוע מגיע רופא ילדים. למקרים דחופים נוסעים לבילינסון או לתל השומר.

      דת: בנבי סאלח מסגד אחד - מסגד תמים דארי (דארי היה אחד מבני לווייתו של הנביא מוחמד ומייסד שושלת תמימי, שצאצאיה מתגוררים בכפר).

      בנווה צוף ישנם ארבעה בתי כנסת: המרכזי, הנמצא במרכז היישוב, בית הכנסת לעדה התימנית ("יש אפילו מורי"), בית כנסת ספרדי ו"בית כנסת לצעירים". בשבת יש מניין נפרד לבני נוער.

      איפה עושים שופינג?

      תושבי נבי סאלח קונים בגדים בשוק ברמאללה. "תמיד הולכים למי שהמחירים אצלו הכי נמוכים", מסביר תמימי. איפה קנית את המעיל? "ברמאללה. עלה לי 150 שקל. יפה, לא?"

      תושבי נווה צוף קונים בגדים בשוק של ראש העין או ל"האנגר" בפתח תקווה. רבים קונים גם במרכז המסחרי שבצומת שילת.

      יום בבית הספר

      ביום שלישי מתחילה הנאדי, תלמידת כיתה ח' בבית הספר "נבי סאלח", את לימודיה בשעה 8 בבוקר. היא לומדת ערבית, ספורט, אנגלית, דת ולאומיות ("בשיעור האחרון למדנו על הסכמי אוסלו ועל מפת הדרכים").

      אריאל מנווה צוף, שלומד בכיתה ו' בבית הספר המקומי, פותח את בוקר יום שלישי בתפילה בכיתה ולומד בשעה הראשונה תורה ("למדנו על דיני נדר ושבועה"). אחר כך הוא לומד הבעה, שעתיים אנגלית, דינים ("לומדים הלכות שונות כמו הלכות ברכת המזון"), לשון ושעה אחרונה חשבון.

      נוהל שכן- נווה צוף (חלמיש), נבי סאלח (מערכת וואלה! NEWS)

      מה עושים אחר הצהריים?

      ילדי נבי סאלח רוכבים על אופניים ומשחקים ליד הבתים. לעתים הם משחקים גם עם נפלים של רימוני גז שנותרו מההפגנות בימי שישי. "אין גינות שעשועים, אין מתנ"סים, אין חוגים", נאנח תמימי. "בשלוש השנים האחרונות התגברה הפעילות של צה"ל בכפר ואנחנו מפחדים על הילדים. פעם היה כאן חוג כדורגל, היום כבר אין".

      בנווה צוף, ילדי היסודי הולכים פעמיים בשבוע לתלמוד תורה, ללמוד על החגים ופרשת השבוע. הוריהם משלמים על כך 50 שקל בחודש. פעם בשבוע יש חוג "הישרדות" לבנים שנערך ביער סמוך. ("זה דומה מאוד לצופים. בונה להם את הביטחון העצמי", אומרת בלס). כמה הורים עושים תורנות הסעות לחוגי ציור וטאקוונדו ביישובים לפיד וחשמונאים הסמוכים למודיעין.

      ספריה בנווה צוף, ינואר 2012 (נמרוד סונדרס)
      פופולרית מאוד. הספרייה בנווה צוף (צילום: נמרוד סונדרס)

      בילויים לגדולים

      בנבי סאלח ממעטים לצאת לבילויים. "לא מרגישים בטוח לצאת בערב בגלל חשש מהצבא, וגם יקר לנו מאוד לצאת". ובכל זאת? "לפעמים יוצאים לבילוי משפחתי בבריכות טבעיות ליד בית רימא הסמוכה".

      המבוגרים בנווה צוף יוצאים לעתים לבתי קפה במודיעין או בכפר רות הסמוך. לפני כשנתיים נפתח במרכז היישוב בית קפה, אך כעבור זמן קצר הוא נסגר ("לא היה ביקוש").

      הספרייה המקומית מאוד פופולרית ומדי פעם מתקיימים בה ערבים המוקדשים לספרים מסוימים. באחרונה הוקדש ערב לרומן "העזרה" מאת קתרין סטוקט, העוסק במאבק להשמעת קולן של עוזרות בית שחורות בארה"ב של שנות ה-60, ולסרט המבוסס עליו. הספרים המבוקשים בספריה הם "נוילנד" של אשכול נבו ו"שירת מרים" של סמדר שיר ("יש גם עמוס עוז וגרוסמן").

      גיבורים מקומיים

      בנבי סאלח, "מוסטפא הוא גיבור", קובע מחמוד. מוסטפא תמימי, בן דודו של מחמוד, נהרג בדצמבר האחרון מפגיעת רימון גז בכינון ישיר בזמן ההפגנה השבועית. תמימי מזכיר גם את הפרופ' לשפה ערבית סמיר תמימי ואת ד"ר עבד א-רחמן תמימי, מומחה למים.

      "גם תושבי היישוב ששוחררו מהכלא בעסקת שליט, כמו אחלאם תמימי (מסיעת המחבל בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים), אחמד תמימי וניזאר תמימי, הם גיבורים". אף אחד לא רואה באחלאם רוצחת? "היא נידונה למאות שנים בכלא, עברה סבל קשה, היא גיבורה שהגנה על העם הפלסטיני. אתם הרי תומכים בצבא שרוצח מדי יום, אז מה אתם רוצים מאיתנו?".

