פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תשאלו את דודו

      דודו זר, ההוא מ"פרפר נחמד" שאלפי ילדים גדלו עליו, הוא היום ז. דוד - דמות אינטרנטית מגוחכת ופרועה, שתפרסם עבורכם הכל ביוטיוב. "זה מפרנס אותי וגורם לי לחדוות יצירה"

      נולי ואוזה מתהפכות כנראה בארון המאובק שבו הן מאוכסנות. שבי ובץ מסמיקים. ומה נגיד על כל ילדי שנות ה?80, שבחודשים האחרונים רואים את אליל ילדותם הופך לגירסה הגברית של ג. יפית. דודו זר, הלוא הוא ז. דוד, מאיים בשבועיים האחרונים לכבוש את עולם הפרסום באינטרנט.

      זר, כוכב גדול בישראל שיש בה רק ערוץ אחד, לא השתלב בעידן הרב?ערוצי. אבל בן אדם צריך להתפרנס, והגימיק החדש והמשעשע של זר מתחיל לייצר באזז. עוד אין לו לקוחות כמו חברות מזון, כרטיסי אשראי או רשתות פארם, אבל צריך להתחיל איפשהו. כשהוא לבוש טרנינג ניילון מבריק בצבע סגול?ורוד, היישר מהבוידם, חמוש בשפמו המיתולוגי ובגיטרה, מנסה זר לפרסם בקרב גולשי פייסבוק ויו?טיוב חדר כושר שכונתי לוהט ("רוצים שבחורה תעשה לכם לייק?"), בית ספר לקריינות שיהפוך אתכם למגישי רדיו ("תמיד חלמתי להיות שדרן, תמיד חלמתי להיות קריין") ושירותי אינסטלציה יעילים ("כשברז דולף זה עושה אותי עצוב. בא לי לבכות כמו הדמעות של המים ככה").

      2,000 שקלים, בכמה תשלומים שתרצו, וגם לכם יש קמפיין אינטרנטי בכיכובו של דודו זר מ"פרפר נחמד". עצוב? אולי בעיניכם.

      "מה זו תדמית?"

      "הכל התחיל כשישבתי בבית, ראיתי את המחאה הציבורית והבנתי שאנשים הולכים להיפגע מההשלכות של זה", אומר זר. "חזיתי - וצדקתי. תראה מה קורה בפועל: חברות הפרסום הפסיקו לצלם פרסומות בתקציבי ענק, כי החברות הגדולות במשק התחילו להוריד מחירים של מוצרים, והרי התשלום לפרסומות נגזר מהרווחים של המכירות.

      כדור השלג התחיל להתגלגל, והמצב הוא שיש פחות מודעות בעיתונים ופחות פרסום בטלוויזיה. זה מוביל לפחות קניות ולמעגל של אנשים שמפוטרים ממקומות העבודה שלהם. הרי הטלוויזיה והעיתונות ממומנים, בסופו של דבר, מהפרסום. תראה מה קורה בערוץ 10 שנקלע לצרות כלכליות, גם בגלל היעדר פרסום.

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      "אמרתי לעצמי, 'רגע, רגע! למה לא לעשות צדק חברתי גם בפרסום? למה בעל עסק קטן שרוצה לפרסם את העסק שלו צריך לשלם מאות אלפי שקלים לטאלנטים ולממן את התסריטאי ואת עוזר התסריטאי ואת הבמאי ואת המאפרת ואת העוזרת שלה ואת נהג המונית שמביא את הצוות לצילומים ואת אשתו של נהג המונית? אפשר גם אחרת.

      בת זוגי בעשרים השנים האחרונות, לדוגמה, היא יבואנית של נעליים לתינוקות. הרבה פעמים היא היתה בצומת שבו היא רצתה לפרסם את המותג שלה אבל ויתרה על זה בגלל העלויות הגבוהות. למה אינסטלטור צריך לוותר על פרסום? בשנים האחרונות גיליתי את פייסבוק ואת יו?טיוב, השתתפתי בכמה קליפים מצחיקים וראיתי כמה כוח יש לזה. אז החלטתי להמציא את ז. דוד ולעזור לעסקים קטנים. גם זול וגם מהיר. מחר. לא בעוד חודש ולא בעוד שבוע. אני מגיע עם העוזר שלי רמי ויצמן, שהכרתי בפייסבוק - הוא צלם, עורך וגם שחקן - אנחנו בונים תסריט מצחיק ומצלמים. יום למחרת אתה כבר יכול להפיץ את זה לחברים שלך".

