ביניש חותמת כהונה סוערת, "הצליחה לשמור על מעמד הבית"

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, תמסור היום (שלישי) את פסק דינה האחרון ותפרוש לגמלאות. ביום שלישי שעבר, שבוע בדיוק לפני תאריך הפרישה המתוכנן, הכניס בית המשפט העליון את המערכת הפוליטית והציבורית למערבולת עם ביטולו של חוק טל. ביניש כתבה את דעת הרוב, כשם שעשתה בשני חוקים נוספים שנפסלו – חוק בתי הסוהר הפרטיים והסעיף בתקציב המדינה שהקנה הבטחת הכנסה לאברכים. גם שתי ההחלטות האלה הובילו ללא מעט תגובות נזעמות, שנשזרו במאבק חסר התקדים שניהלה ביניש בחמש השנים וחצי האחרונות כנשיאה על דמותו של בית המשפט העליון.

מאבקים אינם זרים לביניש. לאורך שנותיה בפרקליטות היא תבעה את חברי המחתרת היהודית, הייתה בין אלה שנאבקו להעמיד לדין את אנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300 ותמכה בהעמדת אריה דרעי לדין. התנהלותה של ביניש עוררה לא מעט זעם בקרב פוליטיקאים, וגם מצד גורמים משפטיים. מועמדותה לעליון עלתה לראשונה בתקופה כהונתו של הנשיא שמגר, אולם נדחתה בשל התנגדותו. לאחר מכן, כאשר המורה והמנטור שלה, אהרן ברק, התמנה לנשיא, הוא דאג למנות אותה לעליון ב-1995.

כשופטת מן המניין ביניש לא התבלטה באופן יוצא דופן בפסיקותיה, אם כי ניתן לציין שתיים משמעותיות במיוחד – היא קבעה כי אסור להכות ילדים למטרות חינוכיות, וגם קבעה את "הלכת יששכרוב", לפיה יש לפסול ראיות משום שבהשגתן הופרו זכויות הנאשם.

מינויה לנשיאה לווה בלא מעט ביקורת על שיטת הסניוריטי, לפיה ממונה לנשיא השופט הוותיק ביותר. רבים סברו שהביקורת על השיטה, שאחד ממוביליה היה שר המשפטים דאז חיים רמון, הייתה למעשה ביקורת על ביניש עצמה. המינוי עבר בסופו של יום, אולם תקופת החסד שלה כנשיאה הייתה קצרה, והסתיימה עם מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים.

פרידמן היה מהמבקרים הקולניים של תפיסת האקטביזם המשפטי שהנהיג אהרן ברק ושהמשיכה ביניש, ולא היסס למתוח ביקורת נוקבת על בית המשפט העליון ועל מערכת אכיפת החוק. בינו לבין ביניש נרשמה גם מתיחות לאור העובדה שסיכלה את מינויה של מקורבתו נילי כהן לבית המשפט העליון. מבקריה טענו כי התנגדה לכהן כי חשה שתעפיל עליה כמשפטנית, ומציינים את המסע שניהלה לסיכול המינוי כדוגמא לשתדלנות הפוליטית שמאפיינת את ביניש.

עם כניסתו לתפקיד ניסה פרידמן לקדם שורה של רפורמות, שנתפסו על ידי השופטים כניסיון לפגוע בבית המשפט העליון. המאבק בין "המחנות" השונים גלש במהרה למאבק תקשורתי, כאשר לצד ביניש הצטרפו גם הנשיאים לשעבר ברק ושמגר. "אין ספק שהיו מטענים. פרידמן ניהל נגדה מאבק אישי עוד לפני שהפך לשר המשפטים, הוא טען שהיא לא מתאימה", אומר שופט העליון בדימוס יצחק זמיר, שנמנה על תומכיה של ביניש, "יכול להיות שבמערכת הפוליטית גם הרשו לעצמם להיות תוקפניים יותר לאחר שברק פרש".

הצדדים גם התכתשו סביב אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בישראל - מינוי שופטים לעליון. בעבר היה מקובל שהמינויים מתבצעים על דעת נשיא העליון ושר המשפטים, שלרוב רקחו "דילים" בנושא הרחק מעין הציבור. במהלך המאבק בין ביניש לפרידמן, ביטלו שופטי העליון מינוי שופטים חדשים, בטענה כי לא ניתן למנות שופטים בעת תקופת מעבר של ממשלה, ורק לאחר חודשים ארוכים וביקורת ציבורית מונו שופטים לעליון. הסוגיה הזאת עלתה לאחרונה שוב, בעקבות מינויו של השופט נועם סולברג לעליון. "שרי המשפטים הצליחו לגרום למינויים בניגוד לדעתה", אומר גורם המקורב לנושא, "זה הישג גדול בשבילם".

