סיפור שלא מספרים

דף הפייסבוק של משטרת ישראל מלא בתמונות נעדרים. אחת מהם היא נופר בן-חמו, ילדה יפה בת 15 מלוד שנעדרה מביתה במשך שמונה שבועות. השבוע היא נמצאה בדירת מסתור בקלנסווה, על ראשה רעלה מוסלמית והיא מסרבת לדבר עם הוריה.

היה אפשר לכתוב שזה סיפור שיכול לקרות לכולנו: זוג מתאהב, ההורים מתנגדים לקשר, הבת בורחת מהבית. שייקספיר עשה מזה קריירה. אלא שזה לא קורה לכולם, אלא כאן, בלוד, בשיכון עלוב-חזיתות, לילדה מבית טוב אך מעוט-אמצעים, שהכירה בן מיעוטים שהרעיף עליה מתנות ותכשיטים, וביקש את קרבתה למרות התנגדות ההורים, עד שקרע נפער במשפחה. עד שיצאה מהבית - ונעלמה.

לפני שנמצאה, ישבתי בסלון של שלום וסיגל בן-חמו, הוריה של נופר, ושמעתי מהם כיצד זלגה להם ילדה מבין האצבעות. היא סייעת בגן, הוא נהג משאית. יחד גידלו שישה ילדים טובים. האדמה רעדה מתחת לרגליהם פעמיים: לפני חודשיים, כשבתם הכריזה על רצונה להתאסלם ולהרות לפ', החבר הערבי, ועזבה את הבית. ושנה וחצי קודם לכן, כשגילו את הקשר שמקיימת בתם בת ה-13 וחצי עם פ', מוסלמי המבוגר ממנה בחמש שנים. לא שמעתי מהם רטוריקה גזענית, אלא ניסיון הורי טבעי לגונן על בתם: "אנחנו בית נורמטיבי, בית בריא. גידלנו ילדים למופת. בחלומות הכי שחורים לא תיארנו לעצמנו שיבוא יום והילדה תגיד 'אני הולכת להתאסלם, אתם לא ההורים שלי יותר'".

תיכון עמל 1 בלוד, שבו למדה נופר, הוא תיכון מעורב. נופר הכירה את פ' דרך חברים משותפים כשהיתה בכיתה ח' וקיבלה ממנו מתנות יקרות: אייפון, בשמים, ביגוד. חרף התנגדות ההורים היא המשיכה להתראות עימו; מרד נעורים בשילוב אהבה עזה. רומיאו ויוליה של לוד נפגשו בחשאי. "זו המציאות כאן בלוד", אמרו לי סיגל ושלום. "לא נדיר לראות בנות 13 או 14 יוצאות עם בני מיעוטים בני 20 ומשהו. את רואה אותם יושבים יחד על ספסלים ברחוב, יוצאים. כבר אין תווית על מי שיוצאת עם בן מיעוטים. בא אחד עם כסף, עם אוטו, קונה לה דברים שההורים לא יכולים לתת, מפנק אותה. יש סביבנו מיליון ואחד סיפורים כאלה".

הנה, גם במילים האלה של סיגל, "בני מיעוטים", טמון הסוד לשתיקת התקשורת: קטינה נעדרה במשך חודשיים והתקשורת, כמעט כולה, שתקה. אילו היה מדובר ביהודייה שעוזבת את הבית בנסיבות אחרות ונעלמת, כולל חשש סביר שהיא מוחזקת בניגוד לרצונה בשטחים, האם גם אז היינו שותקים?

לא מעט נתונים מסתובבים על ניצול, פיתוי, שידול של קטינות למערכות יחסים, אבל כשמדובר בבני מיעוטים - הס פן תעיר, שמא תיחשב לגזען. גם המילים "סכנת התבוללות" לא שייכות לעולם הנקי והנאור שלנו.

בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת תוארה לאחרונה תופעה נרחבת של קטינות המשודלות על ידי בני מיעוטים. דווח על כ-1,000 פניות בשנה. רוב הקטינות הן עולות חדשות או ישראליות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אבל לנו, העיתונאים, אסור לכתוב את סיפורה של נופר בת ה-15 כדי לא להיחשד כבני חושך. אסור לתת למשטרת התקינות הפוליטית למנוע מאיתנו לספר את סיפורה של נופר.