עולים ללא פנסיה

עוזר אב הבית של הטכניון בחיפה הוא ד"ר לב שטרן, מומחה להנדסת טיפול תרמי בן 66. "הגעתי לארץ מברית המועצות כשהייתי כבן 50, שם עבדתי כמנהל מחלקה במכון מחקר וגם לימדתי הנדסת מכניקה באוניברסיטה", מספר ד"ר שטרן, "כשהגעתי לארץ קיבלתי מלגת שפירא (פרויקט מדענים עולים של משרד הקליטה), שבמסגרתו עבדתי שלוש שנים במפעל טיפול תרמי. בתום שלוש שנים לא הצלחתי למצוא עבודה במקצוע, ועד היום עבדתי בניקיון. לאחר כמה שנים של עבודה בניקיון בטכניון, קודמתי לתפקיד עוזר אחראי בניין. הפסקתי לעבוד עם סמרטוט, אני מגיש מים ועוגיות כבר כחמש שנים".

ד"ר שטרן אומר שהוא שמח בחלקו, אבל בגילו - שנה לפני גיל הפנסיה - הוא מודאג. "למרות שאני ד"ר ומגיש מים, אני מאושר בחלקי שלפחות לא צריך יותר לנקות. בגילי זה כבר לא פשוט", הוא אומר. ד"ר שטרן לא יקבל פנסיה, כי ברוב שנות עבודתו בארץ הועסק בעבודות ניקיון דרך קבלן. רק בחמש השנים האחרונות המעסיק מפריש לו פנסיה, אך כשיפסיק לעבוד, הסכום יהיה קטן למדי. אשתו פנסיונרית שמקבלת קצבה עבור שניהם בגובה כ?3,900 שקלים, ולסכום הזה מתווספת משכורתו של ד"ר שטרן עבור חצי משרה - כ?1,800 שקלים.

"אנשים כמונו, שהגיעו ארצה אחרי גיל 40, לא יכולים לקבל פנסיה מכובדת", מסביר ד"ר שטרן. "בנוסף, עולים חדשים גם לא מצליחים לחסוך כספים, פשוט לא מספיקים. אני בכל החיים שלי בארץ קיבלתי שכר מינימום. רובנו עבדנו שנים דרך קבלן, ורק לפני כמה שנים יצא חוק המחייב קבלנים תשלומים לפנסיה".

כמיליון עולים הגיעו לארץ ממדינות בריה"מ לשעבר מאז 1989. העולים השתלבו בישראל ותרמו להתפתחותה, ונכון לעכשיו, כמחציתם כבר עברו את גיל 40. נכון להיום, בישראל חיים כ?200 אלף עולים מבריה"מ בגיל הפנסיה, ומספרם רק גדל והולך. הפנסיה שהם מקבלים עומדת על 2,500-2,000 שקלים בחודש בממוצע - סכום שמעמיד אותם במצב אבסורדי - מצד אחד, הוא גבוה מכדי להיות זכאים לקצבאות מביטוח לאומי ולהנחות שונות, ומצד שני, נמוך מכדי להתקיים בכבוד.
"העלייה הגדולה" מזדקנת - יותר מ?20 אחוזים מהעולים בני 65 ומעלה, ויותר מ?35 אחוזים הם בני 55 ומעלה. כלומר, זו אוכלוסייה שעדיין מסוגלת לעבוד, אבל מאוד מוגבלת מבחינת היכולת למצוא מקומות עבודה איכותיים.

"עם החוקים הקיימים היום, לרוב העולים שהגיעו לארץ בגיל 40 ומעלה או לכאלה שמתחילים בגיל הזה להפריש לפנסיה - כמעט שלא תהיה אפשרות להרוויח פנסיה מכובדת ב?25-20 שנים שבהן הם יעבדו, ולכן רובם יחיו מתחת לקו העוני", הסביר השבוע ד"ר זאב חנין, המדען הראשי של משרד הקליטה. "סיבה נוספת לפנסיה הנמוכה היא הכנסותיהם הנמוכות של העולים, ובהתאם גם ההפרשות הנמוכות לפנסיה". העולים שהגיעו לארץ בגיל 40 ומעלה הם בעלי ותק לא מבוטל במדינות שמהן באו. בבריה"מ היו פנסיות תקציביות - כולם עבדו מטעם המדינה וקיבלו פנסיות כשהגיעו לגיל המתאים. אזרחים רוסים שעזבו אחרי 1992 את הפדרציה הרוסית זוכים לפנסיה שהרוויחו ביושר. אחרים - נותרו ללא כל.

כבר ב?2009 חיבר מרכז המידע והמחקר של הכנסת מסמך עבור ועדת הקליטה על מצב העולים. "גובה קצבת הפנסיה החודשית בעת הזקנה מושפע ישירות ממספר שנות העבודה והחיסכון הפנסיוני", נכתב. "אחת הבעיות המאפיינות את הביטוח הפנסיוני של עולים חדשים היא תקופת חיסכון קצרה יחסית. עולים שעלו לאחר גיל 45-40 והשתלבו בשוק העבודה, יוכלו לכל היותר לחסוך לפנסיה במשך 20 שנה, וממילא הקצבה החודשית שלהם תהיה נמוכה יחסית. גם אם הם חסכו לפנסיה במדינת המוצא שלהם, במקרים רבים הם נאלצו לוותר על זכויותיהם. במקרה של פנסיה תקציבית, הם יהיו זכאים לקצבה בסכום של 40 אחוזים מהמשכורת הקובעת, אך כיוון שההצטרפות למסגרת זו הופסקה בהדרגתיות מאמצע שנות ה?90, היא אינה רלוונטית לעולים שעלו משנת 1990 ואילך. בפנסיה צוברת, תקופת החיסכון הקצרה יחסית תביא לכך שקצבתם החודשית תהיה נמוכה יחסית".

הד"ר לכימיה ילנה פניטקובה, בת 68, מבהירה את המילים האקדמיות בסיפור חייה. כבר שנים רבות היא חולקת דירה עם שותף, כי לדבריה לא היתה עומדת בתשלום שכר דירה לבדה. היא עלתה לארץ ב?1991, עבדה בפארק המדע ברחובות וכן כמרצה ללא קביעות באוניברסיטה העברית. "עבדתי באוניברסיטה עד גיל 60, ולאחר מכן גם המשכתי לעבוד שש שנים כמטפלת", סיפרה ל"ישראל השבוע", "היום אני חיה מקצבת ביטוח לאומי ואין לי שום פנסיה. בשנים האחרונות עבדתי דרך חברת כוח אדם ולפני כן פשוט לא הצלחתי לחסוך. את הסכום שהיה לי מהעבודות הקודמות פשוט 'אכלתי' כשעבדתי כמטפלת, וגם מכרתי את האוטו ועכשיו אני לא יודעת איך אסתדר רק עם הקצבה. גם כשהגעתי ועשיתי פנסיה, עבדו עלי ולא הסבירו שום דבר, כך שגם כשניסיתי לחסוך משהו, זה ירד לטמיון".

בשנים האחרונות מנסה ממשלת ישראל ליצור הידברות עם כמה מדינות בריה"מ לשעבר כדי להסדיר את תשלומי הפנסיה לעולים - אך בינתיים ללא הצלחה.

עם תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית הוקמה ועדה בין?משרדית בראשות שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר - "הוועדה להשבת הזכויות הסוציאליות של עולים מארצות מוצאם". "אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי שהעולים יקבלו את הפנסיות, שאותן הרוויחו ביושר", אמרה השבוע לנדבר.
"אנחנו רוכשים לסוגיה בראש ובראשונה חשיבות מוסרית. מדובר בצדק בסיסי שחייב להיעשות. עם זאת, אפשרויותינו די מוגבלות, והעניין רובו ככולו תלוי ברצונן הטוב של המדינות העצמאיות. בחודשים האחרונים הושגה התקדמות משמעותית עם אוקראינה ורוסיה, ואני מקווה שנוכל להתקדם גם עם מדינות נוספות".

