הפרסום על בנו של היטלר

ז'אן מארי לורה היה עובד הרכבת הצרפתית שמת, שחי רוב ימיו בעיירה סן קוונטין. לכאורה אין בביוגרפיה של האיש שום פרט שאמור לחלצה מאפרוריותה. אלא שבשנת 1970 היסטוריון גרמני בשם וורנר מסר פירסם ברבים כי ז'אן מארי, האיש המקריח ובעל שפמפם המברשת, הוא לא פחות מאשר פרי אהבתם החפוזה של שרלוט לובוזו'אה, בתו של קצב צרפתי, ושל אדולף היטלר, אז רב-טוראי שלחם במסגרת הצבא הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

והנה, 42 שנה לאחר הפרסום, הגיעה הידיעה הזו לחדשות ברחבי תבל, וכלי התקשורת בישראל ובחו"ל עסקו בשאלה אם נמצא יורש ביולוגי לצורר.

לפני הכל כדאי לציין כי לורה הוא לא הטוען היחיד לכתר המפוקפק, ולאורך השנים אפשר למצוא כל מיני ברנשים שטענו כי היטלר הוא אביהם. לעיתים העיסוק בשאלת היורש היה אפוף מסתורין, כמו במקרה של בריטי עלום שם שעל פי כמה עיתונאים בממלכה המאוחדת הוא תוצר אהבתה הנכזבת של אשת החברה יוניטי מיטפורד לרודן הגרמני. כאמור, איש אינו יודע את שמו, סביר שהוא עצמו לא יודע את האמת על אביו, אם אכן הרודן היה אביו. אבל הדבר לא הפריע לתקשורת הבריטית לעסוק בנושא שוב ושוב.

מדוע הסוגיה, והתשובות המופרכות שלה, זוכות לכותרות אחת לכמה זמן בכלי תקשורת רציניים, גם בישראל?

התשובה קשורה לתפיסה הציבורית ביחס להיטלר, שמלבד היותו דמות היסטורית המייצגת את הרוע המוחלט - הוא חרג, כמנהיג, מגבולות השיח ההיסטורי הנורמלי. היטלר הפך עם השנים לאייקון תרבות. אמנם אייקון שלילי ביותר, אך עדיין, הוא ודמותו מסמלים יותר מכל את הרשע המוחלט. ככזה, לתולדות חייו נקשרות אגדות המבקשות להסביר כיצד הפך מצייר אוסטרי כושל לרוצח המונים ולרודן מפלצתי. קשה להסביר זאת, ולכן האנושות עדיין מחפשת פתרון - אפילו דרך צאצאיו כביכול.
בעניין זה כדאי לציין את המיתוסים - המופצים גם על ידי אנטישמים - על אודות מוצאו היהודי של אביו או סבו, את הדיווחים שלפיהם סבל מחיסרון של אחד האשכים או את נטיותיו האדיפליות לאמו שמתה מסרטן, אשר באחריות למותה האשים היטלר את רופאה, יהודי בשם בלוך.

המיתוסים האלה צצים גם עקב הפחד הקמאי משובו. כאילו אין די בידיעה שהיטלר התאבד ערב כיבוש ברלין על ידי הסובייטים, החשש כי כמו אגג מלך עמלק - שזרעו צץ שנים מאוחר יותר בדמותו של המן - גם לצורר נותר זכר, ממשיך לפעם בנו היהודים וגם ברחבי העולם.

למרות מבול הפרסומים מעת לעת על צאצא חדש להיטלר, אין בהם אמת. גם לורה, שנחשד בהיותו בנו, לפי העיתונות, לא באמת היה בנו. בדיקות גנטיות שנעשו הסירו את הספק הזה - אולי לא מליבו של לורה שעד יום מותו בשנת 1985 האמין בכך - אבל הם הניחו את דעתם של חוקרים חשובים בעניין.

ומה לגבינו? אמנם יש בידיעה האחרונה על "בנו של היטלר" מרכיב גדול של רכילות היסטורית המבוססת גם על דמיון ויזואלי, אבל אפשר להירגע - הצורר שכבש, שיעבד ורצח עמים שלמים, התאבד ביריית אקדח ולא הותיר צאצאים. נראה כי ניאלץ להסתפק ברודנים אחרים בתקופתנו.