הותקפה ותובעת את המדינה: הסדר טיעון - כמו אונס

כשמאיה (שם בדוי) הייתה בת 15, היא התארחה בבית "חברה" שהכירה באינטרנט. לטענתה, בדיעבד התברר שאותה אישה שימשה נערת פיתוי לגבר, שכלא את מאיה ותקף אותה מינית במשך יומיים. שש שנים לאחר המקרה, הגישה מאיה תביעה יוצאת דופן נגד הפרקליטות, שלטענתה אילצה אותה לחתום על הסדר טיעון בניגוד לרצונה, וגרמה לה "אונס שני", שהשפעתו קשה בהרבה מהתקיפה המינית שעברה, לדבריה. עורכת דינה של מאיה אומרת כי מדובר בתביעה תקדימית.

על פי התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עורכת הדין רוני אלוני-סדובניק, מאיה לוקה בסוכרת נעורים, ונאלצת לעבור בכל יום שמונה בדיקות דם. בגיל 15 הכירה את אורנה (שם בדוי), שבמשך חודש שוחחה עמה ברשת ורכשה את אמונה לאחר מכן נפגשו, ואורנה הזמינה את מאיה לבקר אותה ולהתארח בבית משפחתה בסוף השבוע. מאיה נסעה לבקר את אורנה, ובמשך סוף השבוע, ביקשה ממנה אורנה "לקפוץ לרגע" לידידה?, ש"גר ממש קרוב". מאיה הלכה לביתו, והותירה מאחור את תיקה וכל חפציה, בהם מזרקי האינסולין שלה.

לפי התביעה, בדירה חיכה ה"ידיד" - נרקומן בן 30. אורנה הסתלקה מהדירה ואמרה: "תכף תשוב". מאיה ננטשה בבית הנרקומן ונכלאה בו במשך יומיים, סוממה והותקפה מינית, כאשר נמנע ממנה לאכול או לקבל את מנות האינסולין שלה.

מאיה התלוננה במשטרה נגד אורנה וה"ידיד", שתקף אותה מינית לטענתה. לאחר מכן, התלוננה גם נגד הפרקליטות. לטענת עורכת דינה, "בתום חקירה וגביית עדויות... הגישה הנתבעת (הפרקליטות – ג.ג.( כתב אישום רפה, רדוד, שטחי ובלתי מקצועי כלפי התוקף עצמו בלבד, תוך השמטה לא ברורה של שותפתו לדבר עבירה". עוד נטען כי "במטרה לסגור במהירות עוד תיק ולסמן 'וי', הפרקליטות האשימה את התוקף בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה ועבירות סמים - ולא באונס".

אולם בכך לא הסתיימה הפרשה. לטענת מאיה, היא זומנה לתשאול נוסף, ללא ידיעת הוריה, ונחקרה שעות ארוכות מבלי שניתן לה לאכול בזמן הדרוש לה בגין מחלתה ומבלי לאפשר לה להזריק אינסולין, ו"תוך התעלמות מסימני מצוקה פיזיים, מהתמוטטותה בחדר השירותים עד כמעט אובדן הכרתה תוך כדי החקירה ותוך הפחדתה באיומים קשים ומשפילים, שנוסחו בשפה גסה שהשפילה אותה, וגרמו לה לחוש כמו 'מופקרת' ששיתפה פעולה, כביכול, עם התוקף".

לדברי עורכת הדין אלוני-סדובניק, אחרי החקירה החליטו בפרקליטות לחתום על הסדר טיעון עם הנאשם. במסגרת ההסדר, הודה התוקף בביצוע מעשה מגונה, והפרקליטות ביקשה לגזור עליו חצי שנה של עבודות שירות בגין קשיים ראייתיים. אלה כללו את העובדה שמאיה נשארה לישון בבית הנאשם, והעובדה שמאיה נתנה את הסכמתה למרבית המעשים ושהגישה את תלונתה רק שלושה חודשים לאחר התקיפה. עוד נטען כי אחרי הגשת כתב האישום, גילו בפרקליטות "תמונות של מאיה בעירום חלקי בדף הפייסבוק שלה".

מאיה, מנגד, טוענת כי התמונה שונה לגמרי. על פי התביעה, "תמונות העירום" כלל צולמו בפורים, יחד עם חברותיה כשהן בתחפושות ורגליה חשופות. עוד נטען כי מאיה דיווח על התקיפה מיד לאחר שאירעה וסיפרה עליה לאנשי מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ואף עברה בדיקת לגילוי אונס. עוד בתביעה טענה כי אולצה להסכים להסדר הטיעון בשל "מכבש איומים ומניפולציות קשות" על אמה.


יצוין כי גם בית המשפט מתח ביקורת רבה על הסדר הטיעון, אולם לבסוף קיבל אותו. עם זאת, השופט ציין כי מקרה מסוג זה מצדיק בחינת אפשרות לבית המשפט לבקר את שיקול הדעת של התביעה באשר לתוכן הסדר הטיעון - ולא רק לעונש.