      תגיד, זה רציני כל הדבר הזה?
      "רציני ביותר".

      כי מהצד זה נראה קצת כמו בדיחה.
      "זה אמור להיות כיפי ומבדר, כדי שתשלח את זה לחברים שלך באי?מייל ותשים את זה בפייסבוק שלך, והדברים יעברו מדף לדף ומ?5,000 אנשים ל?5,000 אנשים נוספים. הדמות של ז. דוד היא בכוונה עממית ולובשת טרנינג כדי לדבר בגובה העיניים ולא מלמעלה, להבדיל מג.יפית, שקובעת בנחרצות מה טוב ומומלץ".

      ועדיין יש כאלה שעשויים לפספס את הסאטירה.
      "תרשה לי רגע להרעיף על עצמי מחמאות ולהגיד שאני שחקן עם ניסיון של 30 שנה במקצוע. כתבתי תסריטים ל'פרפר נחמד', הייתי שותף בכתיבת התסריט שזיכה את התוכנית בפרס התוכנית הטובה בעולם בתחרות בטוקיו, כתבתי שירים לבני אלבז, לשימי תבורי, לעוזי חיטמן ולקדם אירוויזיון. אני מחזיק את הגיטרה שלי כל כך הרבה שנים ומופיע גם בפני ילדים וגם בפני מבוגרים. נראה לך שמה שאני אעשה זה חלטורה? אני עושה את זה בצורה הכי מקצועית ואני מלא באהבה כלפי הרעיון. עממיקו זה חלק מהקונספט, וגם חלק ממני".

      אתה לא חושש שזה עשוי לפגוע בתדמית שלך?
      "נו, באמת. מה זה תדמית? הכל קשקוש. עבור רוב האנשים אני 'דודו זר מפרפר נחמד' וזה נחמד, ואני מוקיר את התוכנית שפירנסה אותי 24 שנים וממשיכה לפרנס אותי עד היום באמצעות מופעים לילדים תחת השם 'פרפר נחמד', אבל אני לא רק 'פרפר נחמד'. אני גם מופיע בכל מיני מקומות עם הרכב רוק שנקרא 'זקני ציון', שעושה קאברים לשירי רוקנרול, אני מדבב תוכניות ומופיע בהצגות ילדים, למשל 'פינוקיו' או 'תירס חם', ואני גם אוהב לעשות סאטירה. לפני שנה וחצי הצטלמתי לתוכנית 'מטר שבעים' עם שיר ראפ ששמו 'שכחתם את דודו זר', שלעג לכל מה שאני לכאורה מייצג, וזה היה כיף. עשיתי את זה אפילו בחינם. אחר כך היו אנשים שאמרו לי, 'למה עשית את זה?' והתשובה שלי היתה קצרה וברורה: 'היה לי כיף'. גם כשעשיתי את הטלנובלה 'האלופה' במשך שתי עונות היו מי שהרימו גבה. למה? אני לא יכול לעשות עוד דברים?

      "בוא ואספר לך סיפור קצר על תדמיות. לפני 30 שנה הופעתי עם ציפי שביט המקסימה. הייתי בתחילת 'פרפר נחמד' וציפי הגדולה הזמינה אותי לכמה הופעות כי היא תמיד היתה לוקחת לידה את הכוכב התורן. יום אחד הגענו להופעה בגני התערוכה והיא הגיעה עם ואן, שני שומרי ראש ובעלה. אמרתי לעצמי, 'אלוהים אדירים, למה צריך שומרי ראש? אנחנו בסך הכל צריכים לחצות שביל קצר לבמה'. אתה יודע מה בעלה השיב לי? 'זה מה שיוצר את הבלאגן. ברגע שלא נותנים להם להתקרב, הם רוצים להתקרב'.

