פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אחרי 63 שנה: "הנכדים-של" חתמו על מגילת העצמאות

      צאצאי החותמים המקוריים התכנסו לשיחזור המעמד בתל אביב. בין תחושות ההתרגשות, נשמעו גם קולות אכזבה מהמצב הנוכחי של חזון המייסדים: "מה שרואים כאן היום הוא החלום ושברו"

      אחרי 63 שנה: "הנכדים-של" חתמו על מגילת העצמאות

      (צילום: דניאל בוק, עריכה: יותם בן דוד)

      ה' באייר תש"ח היה יום שישי רגיל בתל אביב. התושבים מיהרו להכנות לשבת, ומעטים בלבד ידעו כי אחר הצהריים מתכוננים בכירי המדינה שבדרך, בראשותו של דוד בן גוריון, להכריז על עצמאותה של מדינת ישראל. עבור יותר מ-15 נכדים של החותמים המקוריים על הכרזת העצמאות, יום השישי הנוכחי היה רחוק מלהיות רגיל, כשהתכנסו היום בהיכל העצמאות בתל אביב, וחתמו מחדש על ההכרזה.

      אז, לפני יותר מ-63 שנים, נדרשו המוזמנים המכובדים לטקס לשמור בסוד את עצם ההזמנה והכינוס, ובכלל חתמו על מגילה ריקה, בגלל בעיות של הרגע האחרון. לעומתם, הצאצאים שהגיעו היום לטקס, לא היו צריכים לשמור על חרישיות או חשאיות, וחתמו על העתק סופי של המגילה. אולם ההכרזה נותר כמעט ללא שינוי, כולל שולחן החותמים ומעליו תמונתו של חוזה המדינה בנימין הרצל ודגלי מדינת ישראל. את התרגשות הצאצאים, שגדלו על סיפורי האבות המייסדים ממקור ראשון, ניתן היה לחוש בכל פינה, כמי שגאים בהשתייכותם לקבוצה קטנה של אבות מייסדים, שהניחו את החזון שלאורו הוקמה המדינה: ?בארץ ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית?.

      יו"ר ההנהלה הציונית דוד בן גוריון (משמאל) לוחץ את ידו של משה שרת לאחר החתימה על מגילת העצמאות בתל אביב מוזיאון, ספטמבר 2011 (לשכת העיתונות הממשלתית , שרשל פרנק)
      משה שרת ודוד בן גוריון ביום החתימה על מגילת העצמאות (צילום: לע"מ)

      בן גוריון, בן צבי, גולדה, משה שרת ודוד רמז הם השמות השזורים יותר בתודעה ההיסטורית הישראלית של החותמים על המגילה, אך באירוע זה היתה הזדמנות לציין גם את פועלים ותרומתם של אחרים, מפורסמים פחות, כמו צבי סגל, אליעזר קפלן ועוד. מי שהגה את החתימה ההיסטורית הוא איש העסקים בועז דקל, נכדו של אליהו דובקין, שהיה החותם העשירי על המגילה ומבכירי תנועת העבודה בארץ ישראל. דקל, שיזם את האירוע במסגרת השקת ספר אודות סבו, סיפר כי לא היה קל לאתר את בני המשפחות של 37 החותמים המקוריים על ההכרזה, אך ההיענות הכללית היתה גבוהה ביותר.

      נכדיו של בן ציון שטרנברג, מבכירי התנועה הרוויזיוניסטית ומקורבו של זאב ז'בוטינסקי, שמחו על ההזדמנות לציין את פועלו של סבם, והדגישו כי תרומתו של שטרנברג למדינה המתפתחת, שסייע בין היתר לקליטת המעפילים וליישוב העיר נתניה, היא חלק בלתי נפרד מהמורשת המשפחתית, אותה הם נושאים בכבוד. ?אכן יש שכחה היסטורית?, אמר הד"ר יריב בן אליעזר, נכדו של החותם המפורסם ביותר על המגילה, דוד בן גוריון, ?הרבה אנשים תרמו הרבה ונשכחו?. אך לא רק השכחה הטרידה את מנוחתו של בן אליעזר, אלא גם מה שקרה לחזונו של סביו וחבריו, שחלמו על מדינה שוויונית ותרבותית, ?המושתתת על עקרונות החירות, השלום והצדק?, כלשון ההצהרה. ?מה שרואים כאן היום הוא החלום ושברו?, אמר בן אליעזר, על רקע צלילי ?הבלדה על יואל משה סלומון? ופסקול ציוני מגוון. ?עצוב לראות היום, באירועים האחרונים המאיימים על זהותה של המדינה, מה קרה לחזון האבות המייסדים?.

      "איבדנו כמה דברים בדרך"

      הפער בין החזון למציאות, בין העבר להווה, ובין דור המייסדים לדור הממשיכים נכח בראשם של רבים מהמשתתפים באירוע. אם בן גוריון היה חי היום, אמר מזכיר הממשלה צבי האוזר, שהשתתף גם באירוע, לא היינו מכריזים על מדינה. ?היו אומרים מה פתאום הוא הביא החלטה ללא חלופות, ומה פתאום האירוע נערך בשישי?, הסביר. ?איבדנו כמה דברים בדרך מאז הכרזת המדינה, איבדנו את הממזרות, ואנו לוקים באובדן הערכים המשותפים. איבדנו את שיח הערכים ואנו מתמקדים בשיח ההישגים?. גם שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, סיפרה כי היא מתרגשת במיוחד להיות נוכחת במעמד, ?דווקא בעידן הזה של הציניות?.