חלום ירוק: ט"ו בשבט

כשיצאתי לשירות מילואים לפני שבועיים פגשתי חבר מהסדיר. עד מהרה החלה שיחת רעים נימוסית, והתעדכנו האחד במצבו של האחר. כשהתעניינתי קצת יותר לעומק במשלח ידו, הפתיע החבר בתשובה מעניינת: "החלום שלי הוא בכלל להיות חקלאי בצפון, אבל קל יותר לעבוד במרכז במקצוע חופשי, וגם האישה רגועה ככה, אבל לך תדע...". שמעתי והערכתי כלפיו רק גברה.

מדוע? כי אני בן למושבניקית. לסבי, שיאריך ימיו בטוב, היה משק של כ-40 דונם זיתים במורדות הכרמל. אמי בחרה בעיר, והצהירה בכל הזדמנות שלעולם לא תחזור לכפר. אך אם שואלים את אחי או אותי איפה נרצה לגור כשנהיה גדולים, נאמר לכם בוודאות "בהרי ירושלים, או לפחות בגליל", רק שבינתיים החיים שואבים אותנו אל הבטון.

הכמיהה אל הטבע טבועה בכולנו כבר בערך 2,000 שנה. מרגע שיצאנו לגלות, אנו מתגעגעים לתקופת היותנו אומה חקלאית בעת העתיקה, אומה היושבת תחת גפנה ותחת תאנתה ומשדרת עסקים כרגיל. בגלות, פיסגת השאיפות היתה לחזור לארץ הקודש. אולם כל עוד נותרנו שם דאגו אבותינו הגלותיים לחדד היטב את השכל בין עמודי הגמרא בבתי המדרש, או במקרה הרע עסקו באיזה מקצוע חופשי, "לופט גשפעט", כי הרי ידוע שאנחנו היהודים הכי טובים בעסקי האוויר.

וכך זה נמשך מאות בשנים. עד שקמה חבורה של פורקי עול ציונים, שבעטו ביידישקייט ובתורת אבותיהם, והחליטו שלא רק שהם רוצים להיות חקלאים - הם רוצים לעשות את זה בפלשתינה. כשהרגישו שהם מוכנים - באו ארצה להפריח את השממה ולייבש את הביצות. זאת היתה התורה החדשה שלהם, והיה להם אפילו אדמו"ר שנראה כמו אדמו"ר, וקראו לו א"ד גורדון. ניסו, והצליחו. הקימו חוות וקבוצות חקלאיות ובנו יישובים ובחלק מהמקומות אף קבעו איפה יימתח קו הגבול של המדינה שבדרך.

ואז זה קצת התפקשש. רגע לפני שב"ארץ ישראל קם העם היהודי..." ברחו מאירופה גם היהודים הבורגנים. וכך, מהעלייה הרביעית ואילך נבנו להם המרכזים העירוניים, וקצת נשכחה החקלאות. הציונות גילתה מחדש את התעשייה והמסחר. אותו דור ראשון של חלוצים צעירים המשיך לחזק ולפתח את הקיבוצים, את המושבים ואת היישובים החקלאיים, אך בניהם כבר חשבו פעמיים לפני שבחרו להיות "בנים ממשיכים". הבעיה היא שכמעט לא הצטרפו עוד מאמינים חדשים להתיישבות העובדת, וכך נותרנו בשנים האחרונות עם מחירי דיור שערורייתיים במרכז הארץ ועם פריפריה חקלאית מתרוקנת.

אך יש תקווה. המפתח ליציאה תודעתית מהגלות טמון בהבנה כי מלאכת כפיים ועבודת האדמה טבעיות ליהודים בדיוק כמו לימוד הגמרא והעיסוק בעריכת דין או בפיננסים.

בהקשר הזה ט"ו בשבט יכול לקבל משמעות חדשה. במשנה כתוב שהתאריך האמור הוא ראש השנה לאילנות, אך הוא יכול להיות גם חידוש השאיפה לעבודה חקלאית.

רק אם ניצוק תכנים של עידוד חקלאות ושל התיישבות חקלאית ליום החינוכי הזה, נצליח ליצור מציאות חדשה של דור צעיר שרואה במגורים בפריפריה ובעיסוק בחקלאות ערך אמיתי.