      "אני לא כזה. אני עממי, תמיד הייתי כזה. אף פעם לא בחלתי בשום דבר, הופעתי גם על במות מכובדות וגם בגני ילדים, ואתה יודע מה? גם עשיתי מזה כסף. מי שיש לו חוש הומור מבין טוב מאוד את הקונספט של ז. דוד. מבחינתי, זו הברקה שמפרנסת אותי ובעיקר גורמת לי לקום בבוקר בחדוות יצירה. בסופו של דבר מה אני? שחקן, פיון. שים לי בפה טקסט, ואני מי שתרצה. לא צריכים לקחת הכל כל כך ברצינות, למרות שאני לגמרי בעניין של צדק פרסומי. זאת דווקא לא בדיחה".

      אז ז. דוד יבריא את הכלכלה הישראלית?
      "ז. דוד, אני מקווה, יהיה סנונית של כל מיני יוזמות מקוריות של אנשים. למה לא? למה לא לחזור למה שעבד בהתחלה? בדיוק שמעתי פרסומת ברדיו בסגנון 'אין לנו אפקטים, צילומי הרים או מאות ניצבים, אבל יש לנו מסר ממוקד'. פעם היו מפרסמים ככה, וזה בסדר אם נחזור לצניעות. יש כאן מסר פרסומי שמתחבר למסר המחאתי, וגם מוסר השכל לאנשים".

      "אין פה מרמור"

      הרבה לפני שזר (63) הפך להיות הבייביסיטר הלאומי לכל ילד שנשאר בבית בעשרים השנים האחרונות, הוא שירת בלהקת גייסות השריון. אחרי השירות הצבאי השתתף במחזמר "אל תקרא לי שחור" והופיע בכמה הצגות בהבימה ובתיאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת. בדרך הספיק להשתתף בפסטיבלי הזמר של סוף שנות ה?70 ותחילת שנות ה?80.

      בין השאר היה הבעלים של מועדון הסליק בתל אביב, ששילב שירה בציבור והגשת אוכל ("אני הייתי עינת שרוף המקורי"). הוא חלם להיות זמר רוק, אבל אז, ב?1981, הגיעה ההצעה להשתתף בתוכנית "פרפר נחמד" בטלוויזיה החינוכית, בימים נטולי ערוצים שבהם שחקני טלוויזיה הפכו לאייקונים בן לילה.

      "התגלגלתי לשם לגמרי במקרה. אחרי שהתארחתי בשני פרקים של 'קישקשתא', המפיקה של התוכנית והבמאית שלה - שמאוחר יותר יעשו את 'פרפר נחמד' - הלכו להצגת ילדים בשם 'שמח בשכונה', שעשיתי עם עוזי חיטמן ועם לאה לופטין בתיאטרון קטן שנקרא טדי, של טמירה ודודו ירדני. למען האמת, הן באו לראות את עוזי כדי לבדוק אם הוא מתאים להן לפרפר נחמד, ואז, כשהן ראו אותי איתו על הבמה - הן נכנסו אל מאחורי הקלעים ואמרו לי, 'איך שכחנו אותך!' ולקחו אותי לתוכנית בלי אודישן".

      דודו זר (אביב חופי)
      "אני עממי, תמיד הייתי כזה. הופעתי גם על במות מכובדות וגם בגני ילדים, ואתה יודע מה? גם עשיתי מזה כסף". דודו זר (צילום: אביב חופי)

      שיערתם אז שזאת תהיה הצלחה של 30 שנה?
      "ממש לא. ידעתי שזאת תהיה תוכנית משמעותית, כי היא היתה הראשונה שצולמה בטלוויזיה החינוכית בצבע, והושקעה בה המון מחשבה. על כל פרק עשינו חזרות ארבעה ימים, ואז צילמנו כל פרק במשך שמונה שעות. במציאות של היום אתה מצלם בארבע שעות שמונה תוכניות. כשהגיעו הפידבקים מהשטח, הבנתי שיש פה משהו שיישאר להרבה זמן. עבדנו מול מפקחות, גננות ומורות, והתחלנו להפיק תוכניות על פי נושאים שהשטח דרש. היתה פה מלאכת מחשבת שנותרה רלוונטית גם דור וחצי לאחר מכן".

