קצין איסוף: סיכום השנה הראשונה של גנץ כרמטכ"ל

לפני שנכנס לתפקיד הרמטכ"ל, קיים דן חלוץ סדרת פגישות עם גורמים מחוץ לצה"ל. הפגישה הראשונה נערכה עם אהוד ברק שהיה באותם ימים איש עסקים. ברק מיקד את השיחה במגוון נושאים שנראו לו נחוצים לתשומת הלב של הרמטכ"ל לעתיד: ההבדלים התרבותיים הקיימים בצה"ל, האיומים המרכזיים על ישראל, יחסי דרג מדיני-צבאי, ההתנתקות, בניין כוחו של צה"ל וצמצום כוח אדם. חלוץ כתב בספרו "בגובה העיניים" כי "השיחה הייתה ברובה מונולוג של אדם שמשנתו סדורה ואין בלתה".

בסיומה של הפגישה, ברק הוסיף מניסיונו כראש ממשלה ורמטכ"ל לשעבר והעביר מסר ברור: "אם הדברים יצליחו יהיו מי שיכתרו לעצמם כתרים, ואם הם ייכשלו, יהיה מי שיישא באחריות" ויכוון את האחריות אליו. ברק קלע במדויק למכשולים שהערימו קשיים על כהונתו של חלוץ. שבע שנים אחרי השיחה ההיא לא השתנה דבר - והכלי שהרכיב ברק לבחינת תפקיד הרמטכ"ל קיבל תוקף. הנושאים עליהם דיבר ברק עם דן חלוץ עדיין מרחפים באוויר וניתן לנתח באמצעותם את שנת הכהונה הראשונה של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ. ללא ספק, הייתה זו שנה של סערות במזרח התיכון כשחרב האיומים מתהפכת בתוך ערימת גחלים לוחשות, והנה עוד רגע היא מונפת לעבר ישראל.

בני גנץ נושא על כתפיו את האחריות הגדולה ביותר מאז הרמטכ"ל יצחק רבין במלחמת ששת הימים, כשהאיום על מדינת ישראל הפך לממשי יותר מאי פעם. גנץ התבטא בנושא הגרעין האירני ואמר לאחרונה כי "זוהי פעם ראשונה שמישהו מאיים להשמיד את מדינת ישראל והוא לא רק מתכוון לכך אלא גם עושה".

בדרך שקולה ולא מתלהמת הוא מצליח לתמרן ללא תקלות תחת מתח אדיר שמבצבץ לו מסוריה, מצרים, אירן, עזה, לבנון, ירדן שבמצב של הידרדרות כוללת, ציר ההברחות שחוצה את מדינות אפריקה וכאילו לא די בכך - מרחפת כעת עננת החיסולים על בכירים ישראלים. המשמעות לכך היא דריכות גבוהה מאוד של צה"ל לכל התפתחות שלא תבוא. בניגוד לקודמיו, כעת יותר מתמיד ישנה האפשרות שתקיפה באירן ניצבת על שולחן הדרג המדיני, ועל גנץ לדאוג שצה"ל יהיה כשיר למלא את כלל המשימות בו זמנית.

אלופי מטכ"ל טוענים כי עם סיום תפקידו של רא"ל במיל' גבי אשכנזי, הרמטכ"ל הכי גולנצ'יק שיש, הסתיימה תקופת הריכוזיות סביב שולחן מטכ"ל - ועם כניסתו לתפקיד של בני גנץ החלה תקופת השיתופיות. רא"ל גבי אשכנזי היה קצין של "One Man Show" לטוב ולרע. צה"ל היה זקוק לניעור מקצה לקצה אחרי מלחמת לבנון השנייה ורא"ל אשכנזי היה צריך להטמיע את לקחי המלחמה ולהחזיר את הצבא לתורת הלחימה הבסיסית, אך יש הטוענים כי הוא לקח צעדים אלה רחוק מדי. אלוף במטה הכללי הנוכחי, הידוע כאחד שיחסיו עם אשכנזי היו מתוחים, אמר בתום אחד מדיוני המטכ"ל בראשותו כי "איך זה שבתחילת כל דיון אצל אשכנזי כולם באים כמו מקצוענים ובסוף יוצאים כמו סמרטוטים". אשכנזי היה נותן לאלופי מטכ"ל לדבר עד גבול מסוים, אז הוא היה יודע להפנות מבט ו-"לירוק את אש הביקורת" כהגדרת הקצינים.

