פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הזכות לומר שטויות (רק לא על בנק לאומי)

      מותר הכל, רק לא להעליב את הלקוח הגדול, מנהלי "אקסלנס נשואה" סירסו את ערך הביטוי של וולטר, והם מוכנים להרוג את שלמה מעוז, על זכותו לומר את הדברים שלהם אינם מסכימים

      לצד כמה טענות נכונות, הכלכלן שלמה מעוז אמר לא מעט שטויות בהרצאתו המדוברת במכללת ספיר. בתוך ים השטויות שהשמיע מעוז, בולטת התלונה על היתרון שניתן לאשכנזים, פליטי השואה, ש"נהנו" מרנטות מגרמניה בראשית ימיה של המדינה.

      אכן, יתרון לא הוגן, כשם שהיה זה לא הוגן שכמעט רק אשכנזים קיבלו היתרי כניסה לאושוויץ ולדכאו. ולא רק זה: חלק גדול מכספי השילומים הועברו לאוצר, ושימשו לבניית תשתיותיה של המדינה ההולכת ונבנית. גם הביקורת של מעוז על הקמת מאהל המחאה ברוטשילד לא מנומקת לגמרי.

      ואחרי שאמרנו את זה, ההחלטה של חברת ההשקעות "אקסלנס נשואה" לפטר את מעוז מתפקידו בשל דבריו אלה, היא לא פחות משערוריה, ופגיעה בלתי נסבלת בחופש הביטוי. חופש הביטוי כולל גם את הזכות לומר שטויות והבלים, ומר מעוז ניצל את הזכות הזאת.

      על אי הדיוקים ועל הטענות הלא בדוקות, אפשר להגיב בכמה דרכים. אפשר להתווכח איתם, אפשר להוקיע אותם וניתן לראות בדברים האלה, ככל שהם מופרכים, ביטוי לתחושת קיפוח עמוקה, ולפעמים גם צודקת. אפשר גם להתעלם מהם. הדרך שבחרו מעסיקיו של מעוז ב"אקסלנס- נשואה" - פיטורין זריזים בתוך ארבע שעות - היא הדרך הפסולה מכולן.

      לא מסכים, ולא מעסיק

      קשה להשתחרר מן הרושם, שיותר מן הניחוח הגזעני שנדף מדברי מעוז, מה שהכעיס את מנהליו היה העלבון שהעז להטיח בלקוח מועדף, בנק לאומי. אפשר להעליב את האתיופים, מותר לבקר את הרוב האשכנזי בבית המשפט העליון (ומעוז איננו הראשון לעשות זאת), אבל אסור בשום פנים ואופן להעליב את הבנקים. בוודאי לא כשאתה עובד בכיר בשוק ההון.

      להגנתו, טען בית ההשקעות, בהודעה קצרה שהואיל לפרסם, כי שלמה מעוז כבר הוזהר בעבר שלא להתבטא בדרך שבה התבטא הפעם, ולכן פוטר בטלפון עוד לפני שהספיק לחזור מן ההרצאה לביתו, אך ההודעה היהירה הזאת עוד מחריפה את התמונה.

      בזכות מה שולל מעסיק את חופש הביטוי של עובדיו? אין חולק על כך שמעסיק רשאי להעניש עובד אם פגע בלקוחותיו, אבל האם ביקורת על מיעוט חברי דירקטוריון מזרחיים בדירקטוריון של בנק היא עלבון שיכול לפגוע בקשרים העסקיים של בית ההשקעות עם הבנק?

      החברה בישראל מרבה לנפנף בדגל "חופש הביטוי", אבל עדיין מתקשה לקבוע את גבולותיו. כל ילד יודע לצטט בהקשר זה את הגדרתו של וולטר, "אינני מסכים עם דבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". מנהלי "אקסלנס נשואה" קצת סירסו את ההגדרה הזאת: הם מוכנים להרוג את מעוז, על זכותו לומר את הדברים שלהם אינם מסכימים.