מעמד הביניים מתעורר - ושובת

אין מאבק חברתי צודק יותר מהמאבק לחיסול תופעת עובדי הקבלן בישראל. כמו שאין מגזר עובד מקופח יותר מהשומרים בשערי משרדי הממשלה, הבנקים, והמאבטחים העלומים שתג השם על דש בגדיהם מסמל יותר מכל דווקא את אלמוניותם – היום זה יעקב, מחר זה בוריס ואחריו אייל - מי באמת מכיר אותם? מגזר מוחלש כמו מנקות המסדרונות בבתי החולים ומשרדי הדואר זקוק לתמיכת הרוב העובד בארץ. אין לו ייצוג בכנסת, לא קבוצת אינטרס לוחמת ולא מפלגה להצביע עבורה. נוכחים נפקדים.

דף המסרים היוצא מבניין משרד האוצר בתמיכת שר-העל, הוא ראש הממשלה נתניהו, גורס כי אין להשבית את המשק למען אותם עובדים, ושני מיליארד השקלים וחצי שנעלמים מדי יום שביתה לא ישובו. אלא שההשבתה צודקת, ולכן היא זוכה לתמיכה רחבה בקרב חמורי המשיח שסוחבים את כלכלת ישראל על גבם. כי משלמי המסים יעדיפו תמיד לתת כתף למען עמיתיהם הנושאים בנטל, אליהם לבם פתוח, יותר מאשר עבור אותן קבוצות שהדירו עצמן משוק העבודה, הרבה לפני שהדירו נשים, לא-יהודים ושאר ירקות.

ומה מבקשים בהסתדרות למען עובדי הקבלן? לא תוספת שערורייתית לשכר לה זכו בשבוע שעבר חברי הכנסת, לא תמלוגי גז של טייקון כזה או אחר ולא "תספורת" למיליוני שקלים של חובות. הם מבקשים את המינימום, ולא על דרך משל – משכורת מינימום, וזכאות לחופשה במועדה, לדמי הבראה, לקביעות. במדינה בה יותר ויותר אזרחים יוצאים משוק העבודה, מבקשים הנוכחים-הנפקדים להשוות את זכויותיהם למה שעבור רבים מאתנו נראה עניין יציב לפחות כמו זריחת השמש במזרח.

לכאורה, הקשר בין ועד העובדים הגדול במדינה לעובדי הקבלן רופף ביותר. הרי אלו אינם מאורגנים, אינם מאוגדים, קבוצה של 300 אלף בודדים. הם לא הלקוחות הקבועים של עיני, אינם חברים בארגונו, ולכן הוא לא חייב להם דין וחשבון. עם זאת בג"ץ זרק את התעשיינים מכל המדרגות וקבע שלהסתדרות עניין במצב עובדי הקבלן והיא רשאית להשתמש בנשק יום הדין. המשק הושבת, עגורני הנמלים נדמו, מכשירי הכספומט התרוקנו ממזומנים, קטרי הרכבות נחו במסופיהם ואפילו תחזית מזג האוויר במבזקי החדשות ברדיו אינה מושמעת בשל שביתת החזאים. היה שווה.

סימני השבירה לא איחרו לבוא: נמל התעופה לא הושבת כליל, הרכבות שבות למסילות, וגם העיריות ודאי יצטרפו בקרוב. אולם ההסכמה הציבורית היחסית בה התקבלה השביתה מלמדת אולי על שינוי בדפוסי חשיבה. מעמד הביניים, זה שיצא לרחובות בקיץ האחרון, שאולי עתיד להקים אוהלים בשדרות הערים גם בקיץ הקרוב, החל מתבונן סביב. הוא הבין שעניי עירו קודמים. קודמים לחרדים, קודמים למיליארדי השקלים שנשפכו על מימון אברכים צעירים באביב חלדם, שבמקום לממן את עצמם סומכים על נציגיהם בפרלמנט שיעבדו עבורם. מעמד הביניים אימץ תודעה חברתית עמוקה והבין – מי שלא יילחם עבור עובדי הקבלן היום, מחר לא יהיה מי שיילחם עבורו.

והכל פוליטי, הכל. אם שר האוצר וראש הממשלה לא ישכילו להבין שהבוחרים ששלחו אותם לכורסאות עור הצבי בכנסת הם אלו התומכים באלונקת המשק הישראלי, הם צפויים לשלם על כך במזומן. כי יתכן שהחלוקה המסורתית בין שמאל לימין רק על בסיס השקפה מדינית התמסמסה בקיץ האחרון, הרי גם מצביעי ליכוד טענו שבי"ת זה אוהל בלילות הקיץ הלחים. לכן, חיסול תופעת העסקת העובדים דרך חברות כוח האדם איננו רק מהלך מוסרי וצודק, הוא גם מהלך פוליטי נכון.

עוד בנושא
שביתה כללית במשק: הבנקים סגורים, שיבושים בנתב"ג