לאחר האונס, נטען בתביעה, מאיה הוכרה כנכה 75% בשל ההחמרה במצבה בגין הסוכרת והתווספות פוסט טראומה מינית. היא מתקיימת מקצבת נכות בגובה 2,300 שקלים, ומעבודה במלצרות. משפחתה אינה יכולה לממן עבורה את צרכיה הבסיסיים. היא טוענת כי "אורנה" ממשיכה לרדוף אותה גם היום, לשלוח לה מכתבי שטנה המכילים איומים, ו"לאנוס אותה" באמצעותם.

מאיה תובעת מהמדינה כשלושה מיליון שקלים וחצי בגין פגיעה רגשית, פגיעה באוטונומיה של הגוף, פרסום לשון הרע בגין "הצגתה כמופקרת", פיצוי בגין אי-הענשתם כדין של "התוקף ושותפתו", טיפול רשלני ועוד.

"היו צריכים להאשים את הנאשם, על פי הודאתו, בשני מעשי אונס, בשני מעשים מגונים, בחטיפה, בהדחה של קטין לשימוש וסמים ובכליאת שווא", אומרת עו"ד אלוני-סדובניק. "נגד השותפה שלו לא הוגש בכלל כתב אישום, והיא ממשיכה להטריד את מאיה. נאלצנו להוציא נגדה צו למניעת הטרדה", אמרה.

לדברי עו"ד אלוני-סדובניק, "מטרת הפרקליטות היא להגן על הקורבנות, ולוודא שהנאשמים לא יחזרו על מעשיהם, אבל זה לא מה שקרה. אני מקווה שהתביעה תוביל לכך שבפרקליטות יישמו נהלים חדשים ורציניים, ויקימו יחידה חדשה שתתמחה בטיפול בעבירות מין. זה תחום שהפך למכת מדינה ואינו מטופל כמו שצריך".

תגובת הפרקליטות: "כתב התביעה טרם התקבל בפרקליטות. לכשיתקבל נלמד אותו ונגיב עליו, כמקובל, בבית המשפט". עם זאת, בפרקליטות הוסיפו כי כפי שנמסר בעבר ביחס לתיק הפלילי "טרם הגשת כתב אישום בתיק זה, כנוהל שבשגרה,רואיינה המתלוננת, במשרדי הפרקליטות, על ידי פרקליטה ופרקליט. "לאחר שקילת כלל הראיות נמצא כי קיימים קשיים ראייתיים משמעותיים בהוכחת יסוד אי ההסכמה של המתלוננת למעשה המיני שאירע, ולפיכך יוחסה מלכתחילה לנאשם עבירה שאיננה כוללת יסוד זה . בהמשך, לאחר הגשת כתב האישום, פרטים נוספים שהובאו לידיעת הפרקליטות חידדו עוד יותר את הקשיים הראייתיים העולים מתיק זה. בשים לב לקשיים הראייתיים ולעובדה כי המתלוננת קטינה בת 16, ועלולה להיחשף לחקירה נגדית לא פשוטה, מצאה הפרקליטות כי נסיבות העניין מצדיקות גיבוש הסדר טיעון, שיאזן באופן המיטבי בין האינטרסים השונים הצריכים לעניין, אינטרס המתלוננת והאינטרס הציבורי".

עוד נמסר בתגובה, כי "המתלוננת ואמה עודכנו בדבר הסדר הטיעון ומכלול השיקולים בבסיסו, והביעו את הסכמתן לו. הסדר הטיעון הוצג בבית המשפט, אשר קיבל אותו והרשיע את הנאשם בכתב אישום המתוקן. במועד מאוחר יותר התייצבה אם המתלוננת בפני בית המשפט והביעה התנגדות להסדר, ולאור זאת הורה בית המשפט על זימון המתלוננת להתייצב בפניו. לאחר הזימון שיגרה האם, בעצה אחת עם המתלוננת, מכתב לבית המשפט המסיר את ההתנגדות להסדר. בשים לב לכך, הוצג הסדר הטיעון ו ממילא הראיות, על הבעייתיות בהן, לא נחשפו בפני בית המשפט. לפיכך, למרות שבגבולות האפשר נפרשו נימוקי הפרקליטות, הרי שחלק מן הביקורת שמתח בית משפט השלום על הסדר הטיעון נבע מן העובדה שבית המשפט לא היה מודע לבעיות המורכבות שהיה עליו להתמודד עימן, לו נשמע התיק בפניו. יוער כי למרות הביקורת שהשמיע השופט בגזר דינו, הוא בחר להותיר את ההרשעה, במתכונתה המוסכמת, על כנה ולאמץ גם את העמדה העונשית של הפרקליטות".