אתם בוחרים: כלב הפקינז הכי מתוק

הפקינז הוא כלב קטן שמוצאו בסין. גופו ארוך מגובהו, ראשו גדול ביחס לגופו, חזית פניו שטוחה, אפו שחור, רחב וקצר, לסתותיו רחבות, עיניו בולטות, גדולות ועגולות, ואוזניו ממוקמות מלפנים, צמודות לראש. צווארו של הפקינז קצר ורחב, רגליו קצרות ובעלות עוצמות רחבות, זנבו ממוקם גבוה ונישא מעל הגב. פרוותו ארוכה ומלאה.

הפקינז קיבל את שמו מהעיר העתיקה פקין (בייג'ין) בסין. הפקינזים נחשבו לכלבים חצי אלים, ותפקידם היה גירוש רוחות רפאים רעות. רק האצולה הסינית הורשתה לגדל כלבים מגזע זה, וניתן גזר דין מוות למי שגנב פקינז. אנשים שלא היו ממעמד האצולה היו חייבים לקוד בפני כלבי פקינז בשל מעמדם הגבוה. כשהקיסר נפטר, היו מקרבים אליו את הפקינזים שלו, כדי שיעברו איתו לעולם הבא ויגנו עליו.

בשנת 1860 הבריטים כבשו את ארמון קיסר סין. דקות לפני נפילת הארמון בידי הבריטים, משפחת המלוכה הסינית הורתה למשמר המלוכה הסיני להרוג את כל כלבי הפקינז שהיו בארמון, על מנת שלא ייפלו לידי הכובש הבריטי. חמישה פקינזים שרדו, הם ניתנו למלכה ויקטוריה והיוו את היסוד לגידול הפקינז של ימינו.

כלבי פקינז דורשים טיפול מיוחד. יש להבריש את פרוותם הארוכה והכפולה בכל יום (נקבות הפקינז משירות את הפרווה התחתונה בתקופת הייחום). יש לבדוק את פרוותם לאחר כל טיול לשם הוצאת עצמים שנתפסו והסתבכו בפרווה. כמו כן, יש לנקות בכל יום את פניהם ועיניהם. עם זאת, הפקינזים זקוקים לטיולים קצרים בלבד.