פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היכן הרציונל של איראן?

      האיראנים נוקטים עתה תרגילי סחבת כשהצנטריפוגות ממשיכות להסתובב. הם מצפים למפגש עם נציגי המערב ודורשים כי יתקיים באיסטנבול. הם מאיימים על ישראל, עושים קולות של מעצמה במיצרי הורמוז ומשיטים ספינות מלחמה לנמל טרטוס כהפגנת תמיכה באסד. בין דיון לדחייה, אחמדינג'אד מכרכר בין חבל לחבל ומהתל בעולם. הסנקציות שנועדו להפילו מן החבל נתקלות ברשת ביטחון מדינית וכלכלית הפרוסה מתחתיו.

      רשת זו מהודקת ככל הנראה על ידי סין, רוסיה ומדינות לוויין אחרות הנוקטות בגלוי צעדים נגד מאמצי המערב. הן מתנגדות לתפקידה המוביל של אמריקה באזור, ומסתמן כי הן מסייעות לאיראן בנזילות, במזון ובדלק. בינתיים מצליח אחמדינג'אד לעקוף את המצור וממשיך בפרויקט הגרעיני ואילו העם האיראני הזועף, שעליו בונים את המהפך, פוכר אצבעותיו בפחד.

      האם יש רציונל בלוליינות של אחמדינג'אד? להטוטנים בקרקס הם שחקנים רציונליים שהעריכו את התמורה והנזק האפשרי. אדם מן היישוב לא היה מסתכן בקפיצות מעל תהום. תורת המשחקים מצביעה על כך שאנשים המצויים באותם תנאים, אילוצים והזדמנויות, המובילים לכאורה להחלטה רציונלית אחידה, מחליטים בנסיבות דומות החלטות שונות שמזיקות לעיתים, בראייתנו, לאינטרס של עצמם. קשה לקבוע מי "רציונלי" וכיצד יפעל, בעיקר כשהתנאים להחלטתו שונים משלנו. על החלטתו ישפיעו רקעו התרבותי, הדתי, החברתי והלאומי ועוד אלפי מרכיבים נוספים אחרים.

      באיזו מידה מוליכה האמונה השיעית את הנהגת אירן לפעולות טירוף?

      הנטייה האנושית היא להתבונן באחר כבמראה ולצפות שיתנהג כמונו. זוהי השגיאה בהערכת צעדיו האפשריים של אחמדינג'אד, המושפע גם מדחפים דתיים איסלאמיים. ואכן, באזורנו, הדומה במאפייניו למועדון בריונים אלים בשכונת מצוקה, שרירן שצועק "תחזיקו אותי" אינו מתכוון להרביץ. אחמדינג'אד צופה באיומים של מנהיגי המערב וישראל ומזלזל: "לו היו יכולים, היו כבר מרביצים לי". כך מנתח אחמדינג'אד את "דימוי האויב" שלו, אותנו.

      תלי תלים של תיאוריות נכתבו על השאלה אם ההנהגה הרדיקלית האיראנית היא, במובנים המוכרים למערב, שחקן רציונלי. הרים של נייר נערמו סביב השאלה באיזו מידה מוליכה האמונה הדתית השיעית מאסכולת "העשוקים עלי אדמות" את ההנהגה שבראשות אחמדינג'אד לפעולות של טירוף והתאבדות מדינתית, או לשימוש הזוי בנשק להשמדה המונית נגד אחרים, ובמקרה המוצהר שלנו - נגד ישראל.

      ההיסטוריה מתארת רבים ממנהיגי האיסלאם כמנהיגים רציונליים ששקלו בכובד ראש את צעדיהם לנוכח אובדן אפשרי של מוניטין וחיי אדם באומה האיסלאמית. חרף זאת קיים קושי להגדיר את מרכיביו של רציונל איראני סביב השאלה אם יש בו שיקולי כדאיות המקובלים במערב, כמו שימור המדינה ונכסיה, המשכיות השלטון ורווחת האזרחים, שיקולי עלות תועלת, סיכונים ונזקים. בנתונים הנוכחיים לא ניתן להגדיר את גבול הגיזרה שממנו ניתן לקבוע אם אחמדינג'אד הולך על הסף ו"משחק אותה" לא רציונלי, או שהוא בר הרתעה. בעיה קשה יותר היא לדמיין את אובאמה כמו קלינט איסטווד, שולף מהמים קולט 45 ויורה. אחמדינג'אד יודע ש"מי שמדבר לא יורה". כאן מונחת הבעיה האמיתית.