וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מלחמות הכדורגל המודרני

יוסי ביילין

5.2.2012 / 10:01

יש, כנראה, משהו בכדורגל שגורם לצופים להוציא מעצמם את הרגשות האפלים ביותר שבקרבם. ההזדהות המוחלטת עם הנבחרת האהודה, היציאה מן הכלים לנוכח ניצחונה והייאוש הנורא המלווה כל הפסד שלה, האלהת השחקנים בניצחונם והנכונות לזרוק אותם לכלבים כשהם מפסידים - משהו במשחק הזה מוציא מן האנשים את גזענותם, את פחדיהם, את שנאותיהם.

מכל מקום, עובדה שהתפרעויות אינן מתרחשות בתחרויות שחמט.

לפעמים זה משמש לזיכוך (קתרזיס). לפעמים זה מפנה את האנרגיות של צעירים (וגם כמה המושכים את צעירותם מעבר לנדרש) למשחק, במקום שיוציאו את האנרגיות האלו על קרבות רחוב ושאר מרעין בישין.

לא מעט כסף מוצא על הקמת מגרשי כדורגל, אימון קבוצות נוער ומימון מאמנים. לרבים נדמה כי זו הוצאה נמוכה יחסית להשקעה יסודית בחינוך. הדרישה לכדורגל - מגרשים, אימון ואפילו מדים - היא גדולה, בעיקר בעולם השלישי, אבל לא רק בו, וההיענות לה אכן עשויה להסיט את האנרגיה למשחק הכדורגל.

האם הכדורגל עצמו מוציא מאיתנו אלימות?

אבל לא פעם הכדורגל גם יוצר את העילה לאלימות, כמו זו שהתרחשה בפורט סעיד ביום רביעי שעבר והביאה להריגתם המטומטמת של 74 משתתפים.

מאורעות כאלה מחזירים אותנו אל מלחמת הכדורגל המפורסמת שהתקיימה בין הונדורס ואל סלוודור בקיץ 1969, לקראת משחקי המונדיאל שהתקיימו שנה אחר כך. להיסטוריונים לא נעים להודות כי המלחמה אכן פרצה בגלל משחק כדורגל, והם תמיד יסבירו לנו שהיו סיבות עמוקות יותר, שנבעו מבעיית ההגירה הבלתי חוקית, אבל המלחמה הזו היתה מלחמת כדורגל, יהיו המניעים האחרים אשר יהיו.

זה קרה ב-15 ביוני באל סלוודור. האורחים מהונדורס השכנה הפסידו 3:0. ודווקא המנצחים ירדו למגרש ועשו לינץ' במי שהעז לעודד את הנבחרת המפסידה. העולם כולו עקב אחרי תוצאות המשחק הזה, בשתי המדינות היו משטרים צבאיים שדי שמחו לצאת למלחמה צודקת, וחודש אחר כך פתח צבא סלוודור במלחמה על הונדורס, פלש לשטחה וכבש חלק ממנו.

מלחמת הכדורגל נמשכה ארבעה ימים. נהרגו בה 2,000 איש שהקריבו את חייהם למען הגאווה הלאומית. ארגון מדינות אמריקה התערב והצליח להביא להפסקת אש. הצבא המנצח נסוג מן השטח שכבש, והאלימות נפסקה. חלפו עוד 11 שנים עד ששתי המדינות חתמו על הסכם שלום ביניהן.

עכשיו לאחר המהומות בפורט סעיד, שבהן יהיה קשה להאשים מדינה אחרת (אם כי לא בלתי אפשרי), עולה שוב השאלה: האם הפניית האנרגיות לכדורגל היא תחליף תרבותי לאלימות, או שמא מדובר במשחק המוציא מאיתנו את אותה אלימות עצמה?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully