מה פשר שנאת החרדים

אם הייתי פותחת את העיתון וקוראת מאמר על ערביי ישראל כשהוא גדוש שנאה והסתה, הייתי כועסת. על ההכללה, על ההתעלמות מהצדדים החיוביים, על הרוע. הייתי ממש זועמת אם ביום מעונן אחד היה שוטף גל אחיד את העיתונות, וכולם היו ממלמלים כמוכי דיבוק שערביי ישראל לא מתגייסים לצה"ל, שהם משתתפים בכוח העבודה ומשלמים מיסים הרבה פחות מחלקם באוכלוסייה, שמדובר בציבור נתמך, שמקבל קצבאות ילדים מופרכות, שזכאי להבטחת הכנסה לא מוצדקת ושנשען על הביטוח הלאומי בעודו משתכר בשחור.

הייתי כועסת, כי ככה לא מנהלים שיח בחברה מגוונת. כך לא יוצרים שינוי. מה הטעם בפעירת הפצע תוך זריעת סכסוך ומדנים. אולם בישראל מה שאסור לומר על ערבי - מצווה לומר על חרדי. וכל המרבה בביטויי אשפתות מרתיחים - הרי זה משובח. חסרה רק קריקטורה של יהודי חמדן בעל אף ארוך כדי להשלים את התמונה. אה, כבר יש גם כאלה.

בטלוויזיה משדרים כתבה על "כמה מרוויחה משפחה חרדית". אברך בכולל מקבל מהמדינה 900 שקלים בחודש! נתון מרגיז. בלי שירעדו להם השפתיים הם מדלגים על התנאי השולי לקבלת מלגת הקיום הזאת: הזכאים לאותם 900 שקלים הם רק אברכים נשואים, עם שלושה ילדים ויותר, שהאישה שלהם אינה עובדת.

הלאה. "החרדים מקבלים הבטחת הכנסה". אין צורך להזכיר את התנאים (שלושה ילדים ויותר וכו') - זו טלוויזיה וזמן מסך הוא עניין יקר. אין כל סיבה לרמוז שמדובר בקיצבה שפתוחה לכל ישראלי שעומד בקריטריונים (רובנו לא היינו רוצים לעמוד בקריטריונים), ולא בקיצבה "חרדית". כבר אמרנו - אין זמן להתעכב על זוטות. שוק הפרסום קורס. כל דקה שווה כסף. לכן - אין להדגיש שקיצבת הבטחת ההכנסה לאברך עם שלושה ילדים ויותר היא בגובה 1,040 שקלים בעוד קיצבת הבטחת הכנסה לכל ישראלי עם שני ילדים ויותר היא 2,733 שקלים.

משפחה חרדית ממוצעת תקבל קיצבת ילדים בסך 1,611 שקלים, זועקים חיילי הצדק והמוסר תחת כל חניון. באותיות הקטנות אפשר לגלות שהם מדברים על משפחה עם שבעה ילדים, שיש לה, מטבע הדברים, שבעה פיות להאכיל. נראה אתכם מסתדרים עם 1,611 שקלים בחודש וילד אחד בלבד.

מן המסכת האנטי חרדית אפשר ללמוד כי סידרת הטלוויזיה "מעושרות" פיספסה. בפעם הבאה: "מחורדות". החרדים שותים לרוויה את הכסף הציבורי עד שביטוי הסלנג האהוב "להתחרע" צריך לעבור שיפוץ; מעתה אמור: "להתחרד".

ובכן, כדי ללמוד משהו קטן על חיי העוני שגזרו על עצמם החרדים, סעו לעיר החרדית מודיעין עילית (חצי שעה נסיעה מתל אביב) ועימדו בתור לקופות באחד המרכולים. הביטו בעגלות סביבכם. אני עורכת שם את קניותיי מדי פעם. מאחוריי אישה בת גילי עם חמישה כיכרות לחם אחיד וחמש שקיות חלב. לפניי מישהי מבוגרת יותר עם עשר קמח, עשר סוכר, עשר שמן. זהו. לא תראו שם חטיפים, ופיצוחים, ופירות יקרים, וגבינות קשות, וסבון גוף בריח חוחובה.

ועוד דבר יש לשאול לגבי הרעש החדש על הכסף החרדי - למה עכשיו? האומנם חוק טל קשור לקצבאות הילדים? הרי התמיכה הממשלתית בחרדים רק פוחתת והולכת בשנים האחרונות, ושיעור גדל והולך מהם יוצא לעבודה ומתגייס, וגם הם מחפשים את המוצא מהמבוך.

הארץ שקטה בעניין הזה כמעט עשר שנים, מדוע עכשיו? אולי כי טוב כאן יותר משהיה אי פעם. וכאשר יש צמיחה, ושקט ביטחוני, והתקרבות בין מגזרים בעם, ותעשייה פורחת - צריך למצוא משהו כדי להרעיל את האוויר.

אז תופסים את הילד החלש ביותר שעומד בסביבה, ומורידים לו עוד כאפה. ואולי כי זה עובד נהדר עם הקמפיין של מחזיקי הלפידים. איפה הכסף? אצל היהודי.

הכותבת אינה חרדית, ומתנגדת נחרצות לדרך החרדית