דיני ראיות, לא דיני כיכרות

מנהג חדש בא למדינה: התקשורת לא רק חוקרת, אלא גם שופטת ומוציאה לפועל. את מקום בתי המשפט ודיני הראיות החליפו דיני הכיכרות.

תחקיר עיתונאי, לרבות חשיפת חשדות לדבר עבירה, וקל וחומר פגיעות מיניות שדרכן להיוותר מאחורי מסך עשן ועלטה, הוא דבר מבורך. יש בו גם מימד של הרתעת עבריינים פוטנציאליים וגם כדי להביא לבירור האמת.

טוב לה למדינה שבה אגף החקירות, ולא מחלקת הטיח והשפריץ, עושה את מלאכתו נאמנה. אך מכאן ועד חריצת דין עוד בטרם נסתיימה אפילו החקירה - הדרך רחוקה.

"החושד בכשרים", לימדונו חכמים, "לוקה בגופו". אין לחרוץ דינו של אדם בטרם נחקרו העובדות, שלא לדבר על העמדה לדין.

במדינה מתוקנת אין אדם שהוא מעל לחוק. חוק סדר הדין הפלילי קובע שכאשר נודע למשטרה על חשד לקיומה של עבירה, היא חייבת לפתוח בחקירה. כך חייב לעשות גם אגף החקירות בנציבות שירות המדינה. כשמדובר בחשד לעבירה פלילית, המסלול המשמעתי אינו מהווה תחליף למסלול הפלילי, אלא נע במקביל לו.

עקרון השוויון לפני החוק מחייב את הכל. מכוחו של עיקרון זה, ראתה מדינת ישראל בשנים האחרונות ראשי ממשלה, שרים, ראשי רשויות, רבנים, נשיאים ושופטים יוצאים ובאים בחדרי החקירות. אצל רבים מהם נסתיימה החקירה בלא כלום, אך אין בכך כדי לייתר את הצורך והחובה לקיימה.

לנוכח הרגישות המיוחדת המתלווה לחקירת בכיר בלשכת ראש הממשלה, ראוי שזו תלווה בפיקוח צמוד של היועץ המשפטי לממשלה. לצד החובה להגיע לבירור האמת, עליו לעמוד על המשמר שהעלאת החשדות לא תנוצל לשם פגיעה מיותרת באנשי הלשכה מצד גורמים אינטרסנטיים.

יש לקוות כי עם תום החקירה יתברר שכל החשדות היו מופרכים מיסודם. עם זאת, אפשר וראוי, שבדומה לאנשי ציבור בכירים אחרים, ייצא החשוד לחופשה קצרה מיוזמתו, ולו כדי למנוע לזות שפתיים. למותר לומר, שאם כך ייעשה, לא יהא בכך כדי לפגום, ולו במשהו, מחזקת החפות המלאה שממנה הוא נהנה ככל אדם אחר.

בד בבד, היועץ המשפטי לממשלה חייב להורות על סיום החקירה שלמראית עין אינה נראית מסובכת למדי בתוך ימים מספר, ולהציג את מסקנותיה לציבור.