הדלת המסתובבת של ישראל אחת

עם נצחונו של אהוד ברק בבחירות ב-1999, נמהלה השמחה המתבקשת במעט עצב במפלגת העבודה: ישראל אחת, שטמנה בחובה גם את גשר ומימד, קיבלה 26 מנדטים בלבד. ח"כים ואישי ציבור, ששובצו סביב המקום ה-30, שנחשב ריאלי לפני הבחירות, מצאו את עצמם מובטלים.

שמחת הניצחון היתה מוקדמת מדי, את זה כבר כולם יודעים. עכשיו מסתבר שגם העצבות אין לה מקום: לפני כשבועיים הושבע לכנסת הרב יהודה גלעד, במקור מס' 33 ברשימת ישראל אחת. בעוד מספר שבועות אמור לפרוש השר רענן כהן ותחתיו תמונה אורית נוקד, מהמקום ה-34.

אז איך זה קרה ששליש מחברי הרשימה הוחלפו? ראשונים פרשו יוסי ביילין ומתן וילנאי, מיד לאחר שמונו לשרים, על מנת לפנות מקום ל"מקופחים" שלא נכנסו עקב מספר המנדטים הקטן. ביילין לא ממש לקח בחשבון שאחרי פחות משנתיים הוא יהיה מחוץ לממשלה – ולכנסת. וילנאי נשאר במשחק לאחר שהצטרף לממשלת האחדות. אולם בשיחה פרטית לפני מספר חודשים הודה כי עשה טעות כשוויתר על מקומו בכנסת: "אחרי שהתפטרתי בא אלי חיים רמון ואמר לי 'מה עשית?', עניתי לו שזה מה שייעצו לי חברים. 'בפעם הבאה תתייעץ איתי', אמר לי רמון".

את מקומם תפסו אלי בן מנחם (שכיום מכהן כסגן שר) וקולט אביטל. אולם הקדנציה הקצרצרה של ממשלת ברק הביאה לנשירה סדרתית אחרי התבוסה בבחירות 2001. אלי גולדשמיט, בהופעה נרגשת אצל ניסים משעל, הודיע על פרישה מפוליטיקה. תחתיו מונה מוטי משעני מגשר, שיחד עם האחים דוד ומקסים לוי, נפרדו לשלום מישראל אחת.

זמן קצר לאחר מכן פרשו עוזי ברעם ואהוד ברק, ובמקומם נכנסו בהתאמה אפי אושעיה ואיתן כבל. אגב, במקום כבל אמור היה להתמנות מיכה גולדמן, שהעדיף, מסיבות אישיות, את עולם העסקים. הח"כ הטרי הרב גלעד החליף את מקסים לוי, שזכה בבחירות לראשות עיריית לוד, ונוקד כאמור מחליפה את רענן כהן כשימונה ליו"ר הבנק לפיתוח התעשיה.

אושעיה, שנהנה מפרישתו של ברעם ונכנס היישר לתפקיד של יו"ר הסיעה בכנסת, מנסה להמעיט בחשיבות התופעה ונמנע מלעשות את ההקשר בין גל הפרישות, למצבה הרעוע של מפלגתו. "יש מספיק צרות למפלגת העבודה", הוא אומר. "הפרישה של וילנאי וביילין לא נחשבת, כי הם פינו מקום בתור ח"כים, וגם ברק הלך רק בגלל שהציבור הדיח אותו. אנשים פורשים כי הפוליטיקה הישראלית לא במיטבה והם מעדיפים לעשות לביתם".

עם זאת, קשה שלא לקשר את העניין למשבר המנהיגות הפוקד את המפלגה. עדות למשבר זה ניתן לראות בוועידת מפלגת העבודה שתפתח מחר בתל אביב, כאשר לא ברור אם נושא הפרישה מהממשלה יעלה לדיון. לטענת ח"כים במפלגה, האירוע היקר מיותר, כל עוד לעבודה אין מסר של ממש, מדיני או כלכלי. אולי זה עוד הסבר לכך שבשלוש השנים האחרונות מפלגת העבודה דומה יותר לתחנת רכבת מאשר לתנועה פוליטית.