ועדת הפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה שללה מאוניברסיטת בר אילן את האפשרות לקבל תלמידים ללא תואר ראשון לתארים מתקדמים. המצדדים בעמדה זו רואים בה הגנה על האינטרס העליון של האקדמיה הקניית ידע. שאלת המפתח היא: האם תואר ראשון הוא אמצעי או תכלית. אם התואר הראשון הוא תכלית, הרי שאין כל דרך לדלג מעל משוכה זו. אולם, אם עמידה בתנאים הפורמאליים של התואר היא רק אמצעי הנועד להבטיח שהלומד אכן רכש את הידיעות הבסיסיות בתחום לימודיו, אז התואר הראשון הוא עדות שהדבר אכן נעשה. אבל אי אפשר לשלול את העובדה שרבים לומדים מהניסיון ולא באקדמיה ומגיעים להישגים שווי ערך לבוגרי האוניברסיטה, הישגים של חלקם אף גבוהים יותר. עניין זה, שהיה ידוע מאז ומתמיד, קיבל עוצמה מיוחדת בימינו. עתה הידע פתוח לכל: ספרים, כתבי עת ומאגרי מידע זמינים לכל מי שנפשו חשקה לרכוש ידיעה עמוקה בתחום אקדמי כלשהו. האוניברסיטה משרתת את הרוב, אבל מעולם לא עלתה המחשבה שאי אפשר לרכוש ידע או לעבור תהליכי הכשרה מחוצה לה.
"האקדמיה לא שולטת על הידע, אלא סוכנת שלו בלבד"
התפיסה הרווחת בימי הביניים הניחה שיש ריבוני ידע השומרים אותו באופן נסתר ומעבירים אותו רק לאלו שחברו אל "מסדר היודעים". חידושה של תפיסה זו בימינו מוביל לעמידה על קוצו של יוד בעניין התואר הראשון. היא הופכת את האוניברסיטה למעין גילדה טיפוסית שהיא ורק היא מוסמכת לקבוע מי יהיה חבר בקהילת הלומדים. אבל אוניברסיטה אינה גילדה והמרצים אינם ריבוני הידע האקדמי. בעת המצאת הדפוס התעורר ויכוח קשה: מתנגדי הדפוס התנגדו לו בין השאר משום שהוא נטל מ"היודעים" את הכוח לשלוט על הידע ולפקח עליו. התומכים בדפוס השתמשו לא אחת בסיסמה "מפי ספרים ולא מפי סופרים". החלטת מל"ג מתייצבת לימין מתנגדי הדפוס.
מדברים אלו לא נגזרת המסקנה של היעדר הצורך בלימודים מסודרים, אלא ההכרה שבד בבד עם הלמידה המסודרת, הערוץ של למידה חוץ-מוסדית חייב להישאר פתוח. לפתיחות זאת ערך אקדמי סמלי ומעשי כאחד: היא מבטאת את ההכרה שהאקדמיה לא שולטת על הידע, אלא סוכנת שלו בלבד. אכן, חלק גדול מההישגים האנושיים הגדולים, בתחומי ידע רבים, הושגו מחוץ לה. לאקדמיה נטייה להתכנס תחת כנפיו של ידע מוסכם ומקובל על ידי אנשי אקדמיה עצמם. ככל ממסד, האקדמיה שמרנית מטבעה, לכן היא חייבת להיות פתוחה. שכן, מהחוץ עשויה לצמוח חשיבה חדשה ומקורית, ספקנות וערעור המוסכם.
מי שרוצה להתקבל ללימודים מתקדמים ולהיות חוקר באקדמיה חייב לעבור בדיקות ובחינות קפדניות שתכליתן לבדוק את כשירותו להיות חוקר בה. ברם, העמידה בבדיקות אלו לא תלויה בשאלת מקום הלמידה הקודם וסוג התעודה.
רוב האוניברסיטאות הטובות בעולם פותחות שעריהן לפני חריגים. אפשר לסמוך על אנשי אקדמיה בכירים, אלה שהחברה ומל"ג סומכים עליהם בהקניית הידע ובהכשרת החוקרים הצעירים, שיעמדו היטב גם על המשמר בעניין שלפנינו ורק מועטים, הראויים לכך, יתקבלו במסלול החריגים. מי שיעיין בתקנון הקפדני של אוניברסיטת בר אילן ייווכח עד כמה הוא מונע שרירות ומשוא פנים. מדוע לחסום שערים ולדבוק בקוצו של יוד כשדווקא נדרשת נכונות לפרוץ שערים? פרט להפגנת כוח וסמכות, איזה רווח אקדמי ייצא מכך?
פרופ' אבי שגיא הוא ראש התוכנית לפרשנות וביקורת באוניברסיטת בר-אילן
עוד בנושא:
המל"ג: הפטור מתואר ראשון ליאיר לפיד - לא תקין
המל"ג קבעה: יאיר לפיד לא יוכל ללמוד לתואר מתקדם
אז יאיר לפיד לא יהיה דוקטור?