      יש משהו שאתה מתגעגע אליו בעבודה הזו?
      "בעיקר לאנשים שאינם. תשמע, מדובר ב?30 שנים שבהן איבדנו לא מעט אנשים מהתוכנית - עוזי, עופרה חזה, איציק גייר שהפעיל את שבי, ויוני חן שהפעיל את בץ. אני מתגעגע לכל מפעילי הבובות, המפעילים הכי מקצועיים שהיו פה אי פעם".

      שילמת מחיר מקצועי על כך שהפכת להיות "דודו מפרפר נחמד"?
      "ברור. זה ידוע שיש בתעשייה שלנו את עניין הטייפקאסט, ובמקרה שלי זה מאוד חריף. אבל אני לא ממורמר. הבנתי שאני צריך לחבק את העובדה ש?30 שנה אחרי, 'פרפר נחמד' עדיין משודרת כל יום בערוץ 23, עדיין מכניסה לי תמלוגים, ואני עדיין מבוקש בהצגות ילדים ובגני ילדים. זה מרגש אותי להופיע מול ילדים בני 5 ולראות אותם נהנים, ובסוף לשמוע מאיזו אמא: 'רק רציתי להגיד לך שהתרגשתי יותר מהילד'".

      אפרופו ילדים. איך זה שדווקא לך, מאבני היסוד בילדות של כל כך הרבה ישראלים, אין ילדים?
      "זה איכשהו קרה. הייתי נשוי לאישה הראשונה שלי במשך 19 שנה, ובשלב מסוים היא אמרה שהיא לא רוצה ילדים, וזרמתי איתה ברעיון הזה. חשבתי שיש בזה היגיון מסוים. חשבתי, ואני עדיין חושב, שאנחנו חיים בעולם די מחורבן, מושחת ומורכב, ושאני לא בטוח שלהביא ילד לעולם כזה יהיה החלטה נבונה. יכול להיות שגם חששתי שאם יהיה לי ילד, אני אתמכר אליו ואשים הכל בצד. לא יודע, היו כל מיני סיבות בדרך שגרמו לי להישאר נאמן להחלטה שלי. אחותי, למשל, איבדה את הבן שלה כשהוא היה בן 21, הוא נהרג מפליטת כדור של מאבטח שהיה לידו. ראיתי את הכאב הגדול שלה, וזה רק חיזק אצלי את ההחלטה לא להביא ילדים. אין דבר כואב יותר מלאבד ילד".

      וכשהכרת את בת זוגך השנייה לא חשבת לשנות את ההחלטה?
      "הייתי אז כבר בן 41, וזה הרגיש לי מאוחר מדי. היא הצטרפה לחיים שלי עם הבן שלה בן ה?9, והתייחסתי אליו כאילו הוא הבן שלי. במשך השנים הופעתי מאות פעמים במחלקות אונקולוגיות מול ילדים חולי סרטן, וראיתי את הכאב של ההורים ואת האובדן של ילדים. זה תמיד נראה לי מאוד אכזרי לאבד את הילד שלך, אז כנראה שבסופו של דבר הסתפקתי בלשיר ובלחבק ילדים אחרים".

      זה נשמע קצת כמו נאום שכנוע עצמי של מישהו שפיספס את הרכבת.
      "אולי. יכול להיות שאם היו לי שני ילדים גדולים הייתי אומר לך עכשיו: 'ילדים זה אור', ו'איזה מזל היה לי'. ברור שיש פה גם שכנוע עצמי, ואני לא מתכחש לזה. זו החלטה שקיבלתי לפני עשרות שנים, ועכשיו זה כבר לא משנה. אני חי את החיים שלי כפי שהם ומשתדל להיות מאושר ומלא".

      נדיר למצוא אנשים כל כך חיוביים.
      "אני אדם שמסתפק במועט, באמת. להגיד לך שלא הייתי רוצה להיות לפעמים שלמה ארצי? הייתי שמח. להגיד לך שלא היו לי שנים פחות טובות בעולם הבידור? ודאי שהיו. אבל טוב לי בחלקי וטוב לי עם הידיעה שגרמתי ואני עדיין גורם אושר להרבה אנשים. אתה יודע, לפעמים כשאני מדוכדך, אני מתלבש, יורד לרחוב וסופג כמויות של אהבה מאנשים. אמנם אין מאחוריי שובל של אנשים או גדודים של פפראצי, אבל אנשים יודעים מי אני וגדלו עלי - ולזה אין תחליף. אני יודע שתרמתי את תרומתי, וכשאמות, אמות מאוד מאושר".

