התייקרות הדלק היא מכה קשה לכיס של חלק גדול מהציבור. היא מתחילה בתדלוק הקרוב בתחנת הדלק וממשיכה דרך עלויות התובלה במשק, תוך כדי שהיא מתגלגלת להעלאת מחירים של מוצרים רבים ושירותים שמרביתנו צורכים. בגלל זה עליית מחיר הנפט בעולם מעלה את החשש של רבים מפני פגיעה בצמיחה הגלובלית ועצירת קצב ההתאוששות של העולם מהמשבר.
הרצון לפתרון נוח שיקל את הלחץ על הכיס של הצרכן מובן בהחלט. יש סידרה של צעדים שנשקלים, החל מהפחתת המע"מ העודף (זה שהמדינה לא תיכננה לגבות) על הבנזין ועד למחיקת המע"מ בכלל ממחיר הדלק.
אלא שיש בעייתיות במציאת פתרון לעליית מחיר הדלק. מדובר בדרך כלל בצעדים זמניים שלא פותרים ולא יכולים לפתור את ליבת העניין. עיקר הבעיה הוא שמחיר הדלק מזנק בגלל משבר בעולם. הפעם זו המתיחות עם איראן במפרץ הפרסי. בעבר זו היתה ונצואלה. לפעמים איזו מדינה אפריקנית סוררת. מחירי הדלק מזנקים בגלל מה שקורה בעולם הגדול. ואם לא די בכך, בתרחיש שבו מפציצים את איראן צפוי זינוק מכאיב עוד יותר.
פתרון זמני
עם זאת, היוזמות המוצעות לפתרון עליית מחירי הדלק הן בבחינת פתרון זמני. הבעיה היא שהמחירים צפויים לחזור לטפס ולכן אין בפתרון הזה משום תרופה לטווח ארוך. הציבור יקבל הקלה של כמה עשרות אגורות הפעם, שתימחק במתיחות הבאה במפרץ הפרסי. קופת המדינה תצטמק ויצטרכו לחפש הכנסות ממקורות אחרים. התוצאה תהיה קיצוץ בתקציבים.
מעבר לכך, יש צעדים שונים שאפשר לנקוט כדי לצמצם את רוע הגזירה. אפשר לעודד את הציבור לנסוע במשותף לעבודה (קאר-פול), או לעבור ככל האפשר לתחבורה ציבורית אף שהיא ברמה נחותה לעין שיעור מזו האירופית. יש צעדים שאפשר לנקוט כדי להשתמש פחות בדלק.
חשוב גם לזכור ששימוש בדלק מייצר נזק סביבתי והוא מממן משטרים אפלים שנוקטים מדיניות של דיכוי ושימוש בטרור. כך הפחתת השימוש בדלק, גם בלי המכה הקרובה על הכיס, היא צעד נכון לפחות במישור המוסרי. כך שלמרות הכאב במחיר ההולך ומאמיר של הדלק, הפתרונות הנכונים הם במגרש שלנו, הציבור - בתור צרכנים. עלינו לנסות לעבור למכוניות חסכניות ככל האפשר, להשתמש כמה שפחות בדלק ולחפש אלטרנטיבות ירוקות יותר, בבחינת מעז יצא מתוק.