באחת מתוכניות הטלוויזיה הוותיקות הועלתה השבוע הצעה להימנע מלהזמין מרואיינים ופרשנים. לא מן ההסתדרות, לא מן הממשלה, לא מקרב עובדי הקבלן. אפשר לחסוך. לשדר פעם נוספת את קטעי הראיונות מהסיבובים הקודמים של המאבקים בין ד"ר יובל שטייניץ ובין עופר עיני. אפשר להשתמש גם בסרטים שנותרו מימי המאבק בין בנימין נתניהו במשרד האוצר ובין עמיר פרץ שעמד אז בראש ההסתדרות.
שם המשחק הוא "מה שהיה הוא שיהיה", או בצירוף המילים מן הצרפתית - דז'ה וו. אמש התכנסו מנהלי המשא ומתן לישיבה שדמתה לליל הסדר בפסח. ישבו וישבו עד שיאמרו להם "רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית" - זאת אומרת, הנה הפציע שחר ויש להודיע לאומה אם החלה השביתה, אם לאו.
הישראלי אדיש. הוא יודע שזה יעלה כמה מיליארדים. הייצוא ייפגע. ריחות של צחנה יעלו מן הרחוב. יספרו על דיירים מעטים בעלי תושייה, שמצאו דרך להרחיק את האשפה מביתם. חולים לא יגיעו לבתי החולים ולמרפאות. סבל וחרדה. גם כעסים גוברים. אחרי כמה ימים ייחלצו הצדדים מן המצר. מדוע לא לפני שבוע? עניין של אגו.
האם תגבר התבונה?
אין ספק שעיני מעלה לדיון סוגיה של ממש. ניצול עובדי הקבלן במשק הישראלי הגיע למימדים בלתי סבירים. אתמול אפילו מאבטחי השרים שהם עובדי קבלן שיגרו מכתב מחאה עם איום לחדול מעבודתם. הם לא יעזו, אם כי זו הזדמנות להוריד את המחיר המופרז של הגנת השרים.
אך כל אחד מהצדדים יודע שאין הצדקה לשביתה כוללת במשק. הממשלה מוכנה לשפר. ההסתדרות, עד לסגירת הגיליון, סבורה שלא מספיק. האוצר מדבר על שכר מינימום פלוס. עיני מבקש קביעות לעובדים אגב התעלמות מאחריותה החלקית של ההסתדרות לגרימת הבעיה.
יש על מה לדבר. האם תגבר התבונה? הבוקר יצאו אזרחיות ואזרחים לרחוב, וידעו מה התשובה. אולי נדחה הצעד הבלתי נחוץ בשבוע או בשבועיים, ואולי בג"ץ יחוש לעזרת שני הצדדים שאינם יודעים כיצד לרדת מהעץ, ויגיש להם את הסולם.