גורם מקצועי המקורב לוועדה סיפר כי מתנהל משא ומתן עם רוסיה ואוקראינה, אך הוא מתנהל בקצב איטי. "הרוסים והאוקראינים הגישו אמנה שבה הם מצהירים על מוכנותם לחתום שלצורך הביטוח הסוציאלי מדינותיהם ייחשבו כמדינה אחת. הרוסים ביקשו נתונים מפורטים, ובמשרד הקליטה הכינו להם את כל מה שהם ביקשו. בספטמבר הם הודיעו למשרד האוצר שלהם ומאז לא היתה שום תזוזה, אם כי משרד הקליטה דרך שגרירות ישראל מזכיר להם כל הזמן", סיפר הגורם, "בתוך כך, ההידברות עם אוקראינה מתקדמת מהר יותר, וכמעט נחתם ההסכם. אך גם בין חתימת ההסכם לביצוע יעבור עוד הרבה זמן. לשאר המדינות הופצו פניות ובקשות, אך הן טרם זכו לתגובה, אם כי יש נכונות לדון בזה מבחינת קזחסטן ובלארוס".
גם אם מדינות בריה"מ לשעבר לא ישתפו פעולה, מדינת ישראל יכולה לשלם לעולים את הפנסיה בהתאם לוותק שצברו בארצות מוצאם כדי לאפשר להם לחיות מפנסיה בגובה סביר, אך מדובר, כמובן, בתקציב גדול מאוד. "הגשתי הצעת חוק להכיר בוותק שהעולים צברו, אך היא נדחתה", אומרת לנדבר. "מדובר בסוגיה מורכבת וכבדה מבחינה תקציבית, אבל על מדינת ישראל לתת את הדעת, כי מדובר בפצצה חברתית מתקתקת".

ד"ר שטרן ואשתו הגיעו מאוקראינה, ומודעים לכך שגם אם ישראל תחתום על הסכם עם המדינה, התוספת תהיה קטנה מדי. "הפתרון היחיד זה אם ישראל תתחיל לחשב לנו את הוותק, וככה הפנסיות שלנו יהיו מכובדות יותר", אומר שטרן. "אנחנו חיים בהוסטל, ולכן אני מחשיב את מצבנו לטוב, אני מכיר המון אנשים במצב עוד יותר גרוע משלנו".
תמרה ליטובסקי (51), שעלתה לארץ ב?1997, אכן מתארת תמונת מצב עגומה יותר. הוריה המבוגרים של תמרה היו כבר פנסיונרים כשעלו ארצה, והיום הם חיים מהיד לפה. "אמא שלי ניצולת שואה, בעלה בן 75 עובד עד היום בניקיון כדי לא לרעוב ללחם", היא מספרת. "אנחנו בני 50, ואין לנו שום אפשרות לקנות דירה או לעזור להורים כלכלית. גם מצב ההורים של בעלי דומה, הם מקבלים פנסיות קטנות מאוד. המדינה שכחה לגמרי את העלייה".

ליטובסקי היא בעלת תואר שני בהנדסה ובעלה (52) הוא מתכנת. היא עובדת כמפעילה טכנית בייצור במפעל רהיטים. "כשעלינו לארץ הייתי בת 37 עם ותק של 17 שנה במקצוע, כולל סטאז' של האוניברסיטה. אחרי שעלינו עבדנו בעבודות פשוטות דרך קבלן ולא היו שום הפרשות לפנסיה, שילמו לנו רק ביטוח לאומי. בשנים הראשונות בארץ המצב הכלכלי שלנו לא היה פשוט, לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות דירה גם אם היינו לוקחים משכנתא של עולים. כשהילדה שלנו גדלה היינו חייבים לחסוך ללימודיה, וכך אנחנו עד היום חיים בשכירות".

כדי לנסות לתת מענה למצוקת העולים, הוקמה לפני שש שנים עמותת "חזית הכבוד". נציגי העמותה נפגשים עם ח"כים ונציגי הממשלה ומנסים לקדם את נושאי רווחת העולים. לפני הבחירות אף נפגשו נציגיה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהבטיח לסייע. לאחרונה נפגשו גם עם נציגי משרדי האוצר והרווחה.