      פוטנציאל קאלטי

      עד שיגיע היום שבו יחזיר זר ציוד לבורא עולם, הוא מתחיל להתרגל לדמות החדשה שהמציא וחושב כל הזמן על פיתוחים ושכלולים קריאטיביים. בעידן שבו כל שבועיים מתחלף הלהיט התורן, זר מכה בברזל ומקווה שלא יתקרר. בשבועות האחרונים, הוא אומר, קיבל מאות חיזוקים מגולשים בפייסבוק ולא מעט פניות ממפרסמים קטנים, שמעוניינים לרכוש ממנו זמן מסך. "בעלי עסקים אפילו מבקשים להיות חלק מהפרסומת יחד איתי", הוא מתגאה, "זה מרגש אותם, ואם אני יכול לספק להם פרסומת וגם הגשמת חלום - אז למה לא?"

      הסרטונים הווירטואליים של ז. דוד הגיעו גם לחלק מבכירי עולם הפרסום, שעדיין לא יודעים איך להתייחס למתחרה הביזארי שלהם. כמו תמיד בעולם הזה, הם לא ממהרים לפרגן לדמות החדשה על המסך, ששוברת מחירים ויוצרת עניין.

      "לדעתי, מדובר בגימיק חביב ונחמד שלא יחזיק מעבר לכמה סרטונים", אומר בעל משרד פרסום בכיר. אחר סירב להתייחס לעבודתו של זר בטענה ש"זה יגמד את העשייה שלי". פרסומאי אחר דווקא חוזה עתיד ורוד, "בתנאי שהדמות של ז. דוד - שמן הסתם מבוססת על הרעיון של ג. יפית - תהיה מוקצנת ומטופשת במיוחד. זה יבטיח פוטנציאל לקאלט עם תפוצה וירטואלית רחבה".

      ג. יפית, האישה וההשראה, אמרה השבוע: "אני מפרגנת לדודו, שהוא בחור נחמד מאוד. אם הוא מצליח לעשות מזה כסף, שיהיה לו רק טוב. יש מקום לכולם, בטח באינטרנט".

      גם זר אומר שג. יפית לא צריכה לדאוג. "אני פועל בגיזרת האינטרנט, והיא בטלוויזיה, אף על פי שהיא בהחלט היתה השראה מבחינתי. הרי בסופו של דבר, מה היא עושה? היא מספקת למפרסמים זמן מסך עם הפקה פשוטה. אני מציע אלטרנטיבה זו זה עוד יותר: זמן מסך עם הפקה פשוטה ומחיר פשוט".

      יש לך קווים אדומים? דברים שלא תפרסם?
      "בוודאי. למרות שאני מעשן כבד אני לא אפרסם סיגריות, הימורים וסמים. לא אתן במה לדברים מזיקים".

      ואם תקבל הצעה ממכון עיסוי?
      "קיבלתי הצעה כזו (הוא קופץ מהכורסה)! צילצלו אלי והציעו לי ברטר, אבל ויתרתי".

      ונניח שיתקשרו מג'ילט ויציעו לך לגלח את השפם כדי להוכיח שסכין הגילוח שלהם חד?
      "הו, לא! זה לא. ממש לא. ז. דוד הוא אולי אדם זורם, אבל דודו זר חרד מאוד לשפם שלו. אל תשכח שהשפם שלי הוא סוג של מותג. אני לא אוכל לעמוד מחר מול ילדים ולשיר בלי השפם. הם לא יבינו מי זה האיש שעומד מולם ושר להם 'שלום לכם'. השפם הוא חלק בלתי נפרד ממני. זה כמו שפם של חתול. תוריד אותו ממני, ואני מאבד את הסנסורים שלי. אלא אם זה יהיה קמפיין בסדר הגודל שנינט עשתה כשהיא גילחה את השיער בשביל מיליון שקלים. בשביל סכום כזה אני מוכן לגלח גם את השפם וגם את הרגליים".