המשטרה, להזכירכם, לטובתנו

"...אני הוא בקצרה, רופא לכל צרה, לכן כל פלא אין אם אין לנו איש יותר מכובד מן השוטר", כך שר יוסף גולנד את שירם הנחמד של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. מאז עברו כ-75 שנים, אך לעיתים דומה שהרבה יותר מזה. אלתרמן, שכתב את המילים האלה, בוודאי לא שיער בנפשו שיבוא יום שבו יהודים יכנו שוטר יהודי היטלר, נאצי או קלגס, ושיהיו יהודים אחרים שישליכו על שוטרים ועל חיילים יהודים אבנים ולבנים או כאלה שיתייחסו אליהם כאל נציגים של שלטון בלתי לגיטימי.

שוטרים הם שומרי הציבור, והציבור זה אנחנו. וגם אם לפעמים אנחנו מתעצבנים על מעשה כזה או אחר או על התנהגות כזו או אחרת של שוטר או שוטרת, אסור לשכוח שהם אלה שמגינים עלינו מפני רוצחים וגנבים, נאבקים בפושעי הכביש ועוזרים לחשוף את ה"הולילנדים". הם גם מי שחירפו את נפשם במאכולת האש בכרמל. נוסף על כל אלה, הם העומדים יום יום, יחד עם זרועות הביטחון האחרות, מול הטרור הערבי.

עד כמה שהדבר נשמע פרדוקסלי, דווקא מדינה ללא משטרה היא "מדינת משטרה", שכן את מקומם של השוטרים האזרחיים תופסים המשמרות הפוליטיים למיניהם או בריונים לובשי חולצות שחורות וחומות. כשגולנד שר "על כל מכשול אני גובר, ויהי מה, ויהי מה", גם החברה הישראלית, אז הארצישראלית, היתה שונה והשוטרים העבריים לא נדרשו בדרך כלל להתעמת עם ציבורים של מסיתים או מוסתים, בין שמדובר במי ששוכנים באוהלי הגבעות וחושבים שבכך הם מקדמים את החזון הציוני, ובין באחרים המבלים באוהלים בשדרות רוטשילד וטוענים שבכך הם מקדמים "צדק חברתי".

וכאילו לא די בתופעות של האלימות הפיזית, מדי פעם גם ניתך עליהם גל של אלימות מילולית. דוגמה בולטת היא ההתקפה של העורכת אילנה המרמן, שהודיעה לאחרונה כי היא מתפטרת מתפקידה כעורכת בהוצאת "עם עובד" במחאה על מינויו של תת-ניצב בדימוס יעקב בריי למנכ"ל החברה.

הפורשת לא הצדיקה את צעדה בנימוקים ספרותיים או מנהליים, אלא ב"סמליות שבמינוי קצין בכיר לשעבר ממשטרת ישראל".

ועוד אמרה כי "בישראל של העת הזאת, שהזהות והאוטונומיה של החברה האזרחית שבה הולכות ומתעמעמות, יש משמעות סמלית מובהקת לצעד למנות איש משטרה למנכ"ל מוסד ציבורי תרבותי מהדרגה הראשונה"; וכי הוא "מייצג מעצם התפקיד הבכיר שכיהן בו במשטרה את הזדהותו עם האידיאולוגיה והמוסר שפועלים זה זמן רב לאכיפת חוקים לא מוסריים וגם לא חוקיים, בייחוד בגדה המערבית ובירושלים המזרחית".

זו גישה ניהיליסטית - מה שמתאים לתפיסת העולם הוא חוקי ומה שלא מתאים אינו מוסרי. למעשה, כל הגורמים העוינים אוטומטית - בימין הקיצוני, בקרב החרדים ובשמאל הקיצוני - את אנשי שלטון החוק פוגעים בעולם התרבות הליברלי השפוי.