קופת שרצים רוחשת נפערה השבוע לרווחה בקנדה, מדינת הגירה שקלטה לשורותיה 280,000 תושבים חדשים בשנת 2010. מושגים כמו "הבדלי תרבות" ו"דרך החיים שלנו" הפכו לשיחת הכלל, בעקבות הרשעתם בתחילת השבוע של שלושה בני משפחה מוסלמים ממוצא אפגני - אב, אם ובנם - ברצח ארבע בנות משפחה, בהן שלוש בנותיהם המתבגרות. זהו המקרה הראשון בתולדות המדינה של רצח, שנקבע מעל לכל ספק כי בוצע ממניע של "חילול כבוד המשפחה" - מניע שמביא, להערכת האו"ם, לרציחתן של לפחות 5,000 נשים מוסלמיות מדי שנה ברחבי העולם (ולפי הערכות אחרות, הרבה יותר). המקרה המזעזע ממשיך לעורר הדים, והביא רבים במדינה, הידועה בסובלנותה, לחשבון נפש בכל קשור למדיניות הסובלנית כלפי התושבים החדשים.
ביום ראשון האחרון, בתום משפט בן שלושה חודשים, מצא חבר המושבעים בעיירה קינגסטון שבאונטריו, שם נמצאו גופות הקורבנות, את שלושת הנאשמים - מוחמד שאפיה, אשתו טו?ב?ה יאהיא ובנם חאמד - אשמים ברצח מדרגה ראשונה. בין ארבע הנרצחות היו שלוש בנותיהם - זיינב בת ה-19, סהר בת ה-17 וגיטי בת ה-13. הנרצחת הרביעית היא רונה אמיר מוחמד בת ה-52, שהוצגה כלפי חוץ על ידי המשפחה כ"בת דודה", אולם במהלך המשפט התברר כי היא למעשה שימשה כאשה נוספת של מוחמד, בנישואים פוליגמיים. הארבע הוטבעו יחדיו בתעלת ניקוז, בתוך המכונית המשפחתית.
פשען של הנרצחות, כמו במקרים רבים דומים, היה אחד: רצונן לחיות חיים מודרניים וליברליים, שאינם עולים בקנה אחד עם כללי ה"צניעות" שמכתיב האיסלם, ובכך "להמיט קלון" על המשפחה, שהיגרה למונטריאול מאפגניסטן ב-2007. בבית המשפט נשמעו עדויות רבות על העימותים המרים שהתגלעו בין הנערות להוריהן השמרנים, סביב אורח חייהן: זיינב המבוגרת יצאה עם חבר ואף התחתנה איתו, אך הנישואים בוטלו כעבור יום; היא אף ניסתה ללא הצלחה למצוא מקלט במעון לנשים מוכות; סהר גורשה מבית הספר האיסלמי בגלל לבוש שאינו צנוע מספיק; ואילו גיטי הקטנה ואמן החוגת של השלוש, על פי הכרעת בית המשפט, נרצחו רק משום שצידדו בשתי הנערות והתעורר חשש שיחשפו את הרצח.
"קשה להעלות על הדעת מעשה יותר בזוי ונתעב", צוטט השופט, רוברט מרנג'ר, בתקשורת הקנדית. "הגורם מאחורי הרצח קר-הדם והמחפיר היה פגיעתן של ארבע הקורבנות במה שנחשב, על פי תפישה מעוותת לחלוטין, לכבוד. אין לכך מקום בחברה מתורבתת".
שלושת הנאשמים - בני משפחה עשירה ומקושרת היטב בקהילה העסקית בקוובק, שבבעלותה מרכז קניות במונטריאול - הקפידו לאורך כל המשפט להכחיש לחלוטין את האישומים, וחזרו וטענו כי מדובר היה בתאונה ותו לא. "לא הטבעתי את אחיותיי", קרא חאמד שאפיה גם לאחר הכרעת הדין. אולם השלושה הורשעו על פי ראיות מז"פ שונות, האזנות לשיחות הטלפון שלהם וצבר ראיות נסיבתיות, שכללו בין היתר תיעוד של חיפושים שערכו במנועי חיפוש באינטרנט, למשל של המשפט "איך להוציא לפועל רצח". אם ערעוריהם - שכבר הוגשו - לא יתקבלו, צפוי להיגזר על שלושתם מאסר עולם, ללא אפשרות לחנינה בטרם ירצו 25 שנים מעונשם.
"המוסלמים נרדפים כמו היהודים לפני השואה"
הממסד הקנדי, ובראשו הממשלה השמרנית, מיהר להגיב על ההרשעה במלוא הנחרצות. "מעשי רצח ממניע של 'כבוד' הם ברבריים ובלתי מקובלים, ואין להם מקום בקנדה", אמר שר המשפטים, רוב ניקולסון, בפני פרלמנט מריע באוטווה. "בקנדה, רצח הוא רצח, ללא קשר למניע. ממשלתנו התמקדה מאז ומעולם בזכויות הקורבנות, ולא במניעים המעוותים של הרוצחים. אנחנו שולחים מסר חד וברור: אם תוציאו לפועל מעשים כאלו של אלימות איומה בקנדה, אתם תהיו נתונים לצדק הקנדי".
