עול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו

חשיפה: ב-1958 התווכחו דוד בן גוריוןו והרב הראשי לישראל, יצחק הלוי הרצוג, על גיוס תלמידי הישיבה לצה"ל. 54 שנים אחרי, חליפת המכתבים בין השניים רלוונטית מתמיד. חשיפה

גדעון אלון

כשראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון החליט לפטור את בחורי הישיבה משירות בצה"ל היה מספרם זעום, כמה מאות בלבד. אולם בהדרגה מספרם גדל והתעצם והפך לאלפים ולרבבות של אברכים שמקבלים פטור משירות צבאי.

מתברר שאפילו בן גוריון עצמו לא העלה בדעתו שמספר בחורי הישיבה יגדל בקצב מדהים כל כך, ובשל כך שיגר מכתב לרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג (סבו של חבר הכנסת היום, יצחק "בוז'י" הרצוג), ב?10 בנובמבר 1958, הנחשף כאן לראשונה. "כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי ישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, הייתה זו הארץ היחידה שבה נשארו לומדי תורה לשמה, אם כי עלי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק במלחמה על הגנת ירושלם (כך במקור; ג"א) כשאר צעירי ירושלים", הקדים בן גוריון.

עוד בוואלה! NEWS

צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

בשיתוף HONDA
לכתבה המלאה
"וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה, אם ראוי הדבר שבן אמא פלונית ייהרג לטובת המולדת ובן אמא אלמונית יישב בחדרו ולומד בבטחה". בן גוריון (צילום: דודי ועקנין)

מהר מאוד הוא גם שינה במעט את הטון: "המצב הזה נשתנה. בחורי הישיבות רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה ומספרם הגיע לאלפים. בארצות ניכר אין הגויים נזקקים למגני ישראל. פה כולנו יהודים וביטחוננו תלוי אך ורק בנו וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה, אם ראוי הדבר שבן אמא פלונית ייהרג לטובת המולדת ובן אמא אלמונית יישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות".

מכתבו של בן גוריון, שנכתב במכונת כתיבה עם תיקונים בכתב ידו, נשלח לרב הרצוג בתשובה לפנייתו אל בן גוריון, אשר בה ביקש ממנו שלא לדרוש את גיוסם לצה"ל של בחורי הישיבה ולהמשיך את ההסדר שנקבע עם קום המדינה. "אני לא אעיז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב"ם", כותב בן גוריון לרב הראשי, "כי במלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה כמובן מאליו, בקי בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל 'תורת הקשת' היא חלק מהתורה ולא ייתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה".

מוסיף וכותב בן גוריון: "אין גם להתעלם מהאפשרות כי ירושלם, חלילה, תנותק ותותקף על ידי אויב ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם, הוריהם ועל עיר הקודש והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות".

הצעה שאפשר לסרב לה

המשך מכתבו מבהיר בן גוריון את הצעתו. "ולכן הצעתי (ולא הוריתי, אלא הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללמוד התורה, ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים ואחרים ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל והמנהל הכללי של משרד הביטחון הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. "אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות ותלויים בחסדי זרים ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר בישראל".

גם אם שמר על כבודו של הרב הראשי (האשכנזי) הראשון של ישראל כמדינה, בן גוריון חוזר למקורות ומציין במכתבו כי "איני יכול למצוא בתורה או בנביאים או בכתובים, שלומדי תורה היו פטורים מהגנת המולדת ויש לזכור שהתנאים בימינו השתנו. אף פעם לא היינו מוקפים מכל העברים אויבים הרוצים להכחידנו ואמצעי הלחימה בעמינו אינם כאמצעי הלחימה בימי בית ראשון או שני. עכשיו זוהי תורה מורכבת הדורשת אימון רב".

בסיום מכתבו כותב בן גוריון לרב הרצוג. "איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש'בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום'. לא הם בנו את הארץ, לא הם חרפו את נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת) ואין להם זכויות מיוחדות שאין ליהודים אחרים. חז"ל אמרו: 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים'. ואין בשירות הצבאי בכדי למעט לימוד התורה ובישראל העצמאית אין התורה שלמה אם אינה כוללת גם תורת הגנת העם והמולדת".

ולבסוף מקנח ראש הממשלה, "בלי קיום עם ישראל - לא תהיה תורה ופיקוח נפש באומה קודם לכל. ודווקא מי שמכבד לומדי תורה (ואני מעיז לומר שאני אחד מהם) ורוצה ביקרם, צריך לדאוג שהם לא יתבדלו מהמחנה ולא יפטרו עצמם מהחובה הקדושה ביותר - החובה להגן על הוריהם, קרוביהם, ישובם ועמם". בן גוריון מבקש מהרב הרצוג להשפיע על ראשי הישיבות "שהם עצמם ידרשו, לפחות, אימון בסיסי של כל בחורי הישיבה לשלושה חודשים".

