פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זהות לאומית של עצים

      ט"ו בשבט בפתח, ורשות הטבע והגנים מתכננת הקמת גן לאומי בשטח שבין שתי שכונות פלסטיניות בירושלים. הבעיה: השטח חיוני לפיתוח גישה לשכונות. שרי קרוניש מצביעה על תופעה

      שוב חג האילנות בפתח. עת לנטוע ועת להרהר על עצים. עת לספר ולשמוע סיפורים על גורלם של עצים ושל אנשים, כי האדם עץ השדה. בירושלים המזרחית, על מורדותיו המזרחיים של הר הצופים, בשטח הפנוי שבין השכונות הפלסטיניות הוותיקות אל-עיסאווייה ואט-טור, מתוכנן גן לאומי חדש. השטח המיוחל הוא היחידי המתאים להתפתחותן של שתי השכונות הצפופות, אשר חסומות מכל עבריהן האחרים.

      לפי תכנית הפיתוח של הגן הלאומי, אותרו בשטח שני עצים לשימור. האחד, עץ תאנה בוגר הנשקף מהתצפית הפונה מזרחה מכיוון קמפוס האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים (תצפית יהודאי). העץ השני נמצא מצידה השני של הגבעה, נסתר מעיני העומדים בתצפית, בתוך אל-עיסאוויה. עורכי התוכנית מטעם רשות הטבע והגנים ציינו בטעות שמדובר בעץ אלון, אך לאמיתו של דבר, מדובר בעץ חרוב עתיק ומיוחד במינו שאת סביבתו מטפחים תושבי המקום.

      ישנן מספר מסורות הקשורות לחרוב, ותושבי המקום מתנחמים בקיומו אל מול המצוקה היומיומית שבה הם שרויים. לפני מספר שנים, במסגרת פרויקט קהילתי, הם פיתחו מסביב לעץ גינה ציבורית צנועה ושקטה. בתוכנית המתאר השכונתית (שלא אושרה ואף נעצרה בגלל הגן הלאומי) אותה קידמו התושבים, התכוונו לייעד את הקרקע כשטח ציבורי פתוח מתוך רצון שהעץ יישמר גם לדורות הבאים.

      התושבים ייפגעו מהקמת הגן

      כאמור, המקום בו עומד העץ, מנותק, הן ויזואלית והן פיזית, מיתר השטח של הגן הלאומי המתוכנן. למרות זאת, סופח העץ לשטח הגן הלאומי המתוכנן כבליטה ברצועה ארוכה האמורה להוות חיץ בין האוניברסיטה העברית לבין אל-עיסאוויה. לפי התוכנית, רצועת החיץ הזו מיועדת להיות טיילת וליד העץ תוקם תצפית נוספת. התושבים, שבשכונתם קיימת מערכת דרכים דלילה, עלובה ופקוקה, ייעדו בתכניתם את אותה רצועת קרקע לכביש גישה אל אזור מגורים חדש. התקווה לשפר את מצב התכנון בשכונה, והתקווה להביא למקום בשורת שגשוג בעתיד, ייקברו כלא היו אם תאושר התכנית של הגן הלאומי כפי שהיא.

      לפני מספר שנים, לאחר הליך תכנוני דומה, הוכרז גן לאומי בעמק צורים הסמוך. מטרת גן לאומי זה הייתה להגביל את התפתחותן של שתי שכונות ירושלמיות אחרות: ואדי אג'-ג'וז ואס-סוואנה. שם לא היה זה עץ עתיק שנקלע בעל כורחו לתוך גן לאומי, אלא מגרש הספורט של בית הספר אברהימיה, שנכלל בתחום הגן וכתוצאה מכך, הפסיק לשרת את תלמידי בית הספר. גם החניון של בית הספר הפך למוקד חיכוך כאשר רשות הטבע והגנים ניסתה לספחו לגן הלאומי. לבסוף, גן לאומי עמק צורים הוקף גדר ובכך הושלמה סופית ההפרדה בינו לבין השכונות הסמוכות.

      אם זו השיטה, נראה שהתושבים הפלסטינים החיים משני עברי גן לאומי "מורדות הר הצופים" העתידי לא יוכלו ליהנות ממנו, ואף ייפגעו בגלל הקמתו. מה הצורך לנתק את תושבי אל-עיסאוויה גם מעץ החרוב שלהם?