      בנווה צוף זוהי משפחת בלוט, שכל שבעת ילדיה משרתים בצה"ל ביחידות מובחרות. "הם לא אומרים 'שאחרים ישרתו ביחידות האלה' או רוצים שאחרים יסתכנו. אנחנו גאים בהם על העמידה הזאת"; גיבור נוסף הוא פרופ' יואב מריק, מומחה לטיפול בילדים הסובלים מפיגור.

      מוסטפא תמימי המפגין הפלסטיני שמת מפצעיו (יח"צ , חיים שוורצנברג)
      מוסטפא תמימי נהרג ממפגיעת רימון גז בכינון ישיר (צילום: חיים שוורצנברג)

      קבוצת כדורגל אהודה

      בנבי סאלח "כולם אוהבים את ברצלונה וריאל מדריד", מסביר אחמד, אחד מילדי הכפר. "אני אישית מעדיף את ברצלונה בגלל מסי". בקיץ הם צופים במשחקי כדורגל על מסכים גדולים שמוצבים בלב היישוב.

      בנווה צוף "אין כל כך עניין בכדורגל", אומר אוהד, אחד התושבים, "אבל יש כמה שאוהדים את מכבי חיפה".

      שלטים ומודעות

      בנבי סאלח, דגלי פלסטין ופתח תלויים מתנוססים כמעט מעל כל בית. "הרוב כאן הם אנשי פתח, למרות שיש פה ושם קצת אנשי חמאס", מסביר תמימי. תמונת ענק של יאסר ערפאת תלויה בגאון במרכז הכפר. גם תמונתו של מוסטפא תמימי תלויה ברחבי הכפר. אפשר למצוא גם כתובות גרפיטי רבות, כגון "אל-קודס שלנו”, "העם דורש לסיים את הפילוג”, "לא נשכח אותך, מוסטפא”. פה ושם מרוססים גם צלבי קרס.

      על לוח המודעות בנווה צוף יש לא מעט הצעות לבייביסיטר אבל גם כרזות למען המאחז מגרון העומד בסכנת פינוי ("חומת המגן של ההתיישבות").

      שלטי תמיכה במגרון בנווה צוף חלמיש (נמרוד סונדרס)
      שלט תמיכה במאחז מגרון בנווה צוף (צילום: נמרוד סונדרס)

      מה יהיה כאן בעוד עשר שנים?

      בנבי סאלח לא אופטימיים. "הצבא ימשיך להרוג בנו", אומר תמימי. "המתנחלים ימשיכו להשתלט על עוד ועוד אדמות וניאלץ להתחיל לבנות לגובה. נווה צוף תתרחב כי הימין ימשיך לשלוט".

      בנווה צוף "יהיו עוד יותר בתים, יותר מוסדות חינוך ואזור תעשייה גדול", אומרת בלס, "וגם עוד עשר שנים יבואו עיתונאים לשאול אם נהיה כאן בעוד עשר שנים וכך גם עוד עשרים שנה, אין לי ספק".

      יחסי שכנות

      לדידם של תושבי נבי סאלח "אין שום יחסים", קובע תמימי. "מי ששולט באדמתך בכוח ושותף להרס הבתים שלך, הוא אויב וגנב".

      על אף ההפגנות השבועיות בנבי סאלח, כמה מתושבי הכפר עדיין עובדים בנווה צוף. "יש כאלה שמקיימים יחסי ידידות קרובים, ובעבר היינו מסתובבים חופשי אצלם", מספרת בלס, "היו פה על הכביש לא מעט פיגועים אולם מנבי סאלח לא יצא אף אחד מהמחבלים. אי אפשר לומר שאנחנו חברים, ואין כמעט יחסים. רבים פה מאמינים שבלי הגורמים החיצוניים הייתה פה נורמליזציה. אם אחד מאיתנו ייתקע עם פנצ'ר בכביש, אני מאמינה שהאנשים מהכפר יעצרו לעזור".

      מדד השלום

      מחמוד תמימי מנבי סאלח: 2 מ-10. "מאז הסכמי אוסלו ועד היום אנחנו מנהלים שיחות שלום וכלום לא קרה. מעל 80% מהציבור בישראל ימני, ברק קיצוני מליברמן, אז עם מי נעשה שלום? אין פרטנר בישראל". אם רבין לא היה נרצח? "ועוד איך היה שלום. גם אריאל שרון היה עושה שלום לו היה נשאר ראש ממשלה".

      שפרה בלס מנווה צוף: 6.5 מ-10. "אני מלאת תקווה. נכון שהיו הרוגים אבל כולנו קמים לאותה השמש ואל אותם ההרים. הפוליטיקה הכזיבה את כולנו". יחיאל קפח, מזכיר הישוב: 7 מ-10. "אם נעמוד על שלנו ולא נתקפל, יהיה שלום".

      לפניות לכתבים:
      joshjosh@walla.com
      nir_yah@walla.com

      ילדים משחקים בכפר נבי סלאח (נמרוד סונדרס)
      לפעמים מרימים נפלים. ילדים משחקים בנבי סאלח (צילום: נמרוד סונדרס)