"עכשיו צריך להחזיר את הילד הביתה"

בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה הבוקר את הבכיר לשעבר בפרקליטות הצבאית ואישתו לשעבר, שהואשמו כי התעללו בבנם פיזית ונפשית מאז שהיה בן 3. השופט, שלי טימן, קבע כי על חלק גדול מהעבירות חל חוק ההתיישנות וכי שאר העבירות לכאורה, מתבססות על עדותו של הנאשם בלבד.

הפרשה החלה לאחר שהמתלונן, בן 24 כיום, פנה בשנת 99' למשטרת מודיעין והגיש תלונה כנגד הוריו בגין התעללות פיזית ונפשית ממושכת. בעקבות התלונה החליטה המשטרה להגיש כתב אישום נגד ההורים בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת קטין והתעללות בקטין או בחסר ישע. לאחר הגשת התלונה ניתק המתלונן כל קשר עם בני משפחתו.

בעת גילוי הפרשה שימש האב כנציג בית הדין הצבאי לערעורים בשטחים, בדרגת אלוף משנה. בעקבות התלונה הושעה מעבודתו והתפטר מהצבא לאחר שירות ממושך. האם היא מורה ואשת חינוך ששימשה גם כמנהלת בית ספר. לבני הזוג בן נוסף, הצעיר בגילו מהמתלונן. הם התגרשו בשנת 97', שנתיים לפני הגשת התלונה.

"בכתב האישום מתוארת מסכת ההתעללות כפי שהציג אותה המתלונן. לדבריו, הוא סבל מהתעללות מגיל 3 ועד גיל 19, המועד בו התגרשו הוריו. בין השאר טען כי הוריו נהגו לאיים עליו, להשפיל אותו ולהכות אותו כדבר שבשגרה. הוא הוסיף כי הם נהגו לכנות אותו בשמות גנאי כמו "מפלצת, אפס מאופס וחלאת אדם", ואף אמרו לו פעמים רבות - "לא מגיע לך לחיות".

ההורים מצידם טענו כי מעולם לא היכו את בנם, אולם הודו כי לעתים רחוקות "נגרם שימוש מבוקר בכוח הזרוע". האב טען כי מדובר ב"פליקים כמו שמקובל במשפחות הכי טובות". הם אף אישרו כי כינו אותו מדי פעם בכינויי גנאי.

השופט ציין בהכרעת הדין, כי היה אמור לקבל את ההחלטה על בסיס עדותו של המתלונן בלבד. הוא כתב כי "מדובר בעד יחיד הסובל מבעיות נפשיות שמומחה מטעם התביעה אמנם מאמין שאיננו שקרן, אך מביע דעה כי הוא מאמין באמת הפנימית שלו ואף מודה כי ייתכנו הגזמות בדבריו. על סמך עדות יחיד הזו לא ניתן לבסס את ההרשעה". הוא הוסיף, כי "לא הובא לבית המשפט איש שראה אי פעם סימן חבלה על גופו של הילד, או שמע אותו צועק, או ראה אותו מוכה בחפצים".

"בהתייחסו לזיכוי כתב השופט: "גיניתי את הנאשמים על המעשים שהודו בהם, ועל ניסיונם לחזור בהם מדברים שאמרו במשטרה, אולם התרשמתי ברמת העיקרון כי אינם שקרנים". השופט טימן סיכם את הכרעת הדין כשפנה באופן חריג למתלונן ואמר לו: "האמת המשפטית איננה זהה תמיד לאמת העובדתית". הוא סיים את הדיון באומרו: "אני מעז לקוות ולייחל כי ההליך הקשה הזה יביא לאיחודה של המשפחה מחדש".

עם הישמע גזר הדין פרצו שני ההורים בבכי. לאחר הדיון אמר האב לעיתונאים: "ההליך האנושי לא נגמר. עכשיו צריך להחזיר את הילד הביתה. יש לי תקווה, אני לא כועס עליו, ולא כעסתי עליו לרגע. היום הייתי עושה הכל אחרת, הייתי צריך לשים לב לרגישות שלו. היו פליקים ואני מצטער עליהם. צריך לדעת להימנע מזה". שמותיהם של בני הזוג עדיין אסורים לפרסום.