האתגר החדש של מיט רומני

בסוף השבוע שטף גל של אופטימיות את הבירה האמריקנית לנוכח הבשורה על הירידה ברמת האבטלה (מ-8.5 אחוזים ל-8.3 אחוזים) ועל התרחבות שוק העבודה בלא פחות מרבע מיליון משרות בחודש ינואר. רק קבוצה אחת - המפלגה הרפובליקנית - לא היתה שותפה לתחושת שביעות הרצון. במיוחד אמורים הדברים לגבי המועמד הרפובליקני המוביל, מיט רומני, שחזר והדגיש בכל התבטאויותיו האחרונות דווקא את סימני החולשה במשק האמריקני, החוזר אט אט מן הכפור שבו היה שרוי מאז הלם בו משבר המשכנתאות.

נכון שתהליך השיקום נמצא עדיין בשלביו ההתחלתיים וטרם חילחל למגזרים כלכליים מרכזיים (שוק הדיור ומגזרים תעסוקתיים ספציפיים), ונכון שזעזועים אפשריים בזירה הגלובלית (באירופה או בזירת איראן) עלולים לטלטלו ולהסיטו מנתיב ההתאוששות לשפל חדש. עם זאת, רוח הנכאים שהשתלטה על מושלה לשעבר של מסצ'וסטס, שניצחונו האחרון בשבת במדינת נבאדה היווה צעד נוסף בדרך למינוי המיוחל, מעידה על מצוקה אמיתית. זאת על רקע העובדה שרומני שם את כל יהבו על המשבר הכלכלי העמוק כמנוף אל הבית הלבן.

ואכן, המסר שחזר כחוט השני בכל התבטאויותיו נשען על כרטיס הביקור שלו כאיש עסקים מצליח, המוכן להעמיד את כישוריו המוכחים במגזר הפרטי כדי לחלץ את המשק האמריקני מהמצוקה שאליה נקלע בשנים האחרונות.

אלא שהנתונים החדשים על מגמת השיפור במשק האמריקני עלולים לשבש אסטרטגיה זו. ביטוי ראשון לכך ניכר בסקרים, המצביעים על היחלשות מסוימת במעמדו של רומני מול אובאמה.

יש לזכור שחישוביו של המושל לשעבר ממסצ'וסטס לא היו מופרכים מעיקרם מלכתחילה, שכן מאז תום מלחמת העולם השנייה לא הצליח כמעט שום מועמד לנשיאות לזכות במירוץ כאשר רמת האבטלה בקלפי חצתה את רף 7.2 האחוזים. רק רונלד רייגן, בבחירות 1984, נבחר לתקופת כהונה שנייה בבית הלבן למרות שיעור אבטלה זה, אך הישג זה היה חריג מובהק מאז הפכה ארה"ב למעצמת-על (ב-1936 וב-1940 זכה פרנקלין דלנו רוזוולט בבחירות חרף שיעורי אבטלה גבוהים יותר, אך היה זה בנסיבות שונות לחלוטין).

על רקע תשתית היסטורית זו (ועל רקע העובדה שרק לפני שישה חודשים עמד שיעור האבטלה על 9.1 אחוזים), נקל להבין את החלטתו האסטרטגית של רומני להתמקד במישור הכלכלי בכלל ובזירת התעסוקה בפרט.

מצד שני, ועל רקע סימני השיפור האחרונים, נשאלת השאלה אם לא היה מקום מצידו להרחיב ולהעשיר מלכתחילה את מסריו, וכך להקטין את הסיכון הכרוך בניהול מערכת בחירות חד-מימדית (בימים האחרונים החל להסתמן שינוי בכיוון זה בהצהרותיו).

יש לזכור, כמובן, שאובאמה עודנו חשוף בצריח ופגיע למדי במישור הכלכלי, וזאת כאשר הספקות לגבי איכות מנהיגותו הכלכלית רווחים עדיין בקרב רבדים נרחבים של החברה האמריקנית.

עם זאת, העובדה ששיעור האבטלה הנוכחי הוא הנמוך ביותר זה שלוש שנים (לאחר שבסוף שנת 2009 הגיע כבר להיקף דו-ספרתי של 10.2 אחוזים), מצביעה על האפשרות - אם גם לא הוודאות - שמקרה 1984 יחזור שוב ב-2012.

במילים אחרות, תסריט בחירות 1984, שבהן זכה הנשיא רונלד רייגן בכהונה שנייה בבית הלבן על רקע תהליך התאוששותו של המשק ולמרות שיעור האבטלה (שהיה אמנם גבוה עדיין, אך נמצא במגמת ירידה), מתחיל לחזור אט אט מתהומות הנשייה והשכחה ולצרוב את התודעה הציבורית כתקדים הרלוונטי, לכאורה, גם בנסיבות הנוכחיות.

כרגע מוקדם לדעת כיצד ישפיעו ההתפתחויות הכלכליות - ואילו התפתחויות יהיו - על המירוץ. בעוד תשעה חודשים תתברר לאשורה מידת תקפותה של אנלוגיה היסטורית זו, ואז יתברר גם אם השמועות על מותו הפוליטי של הנשיא אובאמה היו מוקדמות מדי.