בסוף השבוע האחרון נהרגו ארבעה חיילים צרפתים ששירתו במסגרת נאט"ו באפגניסטן מידי חיילים אפגנים שאומנו על ידיהם. הנשיא סרקוזי הישעה את הפעילות הצבאית של חייליו באפגניסטן, ונושא השתתפותה של צרפת בכוחות נאט"ו במקום נשקל מחדש. החלטה (שעשויה להיות פופולרית בצרפת ערב הבחירות באביב) לנטוש את המערכה באפגניסטן עלולה להיות בעייתית מבחינתו של הנשיא אובמה, ואולי גם האבן הראשונה הנופלת בדומינו השברירי של נוכחות מערבית על אדמת הארץ הקשה הזו.
התופעה שגרמה להעלאת הנושא מחדש על סדר היום הצרפתי אינה חדשה. ההערכה היא שכ-60 חיילים מכוחות הברית הצפון-אטלנטית נהרגו מידי חיילים אפגנים המזוהים עם כוחות הטליבאן בעודם מודרכים על ידי נאט"ו לקראת הנסיגה המלאה של כוחות המערב בסוף 2014. הטליבן רוצה לפגוע בחיילי נאט"ו ולזרז את הפרידה מהם.
לכאורה, נסיגה מוקדמת יותר משחקת לידי הטליבן. הרי זה בדיוק מה שהוא רוצה: לפנות את אפגניסטן מהכוחות הזרים, להשתלט מחדש על הארץ ולהשליט בה את המשטר הדתי הקיצוני, הפוגע בזכויות אדם בכלל ובנשים בפרט. הבעיה היא שאיש אינו חושב היום שבעוד קצת פחות משלוש שנים ייווצר באפגניסטן מצב טוב יותר. במקרה הטוב ביותר תחולק הארץ לאזורים תחת שלטון הטליבן ולאזורים תחת שלטון ממשלה מושחתת וחסרת אונים, ובמקרה הפחות טוב - תהיה אפגניסטן כולה, שוב, תחת שלטון הטליבן. זהו סיפור מוכר עם סוף ידוע מראש: הכוח הזר אינו רוצה להישאר במקום שבו הוא נמצא ועליו לקבוע לעצמו תאריך יעד ליציאה, אך ברגע שברור למקומיים כי זו מגמת פניו, הם משתפים פעולה עם אלה שיישארו שם, ולא איתו. טרם נמצא פתרון לדילמה הנצחית הזו, והוא בוודאי אינו החלטה אמריקנית, או זו של נאט"ו, להכריז כי הכוחות יישארו באפגניסטן "כל עוד יהיה בכך צורך" או הכרזה דומה.
נסיגה מוקדמת מאפגניסטן תקל על רבים
שליפת הלבנה הצרפתית עשויה לזרז החלטה אמריקנית לשנות את לוח הזמנים ליציאה מאפגניסטן, ומוטב שכך. בשנות הנוכחות האמריקנית הוטב לאוכלוסייה, בלי ספק. אך קצרה ידה של אמריקה מלהושיע, וקצרה גם ידה של נאט"ו. כמו במקרים דומים, לא הצליח הגורם הזר לייצר שינוי בר קיימא. במצב הנוכחי אין היגיון בהמשך השהות, בהיפגעות היומיומית ובאיומים המתמשכים של חלק ניכר מ-49 המדינות שצבאותיהן מוצבים באפגניסטן לפרוש מן הכלל.
נסיגה מוקדמת מאפגניסטן תקל על נאט"ו, תקל את הנטל האמריקני וגם לא תזיק לאובמה בשנת הבחירות שלו, כי תמיד נחמד לקבל את פניהם של חיילים החוזרים הביתה על רגליהם. מישהו תמיד יאמר שזו תוצאה של התשה מוצלחת של הטליבן, וזה לא יהיה בלתי מדויק, אבל מחיר ההתשה הזו בעוד שלוש שנים עלול להיות יקר הרבה יותר.
ברק אובמה תמיד יוכל לומר שמלחמת ארה"ב בבית הגידול של האיסלאם הקיצוני היתה מוצדקת, שבן לאדן חוסל, כפי שהבטיח במערכת הבחירות שלו, וכי אינו רוצה בעוד ארונות מתים בשלוש השנים הבאות. הרפובליקנים יטענו שהוא תבוסתן, אבל הוא יכול לסמוך עליהם - הם יטענו זאת בין כה וכה.