טשטוש פניה של הציונות הדתית

פרשת טשטוש פניה של רות פוגל הי"ד בעלון 'באהבה ובאמונה' היא ביטוי סמלי לתהליך בעייתי העובר על חלקים בציונות הדתית. בעוד ש'מכון מאיר' מיהר להתנצל על התקרית, הסתבר שישנם רבים שלא ראו בכך כל בעיה, והזדהו עם תמיכתו של הרב אבינר בטשטוש זה, המעיד על טשטוש רחב הרבה יותר בעמדות הציונות הדתית.

אפשר להסביר מדוע מבחינה הלכתית אין מקום לטשטוש פנים בתמונה של אישה הלבושה באופן צנוע. אפשר לעמוד על כך שהאיסור להסתכל בנשים, הנזכר גם בשולחן ערוך, הוא דווקא אם "נתכוון ליהנות ממנה" (אבן העזר סי' כא ס"א). אפשר לצטט פוסקים רבים שהלכו בעקבות הריטב"א, שפסק שאיסורי הסתכלות תלויים באדם וביצריו, "ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו מותר לו להסתכל ולדבר עם הערווה ולשאול בשלום אשת איש".

אפשר לעמוד על כך שבחברה שבה אנו חיים, בה נשים שותפות בכל מערכות החיים, עצם העלאת חשש ההרהור כתוצאה מהיתקלות סתמית באישה יוצר מתח מיותר במקום שהוא כלל לא אמור להיות קיים. אפשר להסביר מדוע כשמדובר בסך הכל בתמונה של אישה, החששות שמא ייגרמו לאדם בעקבות תמונה זו הרהורי עבירה - הן הגזמה של ממש.

אולם כל ההסברים הללו עשויים להיות מיותרים, כאשר מגיעים לפסיקה המעוררת רתיעה טבעית אצל כל שומעיה. המחשבה שתמונתה של אישה שנרצחה בפיגוע טרור שזעזע את כל המדינה, תביא לידי הרהורי עבירה, היא בראש ובראשונה עמדה שהשכל הישר אינו יכול לקבל. מי שיש לו מושג כלשהו בתורת ישראל מבין שלא ייתכן שהתורה תוביל לפסק הלכה מסוג זה. תורה שעליה נאמר "כ??י ה?וא ח?כ?מ?ת?כ?ם ו?ב?ינ?ת?כ?ם ל?ע?ינ?י ה?ע?מ??ים א?ש??ר י?ש??מ?עו?ן א?ת כ??ל ה?ח?ק??ים ה?א?ל??ה ו?א?מ?רו? ר?ק ע?ם ח?כ?ם ו?נ?בו?ן ה?ג?ו?י ה?ג??דו?ל ה?ז??ה", לא יכולה להפיק פסקים המקוממים את כל חדרי הלב.

טשטוש פני נשים בכלל, ופני קורבנות טרור בפרט, הוא עדיין לא בגדר חיזיון נפרץ במקומותינו, אולם הוא ביטוי – עדיין חריג – לצורות חשיבה קיצוניות, השאובות מתוך גישה חרדית, והולכות ותופסות מקום יותר ויותר מרכזי בתוך עולם הציונות הדתית. שוב ושוב אנו שומעים על פסקי הלכה שאינם עולים בקנה אחד עם דמותה המורכבת של תורת ישראל ופוסקיה בכל דור, שאפיינו את הציונות הדתית מאז הקמתה. את חוכמת התורה תופסת הצגה שטחית וקיצונית, ההופכת את התורה להיות תלושה מן החיים, מן המציאות וממסורת ישראל.

רבנים רבים חשים במצוקה אל מול הדרך המעוותת בה מוצגת תורת ישראל בציבוריות הישראלית. פניה החכמים והטובים של התורה מטושטשים על ידי התקשורת, העטה כמוצאת שלל רב על פסקי הלכה זרים ומוזרים הנשלפים לחלל העולם.
תחושות אלו הובילו רבים וטובים להקמת חוג הרבנים "בית הלל", המבקש לתת מענה לבעיות אלו. חוג זה, שתוך זמן קצר כבר הצטרפו אליו למעלה מ-100 רבנים ו-20 נשים תלמידות חכמים, הכולל בתוכו ראשי ישיבות ורבני ערים ויישובים, מבקש להציג את תורת ישראל באורה הרחב, המורכב והשלם, על פי משנת הציונות הדתית הקלסית.

שאיפתו של החוג היא לתת ביטוי להיותה של תורת ישראל תורת חיים, המשתלבת עם המציאות והמורה את הדרך גם בעולם המודרני; תורה המכירה בתהליך החיובי של כניסת נשים לתוך עולם של לימוד תורה מעמיק; תורה הרואה ערך במדינת ישראל ובמוסדותיה, גם תוך כדי מאבק – באהבה ובאמונה – על דמותה ועל ערכיה; תורה הממשיכה את דרכם של חכמי ישראל לדורותיהם; תורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הכותב הוא הרב אמנון בזק, ר"מ בישיבת הר עציון, וממייסדי ארגון 'בית הלל'