המקרה הפנה זרקור כלפי קשיי הקליטה של הקהילות המוסלמיות ההולכות וגדלות במדינה. כמו מדינות רבות באירופה, גם בקנדה עלה באחרונה לכותרות נושא עטיית הרעלות כמקרה מבחן להתמודדות עם הבדלי התרבות, ורק בדצמבר האחרון התעוררה סערה סביב תקנות חדשות האוסרות על נשים לעטות רעלות כשהן נושאות את שבועת האזרחות, כדי לאפשר את זיהויין. במספר מחוזות בקוובק אף נכנסו לתוקף חוקים האוסרים עטיית רעלות במוסדות ציבור. "זה עניין של עיקרון", הסביר אז שר ההגירה, ג'ייסון קני, אך בארגונים האיסלמיים במדינה מיהרו להזדעק ולהתגונן, וראש המועצה המוסלמית העליונה של קנדה, סייד סוהוורדי, אף הזהיר כי "האיסלמופובים מנצחים" והוסיף כי המוסלמים בצפון אמריקה נרדפים בימים אלו "כמו היהודים בגרמניה לפני השואה".
צפו בכתבת רשת CBC מהכרעת הדין
בעקבות פרשת סאפיה, התמקד הדיון הציבורי סביב השאלה, האם יש להתייחס לפרשה כמקרה מבודד של "אלימות במשפחה", או שמא כתב האישום צריך להיות מופנה כלפי החברה המוסלמית כולה, המצדיקה מעשים נפשעים כאלו. אמנם כיאה למדינה המתהדרת בסובלנותה, כמעט ולא נשמעו במרחב הציבורי אמירות גזעניות או דרישות להפסיק לקבל מהגרים מוסלמים למדינה, אולם מדורי הפובליציסטיקה והמכתבים למערכת התמלאו בקריאות ל"טיפול שורש" בבעיית הבדלי התרבות, על בסיס ההנחה שלא ניתן להפריד בין הרצח המזעזע למסד הערכים הדתי-תרבותי שהוליד אותו.
גם בקרב המוסלמים בקנדה היו שהביעו שביעות רצון מפסק הדין. "הוא יספק דוגמה טובה", הסביר ל"מונטריאול גאזט" פרופ' אמין מוחמד, פסיכיאטר מאוניברסיטת סנט ג'ון במונטריאול שערך מחקר על "רציחות כבוד". לטענתו, זהו למעשה כבר המקרה ה-13 של רצח ממניע של "חילול כבוד המשפחה" בקנדה, אלא שכל הקודמים לא זכו להתייחסות הראויה וסווגו כ"עוד רצח במשפחה". "לראשונה נקבעה עמדה ברורה וחד משמעית בנושא. אני מקווה שזה ימנע את הרצח הבא".
ואם הרוצחים לא היו מוסלמים?
אולם רבים בקהילה המוסלמית דוחים את ההשקפה הזו מכל וכל. "מאוד מתסכל, שמתעקשים לתייג את הרצח הזה סביב עניין ה'כבוד'", אמרה ראש מועצת הנשים האיסלמיות בקנדה, עליא הוגבן. "זה היה רצח - רצח, רצח, רצח. בתקשורת זה תואר כמשהו אקזוטי, זר, אך למעשה זה היה משהו הרבה יותר פשוט: רצח של ארבע נשים בקנדה". היא מספקת כדוגמאות מקרים לא פחות מזעזעים מהעבר של רציחות בתוך המשפחה במדינה, שבהם איש לא עצר לבדוק את המניע, בשל מוצאם המקומי של הרוצחים. "אנשים מתעקשים להבדיל בין 'אנחנו' ל'הם'. הם רוצים להאמין שאנשים אחרים עושים דברים כאלה, לא אנחנו, הקנדים".
לצד הדיון הסוער בהקשר התרבותי של הרצח, הופנתה אצבע מאשימה גם כלפי שירותי הרווחה הקנדיים, לאחר שהתברר כי הנערות פנו למשטרה ולעובדים סוציאליים והתלוננו על התעללות ממנה סבלו. אולם שירותי הגנת הילד של קוובק מצאו כי העדויות אינן מספיקות להוצאת צו בית משפט שיחייב התערבות במקרה. זמן קצר לאחר מכן, נמצאו הגופות.
סאלחה חאן, נציגת הארגון לשילוב מהגרים מוסלמים באונטריו, העריכה בראיון לרויטרס כי אחת הסיבות למחדל היא העדר קשר בין המשטרה ושירותי הרווחה לארגונים מוסלמיים. השוטרים והפקידים וטיפלו בתלונת, לדבריה, הטעו כנראה על ידי החזות המודרנית לכאורה של המשפחה, שבנותיה לבשו ביגוד מערבי, ענדו תכשיטים והתאפרו: "מביטים בהן, ולא רואים את הדמות הטיפוסית של 'אשה מוסלמית ברעלה שנתונה לדיכוי'. אנו, נותניה השירותים, נופלים לפעמים קורבן לסטריאוטיפים של עצמנו".