נוהל שכן: בין ההתנחלות מודיעין עילית לכפר בילעין

במודיעין עילית דירת ארבעה חדרים, שגודלה 100 מ"ר, תעלה בממוצע כ-900 אלף שקל (תלוי באזור). מחירי הדירות עלו פי שניים בארבע השנים האחרונות בשל הביקוש הרב.

תושבי בילעין לרוב לא משלמים על הקרקע משום שהיא מתקבלת בירושה, ורק הבנייה עולה כסף. דירת ארבעה חדרים ממוצעת – ששטחה יכול להגיע גם ל-170 מ"ר - תעלה כ-150 אלף שקל. אם לא יורשים את הקרקע, ניתן לקנות דונם אדמה ב-80 עד 100 אלף שקלים, ועליה אפשר לבנות שני בתים.

מרבית הגברים במודיעין עילית הם תלמידי ישיבה שלומדים ב"כולל" ומקבלים סכום שנע בין 1,500 ל-2,000 שקלים מדי חודש. היתר הם מורים ב"תלמוד תורה" ובישיבות וסופרי סת"ם. הנשים עובדות בבנקים, בבתי הספר ובגני הילדים. באחרונה כשש מאות נשים החלו לעבוד במתחם ההיי-טק שבכניסה לעיר, רובן בחברה "מטריקס" ("פרויקט נפלא", אומר משה פרידמן, אברך בן 28, שאשתו בודקת תוכנה בחברה). אקדמאים? "פחות ממאה".

רבים מתושבי בילעין עובדים כפועלים בישראל, אף שמאז שהוקמה גדר ההפרדה, חלה ירידה חדה במספר הפלסטינים שעובדים בישראל. "חלק זעום אפילו עובד בהתנחלויות", אומר בלחש מוחמד ח'טיב, בן 37, ראש הוועדה העממית בבילעין ומוביל המחאה נגד גדר ההפרדה. אחרים עוסקים בחקלאות או משמשים פקידים במשרדי הרשות הפלסטינית. "יש כאלה שפותחים מכולת משום שישראל אוסרת עליהם להיכנס לשטחה. הם מרוויחים 1,500 שקל בחודש ומזה הם חיים. בסך הכל אפשר לומר שתושבים רבים בבילעין מתפרנסים מישראל".

פחית קוקה קולה: מודיעין עילית - 5.5 שקלים. בילעין - שני שקלים.
עשר פיתות: מודיעין עילית - 12 שקלים. בילעין - שלושה שקלים.
קילו עגבניות: מודיעין עילית - 3.7 שקלים. בילעין - שלושה שקלים.
קפה טורקי מאה גרם של עלית: מודיעין עילית - 7.99 שקלים. בילעין - שמונה שקלים.
סיגריות מרלבורו: מודיעין עילית - 24.5 שקלים. בילעין - 21 שקלים.
חיתולי האגיס: מודיעין עילית - 54.89 שקלים ל-44 יחידות. בילעין - 36 שקלים ל-42 יחידות ("ומקבלים חפיסה של מגבונים לחים").

במודיעין עילית משלמים בערך 700 שקלים ארנונה לחודשיים, אולם יש הנחה לאברכים, לפי כמות ילדים ורמת ההכנסה. בנוסף משלמים התושבים 30 שקלים מדי חודש, בעבור שמירה ("אנחנו לא אוהבים את האגרה הזו", אומר פרידמן, "היא גם עולה לפי המדד").

בבילעין אין ארנונה. משלמים 15 שקלים מדי חודש בעבור תחזוקת מערכות המים ואיסוף האשפה.

חינוך: ילדים עד גיל 14 מהווים כמחצית מאוכלוסיית מודיעין עילית, ובעיר ישנם קרוב לשלושים מוסדות חינוך שונים לבני העדות השונות. עד גיל 13 הבנים לומדים באחד מ-21 מוסדות "תלמוד תורה". ישנם מוסדות נפרדים לאשכנזים, לספרדים ולחסידים. "אין מצב שבחור ישיבה אשכנזי ילך ללמוד בישיבה ספרדית, אבל לפעמים ספרדים מצליחים להגיע לישיבה האשכנזית בגלל שיש שם מכסה מסוימת", אומר לנו פרידמן, "זה לא עניין של אפליה, זה פשוט ככה". לאחר מכן הם ממשיכים עד גיל 16 ל"ישיבה קטנה", ומשם ל"ישיבה גדולה" עד החתונה. הבנות מתחילות את לימודיהן בבית הספר האזורי המשותף, ובכיתה ח' הן מתחלקות בין הסמינרים לבנות. גם כאן ישנה הפרדה כמעט מוחלטת בין אשכנזיות לספרדיות. הבנות מהחסידויות נוסעות ללמוד בבני ברק או בירושלים.

