מן העיתונות עולה לאחרונה כי קיימת התארגנות של פוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית לנסות ולהציע מועמד לכהונת מבקר המדינה. לחלל נזרקים שמות של מועמדים ראויים ומועמדים מטעם עצמם, ולכולם ברור - המירוץ למשרה החל, ומזמן.
חוק יסוד: מבקר המדינה קובע כי משבחרה הכנסת את המבקר, מובטחות לו עצמאות מלאה ואי-תלות במי שמינה אותו לתפקיד. למבקר אין כל מחויבות אל הגורמים שמעליו; הוא אמנם מונה לתפקיד מטעם הכנסת, אבל הוא שקובע את נושאי הביקורת באופן עצמאי, ותקציב משרדו מאושר כחריג ויוצא דופן על ידי ועדת הכספים ולא על ידי משרד האוצר.
דרוש רוב מיוחס כדי להעביר את המבקר מכהונתו. אף שאין לו חסינות חוקית לפעולותיו, יש לו חסינות דה-פקטו מפני הדרג הפוליטי באשר אפשרות הדחה, בניגוד, למשל, ליועץ המשפטי לממשלה ולתפקידי כפיפות אחרים.
למרות העובדות הללו, מרבים הפוליטיקאים לעסוק בשאלה מי יהיה מבקר המדינה. גורמים פוליטיים רבים מפעילים את כוחם ומנתבים את המנגנונים שהם מכירים היטב. מקח וממכר מתרחשים, כיאה לעיסוק הפוליטי. זוהי בדיוק הבעיה - ואלו הדברים שאינם צריכים להתרחש מאחורי הקלעים של בחירת המבקר.
למיטב שיפוטי, יש לשנות את שיטת הבחירה למשרת מבקר המדינה. יש להפוך אותה למקצועית, בעלת שקיפות מלאה - בחירה שתיצור אמינות בקרב המערכת והציבור, שיהיה משוכנע שהמשרה אוישה לא משיקולים זרים. אסור שמינויו של המבקר הבא יהיה נגוע אפילו במראית עין של מינוי פוליטי.
כיצד הופכים את השיטה לכזו? לדעתי, ראוי שיו"ר הכנסת יגיע להסכמה רחבה ככל שניתן על חריגה בהליך הבחירה. עליו להודיע על מינוי ועדת איתור לתפקיד, שתורכב מאישי ציבור,
אקדמיה, ביקורת ואחרים. הוועדה תאתר באופן יזום כמה מועמדים לתפקיד, בדומה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה.
האם משרת מבקר המדינה ראויה באופן אוטומטי ובלעדי לבית המשפט, לשופטיו ולבוגריו? לא בטוח. מקצוע הביקורת הוא שונה לחלוטין ממקצוע השיפוט, ועניינו בניהול, בעבודת מטה ובקביעת יעדים בטווח רב-שנתי. ככל שהמבקרים לשעבר אימצו את הרגלי השיפוט והסתגרו בחדריהם, שקועים בעוד פלפול משפטי, כך הם צללו לתוך בועה סגורה שזכתה להכרה רק בחוגים מצומצמים של אקדמיה.
לביקורת המדינה תפקיד מרכזי בהתנהלות הציבורית. במקרים מסוימים, למבקר יש תפקיד בלעדי בעיצוב חיינו. אמנם התרגלנו להפרדת הרשויות המקובלת, אבל נכון ומותר לקבוע כי הביקורת היא מעין רשות רביעית - המפקחת על הרשות המבצעת ללא יוצא מן הכלל, ואינה חלק ממנה.
יש מי שסבורים שצריך להעניק למבקר המדינה סמכויות נוספות. אני, לעומתם, סבור שכוחה של הביקורת אינו בסמכות זו או אחרת, אלא באמון הציבור. על כל מבקר לפעול כדי שאמון זה ילך ויתחזק. בחירה של מבקר בהליך פוליטי רגיל, בלא ועדת איתור מקצועית, תחליש את דימוי מוסד הביקורת ואף תפגע בו. ועדת איתור תבטיח שלפוליטיקאים לא תצמח כל תועלת ממינוי זה או אחר .
כל מבקר מדינה החפץ בהצלחה משנן לעצמו את חוק יסוד: מבקר המדינה, ויודע למחרת היבחרו שאין לו זולת מרות החוק וטובת הביקורת. לכן עלינו לבחור את המתאים ביותר לתפקיד החשוב, ללא שיקולים רגעיים ומיידיים. עלינו להביט שבע שנים קדימה, אל שינויים שיתרחשו בעולם הציבורי והעסקי, ולשאול את עצמנו מהם תנאי הסף והקריטריונים הראויים למבקר הבא של מדינת ישראל.