הצנחן רא"ל גנץ הביא איתו גישה שונה לחלוטין, מה שמצטייר כהתנגשות ציביליזציות במטה הכללי. גנץ נינוח, שליו ופתוח לשמוע את כל הדוברים עד האחרון שבהם, ומייחס לכל אחד חשיבות. יש אלופים שרואים בתהליך קבלת ההחלטות שלו כפרק מייגע בדיונים, אך יש אלופים, אנשי אמונו, שטוענים כי על ידי התייעצות והקשבה לכלל האלופים תהליך קבלת ההחלטות מתבצע בצורה טובה יותר. לא שהגישה הצנחנית טובה יותר מהגישה הגולנצ'יקית, אלא שאלו הם הבדלי התרבות בתוך הצבא עליהם דיבר אהוד ברק.

הרמטכ"ל הוא מכונה לקבלת החלטות, שכל אחת מהן קשורה לחיים ומוות. למרות הניסיון להדביק לרא"ל גנץ את הדמות גוררת הרגליים בתהליך קבלת ההחלטות, בשלב זה גישתו מוכיחה את עצמה לטובה. גנץ יצר סביבו באופן טבעי מיני-מטכ"ל ועל המשבצת של האלוף הקרוב אליו ביותר מתמודדים ראש אמ"ן אביב כוכבי וראש אגף המבצעים האלוף יעקב עייש - שתי דמויות שונות בתכלית אך משלימות את המשולש המייעץ הכל-כך קשיח שנבנה סביב גנץ לפני קבלת החלטות קריטיות. ראש אגף התכנון ומפקד חיל האוויר המיועד, האלוף אמיר אשל, זוכה גם הוא להערכה רבה אצל רא"ל גנץ ומוגדר כאנליסט מבריק וקר רוח שתורם רבות לשיח האינטימי בלשכתו. להשלמת הכוורת האולטימטיבית רוצה רא"ל גנץ את גדי אייזנקוט לצדו בשולחן המטה הכללי כסגן רמטכ"ל, ואם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לא ידביק כתם לדמותו של האלוף אייזנקוט בעקבות מעורבותו בפרשת הרפז, תצא התוכנית אל הפועל.

בחירת מינויים לשולחן המטה הכללי מהווים בדרך כלל את הבסיס למחלוקות בין שר ביטחון לרמטכ"ל ולמרות העיסוק במינויים שכאלה בשנה שחלפה נשמרה מערכת יחסים תקינה עם ברק, למרות כותרות עיתונים סנסציוניות ופרשנויות מוטות לקידום מלחמה ביניהם. בני גנץ בחר בדרך השקטה והנעימה לחצות את המים הסוערים כשהוא מכיר במקומו כרמטכ"ל ואומר את דעתו בצורה ברורה וגלויה על מה שהוא מוכן להתפשר ועל מה לא. למרות הניסיונות להדביק לו חולשה בתהליך המינויים, היה זה הוא שבחר בסופו של התהליך באלוף אמיר אשל למפקד חיל האוויר הבא והעדיף אותו על פני מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יוחנן לוקר. קצינים בכירים במטה הכללי טוענים כי לעיתים מזהה הרמטכ"ל מטעני צד בדרך אך הוא יודע לעקוף אותם בזהירות מבלי לחולל סערות תקשורתיות כמו קודמו, ששמר על הטריטוריה שלו בכל מחיר - מה שהוביל להידרדרות ביחסיו עם ברק.

צה"ל עומד בצומת דרכים בשל החלטת משרד האוצר לקצץ שלושה מיליארד שקלים בשנה מתקציב הביטחון. מדובר בסכום קריטי ביחס לתוכניות של צה"ל לשנים הקרובות. בפועל התיאום בין משרד הביטחון לצה"ל נכשל וההסברה ספגה נוק-אאוט אחרי נוק-אאוט מפקידי האוצר, וכל פעם שצה"ל ביקש להתרומם הוא חטף שוב חבטה - והקיצוץ נותר על כנו. גנץ נוקט בדרך הג'נטלמנית והלא מתלהמת כדי להשיג את המטרה למעט מקרה אחד, כשהשיב מילים כדורבנות לשר האוצר יובל שטייניץ "כשקפץ לו הבנימין", כדברי קצינים המקורבים אליו.

יש קצינים בכירים בצה"ל שטוענים כי הדרך המרוככת בתקשורת כלפי האוצר עשויה להוביל את צה"ל להתנגשות בקיר בטון, אך קצין בכיר במיל' שעבד בעבר באופן אינטימי עם גנץ על התקציב, הסביר כי מדובר בשיטה ובדרכו שלו הוא משיג את המטרה. תוצאות מודדים בסוף המרוץ, ותוך מספר שבועות יידרש ראש הממשלה בנימין נתניהו להכריע בנושא ואז נוכל לדעת האם אסטרטגיה של בני גנץ פעלה או נחלה כישלון חרוץ. בשלב זה, צמרת צה"ל אובדת עצות נוכח העובדה שהתקציב לא ברור, ועוד אין דיונים על התוכנית הרב שנתית של צה"ל. אם שר האוצר לא יחזור בו מהקיצוץ הגס, יידרש רא"ל גנץ לקבל החלטות כואבות תוך יישום המשוואה שלו: "ממשלת ישראל תבחר איזה גודל של צבא היא רוצה ואני אכשיר אותו בצורה הטובה ביותר אל המשימות". גנץ כבר אמר בפורומים סגורים כי אין הוא מעוניין בנשק מחליד או חייל לא כשיר - ובכך הוא מתכוון להילחם.

ההתנתקות עליה דיבר אהוד ברק עם דן חלוץ הייתה הנסיגה של צה"ל מרצועת עזה. בדיעבד, זו הייתה המשימה הקלה ביותר עבור חלוץ כרמטכ"ל במהלך כהונתו. כעת, נדרש רא"ל גנץ להתנתקות מסוג אחר - והיא ההתנתקות החברתית המאיימת על צה"ל. הבקיעים בקונצנזוס בין דתיים לחילונים החלו בבית הספר לקצינים, בה"ד 1, שבשנים האחרונות הפך מכור היתוך בחברה הישראלית לסמל השסע החברתי הישראלי.

השיח סביב הדרת נשים זימן לרמטכ"ל מבחן מנהיגות מסוג שונה. ניסיונות רבנים להיכנס לנעלי המפקדים ולהתערב באורח החיים הצבאי הביא את רא"ל גנץ לומר באופן ברור כי סמכות המפקד נותרה העליונה והיחידה בתוך הצבא. הרמטכ"ל יכול היה להסתתר מאחורי סיסמאות וענישה נקודתית אך הוא בחר באמירות ברורות. המבחנים שיזמנו לו קבוצות חרדיות שהולכות וגדלות בתוך הצבא יהוו אתגר אמיתי - לא רק לצה"ל אלא גם לחברה הישראלית שנאבקת על זהותה. המבחן הבא בהקשר ההתנתקות, יהיה פינוי מאחזים לא חוקיים שמעוררים גלי אלימות בשטחים. האירוע במפקדת חטיבת אפרים הוא אירוע נקודתי בו נכשל הצבא, אך מאז הוכיחו מפקדים באיו"ש שקיימת גם האפשרות לפינוי ללא נפגעים.

דן חלוץ חתם את ספרו האוטוביוגרפי במספר משפטים מעוררי מחשבה. "המכונה האנושית היא היחידה שהטכנולוגיה לא שינתה. האדם נותר כשהיה, עם רגשות ויצרים, עם מחשבה ויכולת החלטה, ובעיקר עם השוני בין האחד למשנהו. הוא אינו תוצר של קו ייצור המוני. כל אחת ואחד הם עולם מלא... בבני האדם שאיתם אנו פועלים ושבסביבתם אנו חיים, טמונה היכולת להפוך את חיינו כפרטים וחברה למעניינים ומהנים יותר, אך גם למתסכלים ומאכזבים" - כך כתב הרמטכ"ל שנשא באחריות, ולדעת חלקים בחברה הישראלית גם נכשל. הוא לא הראשון וכנראה גם לא האחרון.