בשיחה עם כתבים בתחילת החודש טענה ביניש שהמתיחות בינה לבין פרידמן נופחה. לדבריה, היו לה יחסי עבודה קונקרטיים הן עם פרידמן והן עם מחליפו, שר המשפטים הנוכחי יעקב נאמן. "לא הייתה אידיליה, אני לא מתגעגעת, אבל עבדנו. לא הכל הלך רק בניצוצות", אמרה על פרידמן.

לאחר מינויו של נאמן נרגעו הרוחות, אולם בחודשים האחרונים שוב מצאה עצמה ביניש מול גל חקיקה שנועד לשנות את פני בית המשפט העליון. בין ההצעות ניתן למנות את חוק גרוניס, הצעת החוק לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים וההצעה לקיים שימוע בכנסת למועמדים לעליון. גורמים פוליטיים ומשפטיים טענו שמי שעומד מאחורי ההצעות הוא שר המשפטים, יעקב נאמן, שמחזיק בדעות דומות לאלו של פרידמן, אולם פועל בשיטה שונה כדי לקדמן.

לפני מספר חודשים, במהלך נאום בכנס בים המלח, תקפה ביניש בחריפות יוצאת דופן את התנהלות הפוליטיקאים. "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון", אמרה, "זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה".

"היא לא מחפשת ריב ומדון. היא אדם סובלני ונוח, ומאוד מתחשב. כל מי שעבד איתה העריך אותה ואהב אותה, אבל כשהיא צריכה לבצע את תפקידה היא לא חוששת לעשות את זה. היא לא מוותרת ולא מתקפלת נוכח לחצים ואיומים", אומר זמיר. לדבריו, "היא הצליחה לשמור על המעמד והמסורת של בית המשפט כפי שהתגבשו במשך עשרות שנים, נוכח התקפות שלא היו כמותם עשרות שנים. היו הרבה פעמים בעבר שהמערכת השלטונית לא רוותה נחת מהמעורבות של בית המשפט ומההחלטות שלו, אבל הבינה שזה חלק מהדמוקרטיה. בתקופה האחרונה המערכת השלטונית השתנתה מבחינת ההרכב, המהות והרמה, והיא לא מבינה את המבנה הבסיסי ואת ערכי הדמוקרטיה".

"היא ראויה להערכה דווקא על עמידתה על עקרונותיה ודרכה השיפוטית באותן סוגיות שבהן נותרה במיעוט, כמו בפרשת הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב", ציין גורם משפטי, "לא קל לנשיאת בית המשפט העליון להיוותר במיעוט, אך השופטת ביניש הוכיחה שבשבילה חוט שדרה ועצמאות שיפוטית אינן רטוריקה נבובה וסיסמה ריקה מתוכן אלא דרך חיים".

מתנגדיה של ביניש רואים זאת אחרת. "זו לא אשמתה שהיא ירשה מאהרן ברק את האקטיביזם השיפוטי, אבל יש לה אופי לוחמני, והיא בחרה להתעמת עם רמון, פרידמן ונאמן", אומר עורך הדין יראון פסטינגר, חבר בוועד המרכזי בלשכת עורכי הדין, ומבקר בולט של ברק וביניש. "היא קידמה את הפוליטיזציה של התפקיד ביתר שאת, בניגוד לכל הנשיאים לפני ברק. זה בא לידי ביטוי גם בקשרים ישירים עם פוליטיקאים והבעת דעה והפעלת לחצים בנושאים פוליטיים. הפוליטיקאים לא אהבו את זה והציבור לא אוהב את זה".

היום תמסור ביניש את פסק דינה האחרון ותיפרד בטקס חגיגי מבית המשפט העליון. מספר שעות לאחר מכן יושבע אשר גרוניס לתפקיד הנשיא. בכך תסתיים אחת הקדנציות הסוערות ביותר שידע העליון.

עוד בנושא:
נתניהו שיבח את ביניש: "עמדת בפרץ בצורה מרשימה"
ביניש מסכמת כהונה: "בבתי כנסת מסיתים נגד העליון"
ביניש בטקס יום השואה: "עדיין פוגעים במיעוטים"