מפזרים את הערפל

אולי אנו חיים בתוך ערפל ובטוחים כי הערפל , העננה המחשבתית הבלתי פוסקת שחוזרת על עצמה, היא היא החיים!?

האם ייתכן כי בסך הכל זהו ערפל שסב לנו בראש ? אפילו אותו צבע אפור ללא שום חידוש!
האם תמיד היינו שם? האם נולדנו כך ? אולי פשוט נשאבנו לשם כי לכולם אותה העננה והיא מדבקת?

האם יש מצב שבו האנשים יוכלו ללכת ללא הערפל, לראות פתאום שיש עולם שם בחוץ, נקי מערפילים. האם אתם כעת, נכנסים אל תוך הכתוב, או עדיין חשים באותה מחשבה טורדנית. ממה היא מורכבת, הערפילית הזאת, מענייני עבודה , או אולי איזה mind State of עכור שאינם יכולים לשים את האצבע אליו?

כן, מסתבר שרובנו שרויים באיזו שהיא עננה שעופפת ועוטפת ומסתובבת לנו בראש; מצב כלכלי, מצב בטחוני ,בעיות בבית , בזוגיות ,הוא אמר לי...היא פגעה בי... והעננה היא מתוחכמת היא יודעת לשכפל את עצמה ולגדול ולהתעצם והיא כל כך הגיונית, ושוב הוא פגע... והיא לא הבינה אותי....

אנו נוטים להאמין כי אם נסדר את העננה המחשבתית באופן זה או אחר יקלו עלינו החיים.
ואכן, אנו מסדרים ועננה חדשה מתלבשת עלינו, ומסדרים בשנית ושוב עננה רק בגוון אחר.
וכבר בחרנו להיות ללא עננה , אך היא בשלה , משנה צורות אך עדיין עננה- של מי הראש הזה לעזאזל?

אבל אפשר להוריד את העננה הזו ופתאום ככה פשוט להיות, להתלהך, להיות נוכח. עננים הם רק בשמיים והם מדהימים , לבנים בכל מיני צורות והשמיים מאופק עד אופק וממש רואים שהשמיים עוטפים עולם שהוא עגול, והים כחול ,והחול מדהים ומזמין ופתאום לראות אנשים ,ילדים, לשמוע קולות ולא את אלו בראש כי כל מה שיש זה אתם קוראים כעת את המאמר, יושבים מול המחשב, אולי בעבודה,אולי בבית, קוראים ונכנסים לעומק. אולי קצת מאבדים מעצמכם וחשים סוף סוף מה זה להיות ללא עננה.

יש חיים והם מדהימים. גן עדן אמיתי אבל הוא בפנים, הוא שקט, שלו וחש את הכל. את החיים האמיתיים בחוץ ,את משב הרוח על השיער, את גרגירי החול בים, את צחוק הילדים ,את ריח הפרח ועצמת העצים. והכל פה, ממש פה . ופתאום גם המחשבה בהירה,ודברים באים על פתרונם, יש יכולת, יש אנרגיה חדשה וכל זאת ללא העננה.

וכשבפנים הכל שקט גם בחוץ הכל נפלא.

הכל אפשרי , הכל אמיתי.