וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רכבת אל הלא נודע

יהודה ספרא

15.2.2012 / 11:08

בשם הציוריות, יש הטוענים כי קיימים אנשים שעם השנים הם מתחילים לדמות לכלב שלהם. חפשו ברשת, לא חסרות דוגמאות. היום, אחרי עוד עמידה מאולצת בפקקים של נתיבי איילון שעלתה לי בזמן, בעצבים ובדלק, אני יכול לקבוע שוועד עובדי הרכבת כבר מזמן קיבל את הצורה של "הכלב" שלו, משמע מקור פרנסתו - רכבת ישראל.

ועד רכבת ישראל דוהר על הפסים, מוריד מהם אחרים, דורס ופוגע ללא פחד ובעוצמה בכל מי שנקרה בדרכו, בלי יוצא מן הכלל ובלי התחשבות מינימלית באיש הקטן. מאות אלפים תקועים בבוקר בלי דרך הגיוניות וסבירה להגיע לעבודה? לא נורא, שיסתדרו.

ועד הרכבת שובת כי הוא יכול. מי שיכול לצפצף על צווי בית הדין לעבודה. בידיעה שאי אפשר לעשות לו דבר, באמת אינו צריך להתחשב באיש - בטח לא באזרח הקטן שתלוי בו מדי יום. מה אכפת לוועד הכוחני? הוא הרי יודע שלכל היותר אנשים כמוני יכעסו עליו ואולי יסננו לעברו כמה קללות עסיסיות, אבל גם ישובו בלית ברירה - מייד עם סיום השביתה התקופתית - לקרונות.

ההתאגדות עושה שרירי ראווה

הציבור בכללו רוחש בוז לוועדי עובדים חזקים, קשוחים ואטומים, כיוון שוועדים כאלה מנצלים לרעה את כוחם כדי לסחוט ולאיים, תוך כדי הסתתרות מאחורי חוקים המגינים עליהם מפני תביעות, קנסות או פיטורים. ככה זה כשהיד על השאלטר של המדינה חוסמת עורק ראשי אחר של אנרגיה או תנועה, דוגמת הרכבת.

כשקם עלינו גוף כמו הוועד של רכבת ישראל, שגם הבוסים שלו נותרים חסרי אונים מולו, אפשר להבין את המקטרגים שמתנגדים להקמת ועדי עובדים. נכון, ועדי עובדים נועדו לשמור על הברגים הקטנים במערכת, בעיקר משחיקה מכל סוג, אבל ברגע שההתאגדות מסוג זה מתחילה לעשות שרירי ראווה, היא פסולה.

לפני שנים ארוכות כתב יהונתן גפן מילים מצוינות ללחן של יצחק קלפטר, שגם ביצע את השיר "לוקח את הזמן", ובו מופיע המשפט הבא: "אם מספרים לי שהתחילה מלחמה, אז אני מייד עובר לצד שמנצח".

הכי טוב זה לעבוד ברכבת

זה אמנם יישמע לכם מגוחך, אבל ככל שאני חופר בשביתה המתסכלת של הרכבת, אני מתחיל לתכנן צעדים בדומה למילות השיר, ונסחף להרהורים מעורערים על כך שהכי טוב זה לעבוד ברכבת.

ממש לא השתגעתי (לפחות לא ברמת האבחון הפסיכיאטרי), רק גלשתי להזיה הזאת של עבודה חלומית שבה מותר לך לא לעמוד בזמנים, לא תמיד להודיע על כך ובטח לא להרגיש רע בגלל זה. זו עבודה מיוחדת, שבה הלקוח לא תמיד צודק, ואם הוא צודק - אז הוא כבול. לבעל העסק (הרכבת) אין חוזה ואין שום התחייבות כלפי לקוחותיו.

כששורות אלה יגיעו לתחנה האחרונה שלהן (כי יש דד-ליין שנהוג לעמוד בו, בניגוד לרכבת), דבר לא ישתנה. חברות האוטובוסים השונות ייהנו מהקופה שיעשו על גבם של מגורשי הרכבת, והוועד המשבית של הרכבת יזכה למענה לכל דרישותיו (כנראה). גם אם הדרישות ייענו רק חלקית, לא נורא. אחרי הכל, מדובר באנשים ספונטניים, שיכולים לשבות מתי שרק ירצו.

0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully