ניצחונו הדחוק של רומני

סיבוב הפריימריז במדינת מישיגן הסתיים בניצחונו הדחוק של מיט רומני על ריק סנטורום (הפרש של כ-3 אחוזים). זהו רגע מכונן ומעצב עבור רומני. מדובר במחוז ילדותו, שבו גדל בצילו של אביו ג'ורג', שאף כיהן כמושלה הפופולרי של המדינה. נכון שמדובר בתהילה ששקעה אל תהום הנשייה, מה גם שרומני הבן התנתק ממישיגן עם תום לימודיו התיכוניים ונסק לצמרת הפוליטית דווקא במדינת מסצ'וסטס. עם זאת, נודעת חשיבות סמלית ופסיכולוגית רבה למדינת הבית של המועמד, האמורה להעניק לו רוח גבית.

באותה מידה שג'ימי קרטר זכה בפריימריז של מדינתו ג'ורג'יה, קלינטון בארקנסו וג'ורג' בוש האב והבן בטקסס - כך היה חייב רומני לנצח במישיגן, שבוע ימים לפני "יום שלישי הגדול", שבו עתידה ההתמודדות להיערך בלא פחות מעשר מדינות. העובדה שמי שנחשב במשך חודשים ארוכים למועמדה הוודאי של המפלגה הרפובליקנית נקלע דווקא במישיגן למאבק צמוד ומתיש מעידה על חולשתו. למרות העובדה שלסנטורום נקודות תורפה רבות (שמרנותו הקיצונית בסוגיות ערכיות, שאיפתו לטשטש את ההפרדה שבין דת למדינה ודפוסי הצבעתו הלא-רפובליקניים בהיותו בסנאט), הוא הצליח לגרור את רומני לקרב חזיתי אכזרי.

לכן, אף על פי שהמערכה נסתיימה בניצחון לרומני, הפער הקטן עלול להפוך זאת לניצחון פירוס. לא זו בלבד שהמאבק החריף בזירה הפנים-רפובליקנית עתיד להותיר משקעים עמוקים של טינה ומרירות ולהותיר את המפלגה מפוצלת, כעת ברור שנגרם נזק לרומני בכל הנוגע למצבו מול אובאמה. דימויו כבעל הון אליטיסטי המנוכר למעמד הצווארון הכחול התקבע עוד יותר בתודעה הציבורית במהלך הקרב על מישיגן. גם מאמציו למצב את עצמו כשמרן למהדרין, כדי לזכות באגף האוונגליסטי במפלגתו, הפכו אותו ליעד למתקפה לעגנית מצד יריביו, שלא חסכו מאמצים כדי לחשוף את עברו הפרגמטי והמתון בסוגיות כלכליות, חברתיות וערכיות.

סיכומו של דבר, על רקע מלחמת ההתשה הממושכת, המעלה מתהום הנשייה את הפילוג ההרסני שחל במפלגה הרפובליקנית לפני 100 שנה בדיוק, וכן את הקרע העמוק שהתחולל במסגרתה ב-1964 ושתרם אף הוא לתבוסתה, יש לאובאמה סיבה טובה להשקיף מנגד בהנאה. לנוכח סימני ההתאוששות במשק האמריקני, נקל להבין את האופטימיות בבית הלבן. ואולם, בכל זאת קיים צל העלול, בנסיבות מסוימות, להשבית את החגיגה: הנושא האיראני, המחייב את הממשל להתמודד עם האיום ביתר נחרצות. למותר לציין שפעולה אמריקנית - או אפילו הענקת אור ירוק לישראל - אינה מועדפות עבור וושינגטון בעיצומה של שנת הבחירות. הסלמה בזירה האיראנית עלולה להביא לנסיקה במחירי הנפט (המאמירים כבר עתה) ולהשפיע על הכלכלה האמריקנית השברירית. מצד שני, קשה לאובאמה - לפחות לנוכח טענותיהם של הרפובליקנים - להישען רק על מקל הסנקציות הכלכליות (שאינן בגדר סנקציות משתקות).

על רקע פוליטי זה, ולנוכח שאיפתו של אובאמה למנוע מישראל מהלך צבאי מסכל, יש להבין את פגישת הפיסגה הדרמטית שתתקיים בשבוע הבא עם נתניהו. בשלב זה אין לדעת אם יהיה אפשר ליישב את לוח הזמנים הפוליטי של הבית הלבן, החותר לשקט תעשייתי לפחות עד 6 בנובמבר, עם מכלול של אילוצים ולוחות זמנים אחרים שייגזרו בעיקרם מהערכת אופי ומהיקף התקדמותו של המיזם הגרעיני האיראני.

לית מאן דפליג שהמאמץ לגבש הבנות סביב פרמטרים ולוחות זמנים אלה וסביב קשת החלופות (הכלכליות והאסטרטגיות) שתתלווה אליהם, יהיה מבחן עליון בכל הקשור למידת עוצמתה וחוסנה של הברית האמריקנית-ישראלית. מה שברור הוא שבה בשעה שבמוקד העניין הציבורי בארה"ב יעמוד בימים הקרובים "יום שלישי הגדול" של 6 במארס, העיניים בישראל יהיו נשואות ל"יום שני הגדול" של 5 במארס, בתקווה שההבנות שיושגו בפיסגת נתניהו-אובאמה יעלו בקנה אחד עם האינטרסים הביטחוניים של ישראל בסוגיית ליבה זו.