ח"כ פאינה קירשנבאום אמרה השבוע: "אנחנו יוצרים שכבה סוציו?אקונומית חלשה חדשה של אנשים שכל החיים שלהם עבדו ולא הצליחו לחסוך. המדינה צריכה להתערב ולעזור, אי אפשר לזרוק את האנשים ככה. אפשר לטפל בבעיה הזו דרך החוק של מינימום פנסיה".

לדברי קירשנבאום, "המצב נכון להיום אבסורדי: מי שלא עבד כל החיים מקבל קצבת הבטחת הכנסה וקצבת קשישים, ובסופו של דבר זה יוצא יותר ממה שמקבלים אותם אנשים שעבדו כל השנים. ננסה לדבר עם ביטוח לאומי ולקדם את הסיוע באופן הדרגתי".

"בעייתיות הפנסיה היא בכך שרוב העולים נמצאים בפועל מחוץ לחוק", מסביר אלכסנדר ברמן, יו"ר "חזית הכבוד", "לעולים חדשים שהגיעו בשנות ה?90 אין שום סיכוי להגיע לגיל הפנסיה בלי להיות מתחת לקו העוני. נפגשנו עם נציגי הממשלה וגם עם שר הרווחה, שהבטיח לנו לחשוב על פתרונות. נפגשנו גם עם פקיד בכיר של משרד האוצר שהבטיח לחשוב ולעזור. אני מנסה להיות אופטימי".

מי שפחות אופטימיים מברמן הם כמה מהעולים, שחווים על בשרם את הבעיה. "המדינה עומדת על גבול ההתרסקות, כי מספר האנשים שמגיעים בגיל מבוגר גדול מאוד, ונוצר מצב שאנשים שעבדו כל החיים בסופו של דבר נשארים כמעט בלי כלום, כי רמת הקצבאות ממש נמוכה", אומר אלכסנדר ולדמן בן 54, מהנדס אוטומציה והליכים כימיים שעשה הסבה מקצועית והיום, אחרי ששימש עוזר פרלמנטרי, הוא עיתונאי רדיו. "בשנים הראשונות לאחר העלייה לא היתה אפשרות לחסוך בכל מקרה, עבדנו בעבודות שהרווחנו בהן שכר מינימום.

כשרק עליתי, כמהנדס עם ותק של 15 שנים, הייתי צריך בשנים הראשונות לעבוד בעבודות עם משכורות נמוכות מאוד, כפועל במפעל למשל. בני היה אז בן 9, אשתי היתה חולה ולא עבדה, ואני עבדתי 18-16 שעות ביום. היה קשה מאוד ואף אחד לא חשב על פנסיה. גם לא היה לנו ידע על כך שכאן, בניגוד לבריה"מ, צריך לחסוך לפנסיה. לא הבנו שזה עובד אחרת מבריה"מ. אני יודע על רבים מהחברים שלי שכן עבדו בעבודות עם הפרשות לפנסיה, ובגלל שמצבם הכלכלי היה קשה, לקחו את הכסף כדי לסגור חובות".

מלשכת שר הרווחה משה כחלון נמסר: "הבעיה כואבת ומוכרת, יימצאו פתרונות ככל שניתן משום שבסופו של דבר, אם לא נטפל בפנסיות היום, אותם עולים יהפכו למטופלי רווחה". גם במשרד האוצר אישרו כי הבעיה מוכרת, וכי נציגי העולים נפגשו עם נציגי האוצר.
מתקשורת ראש הממשלה נמסר כי "הממשלה, בהתערבותו האישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מקיימת שיח בילטרלי מול ממשלות מדינות בריה"מ לשעבר, לקידום תשלומי הפנסיה שצברו העולים במדינות אלה טרם עלייתם. כמו כן פועל משרד רה"מ, בשיתוף עם משרדי האוצר, הרווחה והקליטה, לבחינת פתרונות אפשריים לעולים שלא צברו פנסיה במהלך עבודתם בישראל". ¬