על ההבדל בין מאמינים לדתיים

אנו חברה שחיה מאופנה לאופנה, מריאליטי לריאליטי ומסקר לסקר. הגדיל לעשות עיתון "הארץ", שפירסם סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על שיעור עולה של מאמינים בקיומו של אלוהים ועל היותנו עם נבחר בקרב הישראלים. מכך הוסקו מסקנות ונכתבו מאמרים על שינוי עמוק בתפיסת המציאות של הישראלים.

כולנו חיים בתוך ההוויה הישראלית ויודעים שאם עלינו למדוד את ממדי הדתיזציה, ולא את האמונה הכללית, עלינו לבדוק את מספר מניחי התפילין, מנועי הנסיעה בשבתות ומקיימי מצוות הלכה למעשה.

משפחות ישראליות רבות שומרות על מסורת, צמות ביום כיפור ועורכות קידוש ליל שבת, אבל בעת ובעונה אחת הן מחללות שבת בפרהסיה. בניהם ובנותיהם לבושים לפי צו האופנה ולא מונעים עצמם מבילויים בערבים כאחיהם החילונים. אין לאמונה זו, שהיא ברוכה כשלעצמה כי היא ממשיכה את שושלת הדורות של עמנו, ולו דבר עם עמדות פוליטיות בקשר לסוגיות שעלו לדיון.

אני זוכר שבעת שאהוד ברק היה ראש ממשלה, בזמן קמפ דיוויד בשנת 2000, רווחה הנחה שהוא יגיע להסכם שלום עם פשרות רציניות. נערכו אז סקרים על אופי ההכרעה הצפויה במשאל עם על הסכם שכולל בתוכו גם פשרה בירושלים. כל עוד דובר על הסכם עתידי, יחסי הכוחות היו שקולים. אבל אם היה מובא הסכם חתום, חלקים נרחבים מהמאמינים שאנו עם נבחר היו מצטרפים לתומכים בו.

יש בארץ חרדיות ברורה. יש דתיות מתונה יותר (שגם בתוכה זרם קרוב לחרדים), יש מסורתיות ויש חילוניות. לחבר את חבריי מירושלים, המאמינים בבורא עולם אבל חיים את הלכות העולם הזה, לגפני, לפייגלין או לבן-ארי זה מעשה לא אחראי, לא נכון וכזה שלא יעמוד ביום מבחן.

נכון שאנו רואים יותר דתיות אקטיבית מאשר בעבר. לצערי, זה גם בא לידי ביטוי בניסיון השתלטות עוינת של דתיים בעלי השקפות קיצוניות על תנועה שורשית כתנועת הליכוד. אבל כוחו של הליכוד הוא במזיגה של השקפה לאומית עם ראייה כלכלית וחברתית-מרכזית. מייצגיו האמיתיים הם אנשים כנתניהו, סילבן שלום, בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן. הם הסיבה שהליכוד מצליח להצטייר כמפלגת מרכז.

בכל מקרה, כל ניתוח של תופעת עליית הדתיזציה במדינת ישראל לא יכול להתעלם מהחזרה בתשובה ומהחזרה בשאלה. איני סבור שיש שוני עקרוני במימדים, אבל יש שוני עצום בגישה. בעוד החוזר בתשובה זוכה לקהילה מחבקת ולקליטה חלקה, החוזרים בשאלה עוסקים בהתגנבות יחידים. איש איש ובעיותיו, איש איש וקשייו. אף שנוצרו חממות שמסייעות לחוזרים בשאלה, הן חלקיות וחסרות אמצעים. החזרה בשאלה היא חשובה לערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. יותר אנשים עובדים, יותר אנשים משרתים בצה"ל ויותר אנשים משכילים השומרים על המורשת היהודית מבית אבא.

בסיכומו של דבר, נכון שהסקר הצביע על מגמה - אבל הפרשנות היא מופרכת ואינה עומדת במבחן של שום מציאות.