בבילעין שני בתי ספר: אחד לבנים, אחד לבנות. בית הספר לבנות הוקם לפני כשנה בסיוע תרומות ממדינות ערב.

בריאות: ארבע קופות החולים הגדולות מפעילות כמה מרפאות בכל שכונה במודיעין עילית. המרפאות פתוחות עד הערב, ובכל אחת פועל עד 21:00 מוניטור לנשים בהריון ("הילודה פה היא ברוך השם בשפע"). אישה שיולדת מעדיפה לנסוע לבית החולים "מעיני הישועה" בבני ברק אולם ברוב המקרים תעדיף לנסוע לבית החולים הקרוב לבית משפחה.

בבילעין מרפאה אחת, שפועלת פעם בשבוע – ביום שלישי – ובה רופא אחד. במקרים דחופים ניתן לפנות למרפאות בכפרים הסמוכים, שפועלות כמעט מדי יום, או לבית החולים ברמאללה.

דת: במודיעין עילית עשרות בתי כנסת.

בבילעין מסגד אחד, "מסגד בילעין הגדול".

במודיעין עילית קונים בגדי ילדים בחנות "לידר" שבמרכז המסחרי. חלק מהמבוגרים קונים בגדים במודיעין ("לפעמים אפילו ב'פוקס'").

תושבי בילעין קונים בעיקר רמאללה. "באזור כיכר מנארה יש יופי של חנויות", אומר ח'טיב.

מנחם, בן 12 ממודיעין עילית, מתחיל את לימודיו בתלמוד תורה בתפילה שנערכת ב-8:15 בבוקר. לאחר מכן ילמד גמרא ואז משנה או חומש. בשעה אחת אחר הצהריים יאכל עם חבריו לכתה ארוחה חמה ומשתיים עד ארבע ילמד "לימודי חול": חשבון (ארבע שעות בשבוע) ומעט גיאומטריה (“בשביל סוגיות שונות בגמרא כמו גודל סוכה וכדומה”), דקדוק והבעה.

סעיד, תלמיד כיתה ו' בבית הספר לבנים בבילעין, מתחיל את לימודיו בשעה 7:45 בבוקר. הוא לומד דקדוק, ערבית, חשבון, מדעים, איסלם, בריאות ("זה שיעור שמלמד איך להפוך את החיים לבריאים יותר", אומר סעיד. "למדנו למשל על החשיבות של צחצוח שיניים ועל תזונה") ושיעור בלאומיות פלסטינית ("היום לדוגמה למדנו על כיבוש ירושלים על ידי סלאח א-דין").

החל משעה שבע בערב, ילדי מודיעין עילית הולכים ל"מתמידים" - לימוד בחברותא בבתי הכנסת או שמיעת שיעורים עם הרב ("בדרך כלל אחרי השיעור מקבלים ממתק"). חוגי ספורט אין בכלל ("זה בטח לא שייך לבנות ולבנים אין זמן לחוגים וזה גם לא חסר להם").

ילדי בילעין משחקים בחוץ ומעבירים את הזמן. כשביקרנו בכפר, עשרות ילדים השתעשעו עם חמור לבן שעמד מחוץ לביתו של ח'טיב.

במודיעין עילית אין מקומות בילוי. "אם רוצים לצאת אז מבקשים מהשכנה לשמור על הילדים ולפעמים הולכים במעגלים בשכונה בשביל הספורט", אומר פרידמן. מדי פעם יוצאים לאכול במסעדת "חזיזה", שמגישה אוכל מהיר.

בבילעין אין מסעדות או בתי קפה, מלבד מזנון שמגיש פלאפל. "אנחנו מבלים בבית", אומר ח'טיב. "ואם לא בבית, אז יש משפחות שלוקחות אוכל ושתייה והולכות לעשות פיקניק כאן בהרים ליד". ח'טיב עצמו מבלה עם חבריו מדי ערב במעין מחסן שנמצא בחצר הבית. הם מכנים את מקום המפגש "מג'לס" – ישיבה. "באים לכאן עשרה גברים מדי ערב, לקראת השעה שמונה. אנחנו צופים בחדשות ערוץ 2, מעשנים נרגילה, מדברים וצופים בתכניות כמו 'כלבוטק' ו'האח הגדול'". "הייתה פנייה מהפקת 'האח הגדול' לאחי", מפתיע חטיב, "אך בסופו של דבר זה לא קרה, בין היתר משום שהצבא לא אישר זאת לאחי".

במודיעין עילית אלה הם הרבנים הראשיים בעיר, ובהם הרב מאיר קסלר ("תלמידו של הרב שך, תלמיד חכם גדול מאוד", אומר פרידמן) והרב משה מרדכי קארפ ("תלמידו של הרב אלישיב, אב בית הדין והפוסק של העיר", אומרים בבית המדרש של שכונת הגבעה הדרומית).

בבילעין, מובילי המחאה נגד גדר ההפרדה הם גאוות היישוב. "מוחמד ח'טיב הוא אחד הגיבורים של הכפר", פוסק עלי בורנאט, המוכר במכולת בכניסה לבילעין, שלא בפניו של ח'טיב. הוא וחבריו מזכירים גם את עבדאללה אבו רחמה, אחד ממובילי המחאה.

ברחבי מודיעין עילית פזורות בהמוניהן מודעות של קופות החולים ("המלחמה של קופות החולים על הציבור היא מטורפת", מעידים התושבים). מודעה אחרת מזמינה להצטרף לקבוצת רכישה ב"נאות אחיסמך". תלויה גם מודעה נגד התקשורת: "אנחנו יודעים שאתם שונאים אותנו כי אתם פוחדים מהאמת".

ברחובות בילעין תולים תמונות של מנהיגים פלסטינים, לאומיים ומקומיים. ניתן למצוא פה ושם תמונות של ראש הרשות לשעבר יאסר ערפאת, אך בעיקר של בכיר פתח מרואן ברגותי, הכלוא בישראל. דגלי פלסטין תלויים כמעט בכל מקום, כמו גם דגלי פתח הצהובים. את דגלי חמאס אי אפשר למצוא ברחובות. עלי בורנאט, המוכר במכולת, תלה אף הוא את תמונתו של ערפאת.

במודיעין עילית "לא מתעניינים בכדורגל", צוחק פרידמן. "איך אמרת? מסי? אתה יכול להגיד לי רק מי זה כדי שאדע?".

בילעין חצויה בין ברצלונה לריאל מדריד. "כשיש משחק בין שתי הקבוצות, זו מלחמת עולם". ח'טיב אוהד את ברצלונה, "בגלל הילדים".

במודיעין עילית מעריכים ש"ההרים מסביב יתמלאו בבניינים חדשים, אבל אין מצב שעוברים את הגדר. היא תישאר כאן".

בבילעין יהיו "הרבה יותר אנשים עם תארים אקדמיים משום שמשקיעים כאן בלימודים מאד", אומר ח'טיב. "אני לא חושב שהמאבק נגד הגדר עדיין יתקיים עוד עשר שנים, אבל נוכל לראות דברים שהם למעשה תוצר של המאבק הזה. לדוגמה, יהיה כאן מוסד אקדמי בנושא משפט בינלאומי ומאבק עממי. במוסד הזה ילמדו בכלים אקדמיים את המאבק העממי שאנו מנהלים היום נגד הגדר. בנוסף, הכפר יתרחב והבנייה תהיה יקרה יותר. באשר למודיעין עילית, היא בטח תתרחב גם כן, אבל הם לא יעברו את הגדר".

השכונות החדשות נבנות על ידי מאות פלסטינים, שעוברים בשער שנפתח בגדר ההפרדה. מלבד זאת, "כמעט שאין יחסים, למעט כמה תושבים שנוסעים לתקן את הרכב או לנקות אותו במוסכים בכפרים הסמוכים. היום, בגלל שאירעו כמה מקרי גניבה, בודדים נוסעים לשם. בימי שישי בזמן ההפגנות אף אחד כבר לא מתרגש ומעט גז מדמיע שמגיע לפעמים לבתים הסמוכים לגדר מזכיר שיש בכלל הפגנה".

לדברי תושבי בילעין, היחסים אינם. "המאבק שלנו הוא בעיקר נגד הבנייה של ההתנחלויות על אדמותינו. לא תהיה נורמליזציה עם תושבי מודיעין עילית ולא יהיה בינינו שום דבר משותף עד שיושג פתרון כולל לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אין בינינו יחסים, אין פגישות, אין כלום. הם לא שכנים, אלא כובשים".

מודיעין: 0 מ-10. "כתוב בתורה ש'עשו שונא ליעקב'", אומר פרידמן. "ככה זה היה מבריאת העולם וככה זה יהיה לנצח".

בילעין: 1 מ-10. "אני לא אופטימי", אומר חטיב. "אני מאמין בשלום אך ישראל רוצה שקט ולא שלום. השלום יבוא רק אם יהיה שינוי בדעת הקהל הישראלית".

לפניות לכתבים:
nir_yah@walla.com
joshjosh@walla.com