בראשית מכתבו מציין בן גוריון כי הצטער צער רב לשמוע כי הרב הרצוג אינו בקו הבריאות וכי הוא מאחל לו החלמה מהירה ושלמה, ואמנם באותם ימים ממש חלה הרעה חמורה במצב בריאותו של הרב הרצוג, ותשעה חודשים לאחר מכן (ביולי 1959) הוא נפטר.

הקרב על אוהלה של תורה

במכתבו לבן גוריון כתב הרב הרצוג ממיטת חוליו: "נחרדתי עמוקות ולבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמד הקיים של תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה".

במכתבו המשתרע על פני שלושה עמודים מרעיף הרב הרצוג שבחים רבים לבן גוריון על כך שהחליט עם קום המדינה לשחרר את בחורי הישיבה משירות צבאי. בשפה מליצית מאוד הוא כותב: "זכויות היסטוריות שגודלן עד שמי רום נפל בחבלו של כבודו להחזיר תפארת החרות והפדות לישראל ולכונן ממלכתו העצמאית במכורתו. נתקיים בכבודו 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל'. בטוחני שכבודו ראה יותר מאשר מישהו אחר את נפלאות הבורא ונסיו הנלווים, אשר חפפו בשטח המדיני ועל שדות הקרב, אשר מהם ועם ידם הגענו עד הלום".

הרב הרצוג מדגיש כי "זכינו בע"ה לפלא הנשגב הזה שמתוכו נשמע גם פעמי גאולתנו כפי שהובטח לנו ע"י נביאינו, מסורתנו ומורשתנו, אבל לא זכינו שמיליוני אחים ואחיות מאירופה ישישו אתנו משוש בשמחתנו זו. אלה הושמדו בחמת פתנים, הורסה העטרה ונאות יעקב נחרבו בחרי אף בגלות אירופה, אולם במותם צוו לנו את החיים, חיי?עם, לבנות את הנשמות ולהקים את ההריסות בחומר וברוח".

"חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על כנפי הרוח של האומה (והם עושים זאת במסירות נפש ובהקרבה לא ישוערו במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים) שחרור מכל חובת גיוס כלשהו כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה". הרב הרצוג (צילום: דודי ועקנין)

הרב הרצוג ציין כי "ארצנו שהוערה והתייצבה כמקום כינוס לנידחי ישראל ולשיירי הטבח באירופה, קלטה במידה יתירה גם את שרידי תלמידי הישיבות וראשיהן. אלה, אחד מעיר ולא שניים ממשפחה, באו והקימו כאן מחדש את תורת סוכת?הישיבות שנחרבה באירופה. כתוצאה מכך זכתה ארצנו הקדושה וזכינו אנו שהתורה חזרה לאכסניה שלה, למקומה הטבעי. ומבחינה זו הגיעה להיות מרכז התורה שאין בדומה לו בעולם כולו, דבר שלא זכינו בהרבה שטחים אחרים". ממשיך ומדגיש הרב הרצוג: "בטוחני שדבר זה היה לפני עיני כבודו לפני כעשר שנים בשעה שהעניק לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס. הענקת חיבה זו הוכיחה לכולנו הוקרתו והכרתו בשארית התורה בציון וחשיבותה במערכת חיינו החדשים במדינתנו החדשה?ישנה".

עתה מפרט הרב הרצוג את בקשתו הקונקרטית מראש הממשלה. "חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על כנפי הרוח של האומה (והם עושים זאת במסירות נפש ובהקרבה לא ישוערו במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים) שחרור מכל חובת גיוס כלשהו כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה. כי אף הם מגוייסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתו, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום. אלה כאלה שומרים המה על קנייניה היסודיים של האומה, שהם תורת ישראל וארץ ישראל".

לקראת סיום מכתבו מציין הרב הרצוג כי "בטוחני שכולנו מאמינים אמונה שלמה ובלתי מעורערת כי קול התורה הבוקע ועולה מהיכלי התורה, הינו תריס בפני ידי עשיו וישמעאל החורשים עלינו מזימות רשע ורצח וקירבת אלוקים החופפת את היכלי קודש אלה מחזקת את ידי המגינים היקרים והם הם יפילו תחינה על שלומנו ועל ניצחוננו. "אני בא איפוא לפני כבודו בלב רועד, אולם בביטחון, כי כבודו, אשר התרומם לספירות כלל ישראליות בהעניק לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס יוסיף להראות את חיבתו והוקרתו לבני התורה ולא יחול שום שינוי במעמדם זה, אף כמלוא הנימה".

לבסוף מבקש הרב, "לבי מלא תקוה, כי כבודו יבין לרוחי הנדכא, אשר הבהילני לבוא במכתבי הארוך הזה, לעת חולשה ורפיון כח ונועם ה' יהא חופף על כבודו להיעתר לבקשתי ונותן התורה ישמור את כבודו וינצרנו מכל צער ונזק ויהא ימיו מאה ועשרים שנות חיים טובים כולן קודם להרים את נזר מדינתנו בקודש". הרב הרצוג חותם את דבריו "בברכת התורה והארץ ובהוקרה עמוקה".

מהישיבה לשדה הקרב

כשבנו של הרב הרצוג, נשיא המדינה השישי חיים הרצוג ז"ל, בא לספר לאביו לאחר מלחמת השחרור כי בכוונתו להמשיך ולשרת בצה"ל, השיב לו הרב הרצוג: "אם אינך הולך להיות רב בישראל, אין כבוד גדול מזה שתהיה קצין בצה"ל".
הרצוג מספר בספרו האוטוביוגרפי "דרך חיים" כי הצטרף לשורות ההגנה זמן לא רב אחרי עלייתו ארצה בטרם מלאו לו 17 שנה. הוא מציין כי "צעדות ארוכות ושיחות ממושכות עם אבי הפכו אותי לפטריוט יהודי. לחינוך הדתי שלי הצטרפה עתה תחושה כובשת של האפשרות לעצמאות ישראל הכרוכה בלחימה ממשית למען מימושה הסופי. חשתי שאוכל לעשות זאת ועלי לעשות זאת. מי שנשאר מחוץ לתחום שוב לא יכול היה לצפות להשתלבות בהתפתחויות הדרמטיות".

הנשיא הרצוג, שלמד בישיבת מרכז הרב ולאחר מכן בישיבת חברון, מציין כי "ישיבה זו היתה יעילה בהרבה מהישיבות של ימינו. לא זו בלבד שהוציאה מתוכה אישים גדולים ותלמידי חכמים מובהקים, שיעור התלמידים שלה שהצטרפו לארגוני המחתרת השונים היה גבוה במיוחד. תמהני אם יש בין תלמידיה כיום ולו אחד שעשה את מלוא השירות בצה"ל ותרם את חלקו להגנה על החברה הישראלית, המאפשרת לו להתפנות ללימודים".

עוד הנשיא הרצוג מספר על ההתרגשות שאחזה בו בטקס הצטרפותו להגנה שהתקיים בשעת לילה ליד בית הספר אליאנס ברחוב יפו בירושלים, ובו קיבל כל מצטרף לארגון רובה וספר תנ"ך, "ונשבעתי עליו 'להקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנה ולמלחמה על עמי ועל מולדתי, על חרות ציון ועל גאולת ישראל'. "אבי היה תלמיד חכם ולא חייל, אבל לא היה לי ספק שהוא מברך בשתיקה על שבועתי זו. אילו היה בגילי הוא היה עושה בדיוק כמוני, אבל אמי נתקפה בפחד, מרגע שנודע לה במקרה, לאחר עלייתה ארצה, על חברותי במחתרת".

דור שלישי דורש שינוי

ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, כאמור נכדו של הרב הרצוג ובנו של הנשיא חיים הרצוג, היה חבר בוועדה הציבורית שגיבשה את חוק טל, והוא בן הדור השלישי שגיוסם של בחורי ישיבה לשירות צבאי מעסיק אותו. הרצוג הנכד מספר שהוא ואחיו למדו בבתי ספר דתיים אבל שירתו בצה"ל (אחיו מיכאל היה קצין מודיעין בכיר וכיהן כראש מטה שר הביטחון), וכי גם בניו משרתים עתה כקצינים בצה"ל.

ח"כ הרצוג אומר כי "אין ספק שהודות לחוק טל, כמה אלפי חרדים משרתים היום בצה"ל אבל אין מקום להאריך את החוק הזה, אלא על הממשלה לגבש בחודשים הקרובים מודל חדש שיבטיח את שילובם של החרדים בכל מעגלי החיים בארץ. "הדבר יכול להתבצע באמצעות חוק שירות לאומי חובה או על ידי הרחבה של המתכונת הנוכחית של נח"ל חרדי וגיוסם של חרדים ליחידות מיוחדות בצה"ל כמו שחר כחול".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully