"הנאשם שטף את דם השוטר ממכוניתו"

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע הבוקר את ויקטור זרגריאן בהריגת שוטר התנועה אריאל מורי באוקטובר 98' בכביש החוף. כמו כן, הורשע זרגריאן בעבירות של סעיפי הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש מהלכי משפט.

בפסק הדין מתוארת השתלשלות האירוע: בסביבות השעה 1:30 לפנות בוקר נהג זרגריאן במכונית מסוג קדילאק. עמו באוטו ישבו אשתו וזוג חברים. בשולי הכביש ניצבה ניידת משטרה שבסמוך לה עמד מורי ז"ל , שמדד את מהירות כלי הרכב בכביש באמצעות מד לייזר. לידו עמדו שני שוטרי משמר הגבול, ששימשו כעדי ראיה במשפט.

בעת שרכבו של זרגריאן היה במרחק של 288 מטרים ממורי נמדדה מהירותו ב-126 קמ"ש. בשלב זה ניסה מורי לעצור את הרכב ולשם כך נכנס אל תוך הכביש. רכבו של הנאשם פגע במורי, שנפגע בכל חלקי גופו ומת במקום. זרגריאן לא עצר את רכבו אלא נמלט מהמקום לבית הוריו באור עקיבא. הוא נעצר יממה לאחר התאונה, בעקבות עדות הראיה.

בית המשפט דן בסוגיה באיזה מרחק הבחין זרגריאן במורי. סניגורו, עו"ד ששי גז,טען כי הוא הבחין בשוטר במרחק בו לא היה יכול לבלום את רכבו. בפסק הדין נכתב כי תנאי הראות בזמן התאונה היו טובים. בנוסף, השתמש מורי בפנס ולבש אפוד מחזיר אור. שניים מנוסעי הרכב אף העידו כי הבחינו במורי ברגע שנכנס לכביש. פסק הדין מציין, כי זרגריאן כלל לא הסתכל על הכביש אלא דיבר עם חברתו, שהפנתה את תשומת ליבו למורי.

השופטת, רינה משל-שהם, כתבה כי בשלב זה זרגריאן האט אך לא בלם בלימת חירום, ואילו מורי המשיך להתקדם למרכז הנתיב. המרחק בינו לרכב היה בין 50 ל-70 מטרים. השופטת קבעה כי אם בשלב זה היה זרגריאן בולם, הוא היה "עוצר בבטחה". ואולם, זרגריאן הרפה מהבלמים ועבר לנתיב השמאלי. מורי המשיך אחריו. בשלב זה ניסה זרגריאן לחזור לנתיב הימני. מורי, שככל הנראה ניסה לאפשר לו לסיים את המעבר לנתיב לשמאלי, פנה גם הוא ימינה, ואז, על הגבול בין הנתיבים, אירעה התאונה.

בהחלטתה קבעה השופטת כי "הנוהג במהירות הגבוהה ב-36 קמ"ש מהמהירות המותרת פועל בחוסר סבירות, מתרשל, ואחראי לפיכך לתוצאות התרשלות זו". היא הוסיפה כי זרגריאן לא נתן את מלוא תשומת לבו לנעשה בכביש, ולו "היה מתרשל במידה פחותה אך במעט הרי שהתאונה היתה".

במהלך המשפט תקף הסניגור את שיטת הפעולה של משטרת התנועה וטען שהיא מסכנת את חיי השוטרים. השופטת לא קיבלה טענה זו, אולם טענה כי "ספק אם יש מקום לנטילת סיכון כה גדול, בעיקר כשהנהג נוסע במהירות גבוהה במיוחד".

השופטת קבעה כי "אין חולק שהנאשם פגע במורי ללא כוונת תחילה". אולם ציינה כי למרות זאת "לא עצר רכבו ולא בדק אם הוא יכול להגיש לו עזרה". בנוסף כתבה השופטת כי שוכנעה שזרגריאן שטף את רכבו כדי להעלים את עקבות הדם. זרגריאן הביע חרטה על מעשיו ואמר: "שנתיים וחצי אני חי עם הפצע הזה וזה פצע שלא מגליד".

לסיכום קבעה השופטת: "אודה כי בלבי חשד כבד כי אלמלא היתה המשטרה מגיעה לנאשם, האחרון היה נמנע מלהתייצב אצלה מיוזמתו כדי להתוודות על שעשה".

דותן מורי אחיו של אריאל, אמר היום בתום הדיו כי הוא שמח על ההרשעה: "זה מה שרצינו, זה מה שקיוונו, עכשיו אנחנו מחכים לגזר הדין".

מורי התייחס בדבריו גם לטיעון שהעלה פרקליטו של זרגריאן לפיו השיטה שמנהיגה משטרת התנועה מסכנת את חיי השוטרים. על כך הוא אמר: "זה הטיעון שקומם אותי הכי הרבה. זה טיעון נלוז. אריאל עשה תמיד את העבודה שלו כמו שצריך, והוא לא הביא עליו את מה שקרה".