מיום הקמתה מצויה החברה בישראל בהתמודדות מול שני קווי האופי שעל פיהם מנסה המדינה להתנהל. יהודית ודמוקרטית. לרוב קיומם המקביל של השניים מוביל לעימות ולפולמוס. אך נדמה כי על ערך אחד שתי השקפות עולם אלו מסכימות, לפחות מן הבחינה העקרונית, והוא ערך השביתה.
מן ההיבט היהודי, זוהי השבת. יום אחד בשבוע המדינה שובתת. אין לימודים, אין קבלת קהל, אין תחבורה ציבורית, החנויות סגורות או לפחות אמורות להיות על פי החוק. מן ההיבט הדמוקרטי, זהו עקרון השביתה, שהוא כלי חשוב ביחסי העבודה בחברה חופשית.
אלא שלאחר 64 שנים של עצמאות, הרושם שנוצר הוא כי ברוב הפעמים האידיליה הרעיונית הזו פשוט אינה נותנת לחיים האזרחיים להתנהל בצורה שגרתית.
הנה, למשל, השלשלת שמתחילה, ככל שזיכרוני אינו מטעני, לפני כשנה בשביתת התובעים של הפרקליטות, שהסתיימה עם תחילתה של שביתת העובדים הסוציאליים, שלאחריה הגיעה שביתת הרופאים, שהמשיכה בשביתת המתמחים, ואז העבירה את הנס לשביתת עובדי הרכבות, שהתנהלה בד בבד עם שביתת איגוד שחקניות הכדורסל.
שובתים למענו, אך ממררים את חיינו
ואז, כאשר כמעט התרגלנו לקיומן של השביתות הקטנות, שלף יו"ר ההסתדרות עופר עיני מכיסו את איום "השביתה הכללית במשק" במטרה לשפר את מעמדם של עובדי הקבלן. אלא שבית הדין לעבודה החליט לרחם על הציבור מוכה השביתות וחסך אותה מאיתנו.
אך תקוות השווא כי חוקי הפיזיקה לא יתממשו הפעם ואנו נהנה מוואקום שביתות של כמה שבועות התבדתה, ומייד פרצה השביתה הנוכחית של הרשויות המקומיות.
אני די בטוח שבכל הזמן הזה היתה גם שביתה במשרד הפנים או במוסד לביטוח לאומי או במשרד ממשלתי מהסוג הזה, ואם לא שביתה - אז לפחות כמה ימי עיצומים.
אלא שבנוגע למשרדים הללו, הרושם הוא שסכסוך עבודה הוא מצב ההתנהלות הטבעי, כך שמשביתה במע"מ או במס הכנסה אף אחד לא ממש מתרגש. מה גם שהם אף פעם לא קיימו שביתה איפה שצריך, באגף הגבייה.
וכך, האזרח הקטן והפשוט, זה שקם בכל בוקר, משאיר את הילדים בגן ובבית הספר וממהר לעוד יום של עבודה, מוצא עצמו נבוך שוב ושוב.
האזרח הקטן יוצא לעבוד קשה מדי יום ולא מצליח להבין כיצד קורה שכולם שובתים בשמו ולמען רווחתו. ממררים לו את החיים כדי שהשירות שיקבל יהיה יעיל וטוב יותר, כדי שהתקציבים למוסדות החינוך של ילדיו יהיו גבוהים יותר, כדי שהרכבת תגיע פעם אחת בזמן.
ובינתיים הוא נאלץ לפלס את דרכו עם הילדים שנשארו עוד יום בבית בדרך לסבתא, בין הררי האשפה שנערמים על המדרכה שליד ביתו.