20 למותו: מנחם בגין והתקשורת

יעקב אחימאיר

בימים אלו, שעה שרבים עוסקים במגישי מהדורות החדשות, ובייחוד בשאלה שאינה הרת גורל - מי יעלה ויבוא לשבת באולפן ומי יסור וייעלם מסדר היום בשעת השיא של הצפייה – יום השנה ה-20 למותו של מנחם בגין מזמן לנו עילה להתמקד בצד האחר, במי שיושב אל מול מגיש החדשות.

זהו צידו של המתארח. ייאמר מייד: בגין היה רב אמן בהופעה לפני המצלמה למול עיני האומה. לא היה כמותו מאז תמו ימי פעילותו כראש ממשלה ועד היום. לי אין כל ספק כי הדבר נובע, בין השאר, מתחושת הנרדפות ומהיותו בר פלוגתא לאורך חייו הציבוריים; בר פלוגתא לז'בוטינסקי לזמן קצר מחייו הציבוריים או לבן-גוריון בהרבה מימי שנותיהם. אופוזיציה זו רק חידדה את סגולותיו הרטוריות של בגין בבואו לומר דברים באמצעות הטלוויזיה.

אפשר לומר: כאשר הגיעו אלינו שידורי הטלוויזיה בעברית, נפגש מנחם בגין עם אמצעי המדיה החדש שנחנך בישראל לאחר שמכשיריו החלו להתפשט כמעט בכל בית, וכך נמצא הפוליטיקאי בגין, והוא מוכן ומזומן, משופשף ממש, לקראת הדו-קרב או המפגש אשר רבים מאוד כמותו סייעו לו גם להיבחר לתפקיד ראש הממשלה.

היחס לבגין היה עוין מצד העיתונות

בגין לא נזקק לכל תקופת הכשרה או לייעוץ לקראת ההתמודדות הזאת. הרי לכך ייקרא, בין השאר, כריזמה: אותו מגע הקסם אשר נוצר בין שני הצדדים, והצד האחד הולך בעקבות הצד האחר, והם נועדים גם ללא היכרות מוקדמת.

אכן, מי מההמונים שהגיעו לכיכרות כדי לשמוע את נאומיו הכירו אותו באופן אישי? אבל גם כשהיו שידורי הטלוויזיה לשגרה, המשיך בגין לדבוק בעיתונים, לרטון על ביקורת שלא נראתה בעיניו מוצדקת, ואף לכתוב מאמרים בעיתון "חרות". זהו קו דמיון אחד, שולי אמנם, בינו ובין בן-גוריון. גם בן-גוריון כתב מאמרים, לפעמים בשם העט ס.ש. יריב, כלומר, סבא של יריב. בגין לא הסתתר מאחורי שמות עט. בהופעותיו בטלוויזיה גבר בגין על מראייניו. כל שאלה שנחשבה בעיני מראייניו, ובהם הח"מ, לקשה, למתחכמת או למיתממת, נתקלה במענה לשון חריף, לעיתים קרובות לגלגני, תשובה שרק גרמה לעיתים קרובות למבוכה אצל מרואייניו. עם זאת, עשה זאת באדיבות מהולה בסרקזם, שמוססה את האווירה הטעונה שנוצרה באולפן.

ראוי לציין: הרי היחס אליו מצד העיתונות, גם בחו"ל, היה עוין, כמובן. עלייתו לשלטון עוררה פחדים, שהרי לפני היבחרו דימו אותו פרשניו למחרחר מלחמה, ולא נמנעו משרבוב נימות אנטישמיות ממש בעת תיאור דמותו. בגין חשש מפני קבלת פנים בינלאומית זו עד כי שיגר לארה"ב את מקורבו שמואל כ"ץ, כדי להרגיע נימות של דאגה מפני מהלכיו. אבל זרי פרחים תקשורתיים נשלחו אליו בימי ירח הדבש שנוצר עקב היחסים בינו ובין סאדאת, שהניבו את השלום עם מצרים. ותיקים שכמותי בקהילת העיתונאים זוכרים בערגה גם היום את מי שבתקופתו היה הכוכב המרתק של המרקע.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully