וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בלי הכליה שתרמתי אני מרגיש שלם יותר

נצחיה יעקב

2.2.2012 / 6:00

יום אחד ישב הרב אבי ריצ'לר, חב"דניק מניו ג'רזי, מול המחשב וקרא באינטרנט על ישראלי שנזקק לתרומת כליה. הוא לא הכיר אותו אבל הרגיש שהוא חייב לתרום

בימים אלה של שינאת חינם, התכתשויות בין חרדים לכל השאר, מתח וטונים גבוהים, זעקות "נאצים" ויריקות - שני אנשים שלא הכירו זה את זה, הצליחו להראות לנו פנים אחרות, יפות יותר. רב חב"דניק מניו יורק וישראלי חילוני מההתיישבות העובדת - הם עדות שיכול להיות גם אחרת.

אני משוחחת בטלפון עם ניו ג'רזי, ארה"ב. בצד השני עונה לי אבי ריצ'לר, או ליתר דיוק הרב ריצ'לר. מביתו שם, מעבר לאוקיינוס, הוא מסכם: "אמרו לי שאני משוגע. אבל את התחושה הראשונית, את הצמרמורת שעברה בי בפעם הראשונה כשנתקלתי בהודעה באינטרנט - אף אחד לא ייקח ממני לנצח. זו היתה חוויה עילאית. הרגשתי שאני נכנס לתוך הנעליים של יהודי שמצד אחד היה זר לי אבל בכל זאת, הרגשתי שהוא אחי. זה יישמע מוזר, אבל פתאום ידעתי בדיוק מה הוא מרגיש, והייתי חייב לתת לו משהו ממני. ידעתי שאני יכול לתת לו חיים, ושאני לא הולך לוותר על ההזדמנות הזו".

כמה דקות אחר כך, ממיטת חוליו בבית החולים בניו יורק, עדיין נרגש, מסביר לי אותו ישראלי, חבר קיבוץ, שלבקשתו איננו מפרסמים את פרטיו: "אני מלא באסירות תודה. זה הציל לי את החיים. עוד כמה שבועות ואני חוזר איתן חזרה לישראל".

אז מה עושה אב לשלושה ילדים, שליח חב"ד, ששומע כי בקיבוץ בישראל נמצא יהודי שזקוק לתרומת כליה? למה הוא מרגיש פתאום שזה העסק שלו, באופן אישי?

הרב אבי ריצ'לר מניו ג'רזי קרא על העניין באינטרנט. זה היה באחד הערבים של חודש אוגוסט האחרון. הרב ריצ'לר, בן 29, שליח חב"ד בעיר מוניקה היל שבניו ג'רזי, ישב מול המחשב ואיכשהו הגיע לאתר האינטרנט של עמותת "אהבת חסד". הוא התחיל לקרוא והגיע לסיפור על קיבוצניק בן 48 מישראל שזקוק להשתלת כליה בדחיפות. הודגש שם כי מדובר בהצלת חיים.

ריצ'לר קרא לרעייתו מינה, אוטוטו בת 28, והראה לה את הסיפור. הוא קם ממקומו והביא את הכיסא לאשתו: היא בהריון מתקדם ועד פרסום הכתבה ייתכן שכבר ילדה.

מינה קראה את הכתבה ואמרה לבעלה: "אני יודעת למה אתה מראה לי את הכתבה. לך על זה. יש לך ברכת הדרך ממני".

ריצ'לר, שליח חב"ד, החליט להירתם לעניין, אף על פי שמעולם לא הכיר את הישראלי הנזקק ולא ראה אותו מעולם, ואף ששניהם נמצאו משני עברי כדור הארץ.

הרב ריצ'לר, אדם מאיר פנים, הוא אב לשתי בנות תאומות בגיל 3, ולילד בן 18 חודשים. הוא נבדק בבית החולים הר סיני במנהטן, ובסופו של התהליך, נמצא כי הוא מתאים וכשיר לתרומה.

איך הרגשת אז?

"כשאמרו לי שאני מתאים, נזכרתי שקראתי בכתבה שמחפשים כליה לגבר צעיר יהודי נשוי עם שלושה ילדים. חשבתי לעצמי: 'היי, גם אני נשוי, גם לי יש שלושה ילדים'. כך שבקלות יכולתי לשים את עצמי בנעליים שלו.

"אני זוכר את המחשבה שתפסה אותי: ומה אם לי היתה חסרה כליה? מישהו זר היה תורם לי? התחלתי לדמיין לעצמי איך מישהו אחר יושב בסלון הבית שלו מול המחשב, קורא הודעה זהה באינטרנט, רק עם השם שלי, מה הייתי רוצה שהוא יעשה?"

"כל השאלות האלה התרוצצו אצלי שנייה אחת בדיוק, והיה לי ברור שאני לוקח את זה ושהכליה שלי עוברת דירה".

הרב ריצ'לר צוחק. זה קורה לו הרבה. במהלך הראיון עימו אני מגלה שיש לו הרבה הומור עצמי משובח. "ידעתי שיש הרבה טירחה סביב זה, למשל בדיקות שצריכים לעשות ולא מעט מפגשים וביקורים בבית החולים, והיה הרבה זמן שצריך לפנות לטובת העניין. אבל לא היתה לי ברירה - כבר הייתי בפנים".

הניתוח אכן נערך ב?1 בינואר. ניתוח מורכב שעבר בהצלחה מרובה. כעת נמצא הרב בתהליך החלמה שצפוי להימשך יותר מחודש ימים.

למה היית צריך להכניס הראש למיטה חולה?

"אמנם את ההחלטה קיבלתי במהירות אבל לאחריה עשיתי הרבה מאוד בדיקות וחיפושים ומחקרים, והבנתי גם שהסיכוי למוות בניתוח כזה הוא 3 ל?10,000. יש סיכוי לתסבוכת. מצד שני, אני מאמין ש'שליחי מצווה אינם ניזוקים'. והיה לי ברור שמדובר במצווה חשובה".

"זה לא שהלכתי עיוור, וקפצתי ראש למים רדודים בשם האמונה. די בדקתי את הדברים ולמדתי שזה ניתוח די שכיח, שהרבה עושים אותו והסיכון שאני לוקח אינו גדול".

כתבת צוואה?

"דווקא כן", הוא אומר והצחוק שלו מתחיל להתגלגל.

מה מצחיק פה?

"מהבחינה החוקית, בארה"ב, אתה חייב שתהיה לך צוואה. בית החולים גם ביקש כבר בהתחלה שאערוך צוואה, כך שאם משהו ילך לא טוב - אז שיהיה. האמת, אני אישית חושב שצריך שבכל מקרה תהיה לך צוואה. כי ברגע שיש לך ילדים יש לך אחריות ואתה לא יודע מה יקרה מחר".

"פה, בארה"ב אם אין לך צוואה - הממשלה מחליטה בשבילך מה לעשות עם הילדים שמתחת לגיל 18. אז עדיף שתהיה צוואה, שאני אקבע".

ידעת אז מי יקבל את התרומה שלך?

"לא לפני, רק אחרי. ידעתי שהוא מישראל וידעתי שהוא ממושב. לא ידעתי שהוא בעצם מקיבוץ. תראה, לא ידעתי וגם לא היה חשוב לי מי הוא ומה הוא, לבד מהעובדה שהוא יהודי. כל יהודי הוא אח בשבילי. מה שהוביל אותי זה ש'כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו'. מאוחר יותר פגשתי אותו. זה היה יום אחרי הניתוח".

"אשתי ואשתו נפגשו כי הן היו יחד במחלקה לפני הניתוח. הן התקרבו. זה היה מרגש. התחבקנו, אבל שנינו היינו בכאבים מהניתוח, כך שלא ממש המשכנו עם החיבוק ודי רצינו להשתחרר זה מזה".

הוא שוב צוחק, ואחר כך ממשיך: "אבל הקשר היה בהחלט מקרב ומקשר. היה לי זקן ואני בהחלט נראה רב. אני לא יודע אם הוא ידע לפני כן מי אני, אבל אני יכול לנחש שכן. אני זוכר שצחקתי על זה שבגלל שהכליה שלי גרה בישראל, אז גם חלק ממני גר בישראל. כל הנושא של דתי?לא דתי בכלל לא עלה וזה גם לא עניין".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"היה לי ברור שאני לוקח את זה ושהכליה שלי עוברת דירה". הרב אבי ריצ'לר ומשפחתו/מערכת וואלה!, צילום מסך

"גם ההורים תמכו בהחלטתי"

ובכל זאת, היו מן הסתם רגעי פחד בתוך התעצומות הגדולות האלה?

"גם אם היו, המטרה מיזערה אותם. החיוך המודה של המשפחה שלו השכיח הכל. זה טישטש כל פחד".

אני לא רוצה להשמע קטנונית, אבל יש אנשים שעושים הרבה כסף מתרומת כליה.

"מה פתאום? חס ושלום. זה בכלל לא היה העניין. ומעבר לכך, זה גם לא חוקי בארה"ב. אחרת הייתי אמור לשלם על הניתוח שלי ושלו, במקום הביטוח שלו, ולהסתכן בללכת לכלא".

איך אתה מרגיש?

"אני ושתי הכליות שלי הולכים ומתאוששים יפה", הוא מתלוצץ ומגייס לצידו את רופאי המחלקה של בית החולים הר סיני. הללו אומרים שמזמן לא ראו ניתוח קל והתאוששות מהירה כל כך אחרי ניתוח כזה".

"אני מרגיש כיום שאני נעשה יותר ויותר חזק. מרגיש נפלא יותר בגלל מה שעשיתי. רק אנשים מעטים אמרו שאני משוגע. הרוב די תמכו, אני חייב לומר".

"היו כאלה ששאלו ובחנו אותי אם אני יודע בדיוק לקראת מה אני הולך. בהתחלה די פחדתי לספר להם, כי לא ידעתי מה תהיה התגובה. הסדר אצלי היה שקודם ביקשתי רשות מאשתי, ולאחר מכן, אחרי הבדיקה והאישור שאני אכן מתאים, רק אז הודעתי למשפחתי ולהוריי והם די תמכו בהחלטתי. ואת יודעת מה? זה לא הפתיע אותי. אני הרי מכיר אותם".

רעייתו של הרב ריצ'לר לא מראה כל התרגשות: "כשהוא שאל אותי, מייד אמרתי לו: 'לך על זה. בעיניי זה רעיון טוב'. אמרתי לו שלא לכל אחד יש אומץ לעשות את הדבר האמיץ הזה. ברור לי שבלי התמיכה שלי הוא לא היה עושה את זה. אני רואה את זה ככה: יש אנשים בעלי אמצעים שאמורים לתרום מהונם לצדקה, ויש אנשים כמו אבי, בעלי, שאלוקים בירך אותו בבריאות איתנה והוא החליט לתת מעצמו".

ולא רק הרבנית גאה, גם בחב"ד מסמנים "וי". מנדי ריזל, עיתונאי חב"דניק, אומר ש"בשנים האחרונות נכנסו רבנים חב"דניקים דוגמת אפרים סיימון, ברוך וולף ומענדי מטלס אף הם לחדר הניתוחים כדי לסייע בתרומת איברים לאחרים, ונרשמה להם הצלחה רבה. הרבי מלובביץ' החדיר בחסידיו את הערך של 'ואהבת לישראל כמוך' ואת מסירות הנפש למען כל יהודי באשר הוא, גם אם לא מכירים אותו. בחב"ד מדברים על הקרבה ללא תנאי, ללא כל היסוס".

"יש משמעות לחיי"

הרב ריצ'לר, אחרי שעברתם את הניתוח, אתם עדיין בקשר?

"בטח. בכל ערב שבת אנחנו מתקשרים זה לזה ואומרים 'שבת שלום'. הוא עדיין נמצא בארה"ב, ואני יודע שהוא מחלים ומרגיש נהדר. הרופאים אומרים שזה היה אחד מניתוחי ההשתלה הכי טובים שהיו להם. אנחנו מתכוונים בהחלט להמשיך את הקשר בינינו".

אתה מרגיש שיש לחייך כעת משמעות מעבר למה שהיה עד עכשיו?

"מההתחלה הבנתי שיש משמעות לחיי, אבל אני מרוצה מכך שהצלחתי לעשות דבר טוב שאני שלם איתו ואוהב את זה".

האם יש לך מסר שאתה רוצה להעביר? משהו לומר?

"אני רוצה לומר לאנשים שזה לא רעיון מטורף כמו שזה נראה ונשמע מהצד. וכשאתם קוראים על מישהו שצריך השתלה - תעשו את זה. כי את הכוחות אתם כבר תקבלו. לא לחינם קיבלנו מהקדוש ברוך הוא כליה נוספת".

"את יודעת מה? הניתוח לא ממש קשה, ובאמת זה מציל חיים. זה הדבר הכי גדול שאתה יכול לעשות, הכי יפה, ועוד לא התחלתי לדבר על המצווה. זה הדבר הכי יפה שנתקלתי בו ואחרי שנטלו ממני את הכליה - אני מרגיש שלם יותר".

ומה עם הפקרת האיבר שלך? הוא לא שומר כשרות, שבת, ועוד לא דיברנו על שאר הטריפות, רחמנא ליצלן?

הרב ריצ'לר שוב צוחק, ואז הוא נרגע ואומר: "ואהבת לרעך כמוך - הכלל הזה גובר על הכל. הוא המנצח".

הישראלי שבגופו הושתלה הכליה ביקש להישאר אנונימי. ממיטת בית החולים הוא מסר ל"ישראל היום": "אני שמח מאוד, נרגש ואסיר תודה על התרומה. זה הציל את החיים שלי. אני כעת עם המשפחה שלי, מחלים ומתאושש. ברגע שאהיה מספיק חזק ובריא אחזור לישראל ונתרגל שיגרה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully