בפיגוע בניו דלהי ובניסיון הפיגוע בטביליסי אפשר להבחין בטביעות אצבעות: חיזבאללה יחד עם הפטרון מטהרן אחראים אתמול לשניהם.
גם ניסיונות הפיגועים בחודש שעבר נגד מטרות ישראליות בבאקו ובבנגקוק יצאו מאותו פס ייצור. חיזבאללה נשבע לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה ואילו אירן, כמו אירן, יודעת זה שנים לייעד היטב את שני מקורות הייצוא העיקריים שלה: הנפט לסינים, הטרור לישראלים.
אפשר כמובן למצוא סיבות לעיתוי מתקפת הטרור המשולבת נגד מטרות ישראליות בנקודות שונות על פני הגלובוס. במקרה של חיזבאללה, נקמה על חיסול ראש הזרוע הצבאית של הארגון שטרם נמצא לו מחליף לפני ארבע שנים ויומיים. גם רצונה של טהרן לנקום את חיסול מדעני הגרעין שלה תוך בחירה של אותו דפוס פיגוע בניו דלהי (מפגע על אופנוע) יכול לשמש הסבר.
בירושלים מעריכים: הסיפור לא נגמר
אבל הטרור השיעי לא נולד אתמול. קשה לשכוח את הפיגוע נגד שגרירות ישראל בארגנטינה ב-17 במארס 1992 ואת רצח קב"ט השגרירות באנקרה, אהוד סדן, באותה שנה. חיזבאללה והבוס האירני לא צריכים סיבה כדי לתקוף את ישראל ונציגותיה. זה ב-DNA שלהם.
בירושלים מעריכים כי הסיפור לא גמור. ההתרעות נגד נציגויות ישראליות או יהודיות בחו"ל רבות. לא נעים להיות שליח ישראלי בימים אלה. אני מכיר זאת היטב מתוך ניסיון אישי. אני זוכר את החשש והמתח כשכל חברי הנציגות הדיפלומטית הישראלית מסוגרים יחד במעונו של ראש הנציגות עשרה ימים עם הילדים בגלל התרעה חמה. חוויתי זאת בבירת מאוריטניה באוקטובר 2005. אני גם יודע מה זאת ההרגשה להתעורר באמצע הלילה (02:20) עם אישה ותינוקת כשרימונים נזרקים לעבר מקום העבודה הסמוך, שגרירות ישראל. אז היה זה אל-קאעידה, היום אירן.
הדיונים אם לתקוף את אירן השכיחו לרגע שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה בטרור. מלחמה ללא גבולות כשאירן מספקת לא רק ידע אלא גם לוגיסטיקה.
בשני המקרים אתמול, היה מדובר בהורים שנסעו לאסוף את ילדיהם מהגן או מבית הספר. בניו דלהי היעד היה אישה. אשת שליח ישראלי. עבור אירן וגרורותיה די בכך. אפשר כמובן להתנחם בתוצאה המאכזבת מבחינת המפגעים: רק ארבעה פצועים מארבעה ניסיונות פיגוע. אבל אפשר גם להיות מודאגים מאחר שכל האינדיקציות מצביעות על כך שפיגועים נוספים נמצאים בתכנון. אירן כמובן מכחישה כל קשר, אבל מאשימה את ישראל בחיסול מדעני הגרעין. כמה נשמות טהורות בוושינגטון דאגו להדליף לתקשורת מעורבות ישראלית.