נמשכות הלוויותיהם של הרוגי פיגוע ההתאבדות אתמול בצומת מגידו. סמלת סיון וינר, בת 19 מחולון, הובאה למנוחות ב-11:00 בבית העלמין בעירה.
בשעה 11:30 נטמנה בבית העלמין הצבאי בחדרה סמלת ויולטה חיזגאייב, בת 19. ב-13:00 הובא למנוחות רב"ט דניס בליומין, בן 20. בבית העלמין נטמן ב-14:30 הלווייתו של סמ"ר גנאדי איסקוב, בן 20, וב-16:00 סמ"ר צביקה גלברד, בן 20.
בנתניה הובא למנוחות סמ"ר דוד סטניסלבסקי, בן 23, ב-14:00, ורב"ט אברהם ברזילי, בן 20, בשעה 16:00.
בבית העלמין בחדרה הובאו היום למנוחות גם סמל דותן רייזל, בן 21, ב-17:30; ורב"ט ולדימיר מררי, בן 19, ב-19:00.
ארבעה מהחיילים שנהרגו בפיגוע הובאו אתמול למנוחות: רב"ט לירון אביטן, בת 19, מחדרה, הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. סמל שריאל כץ, בן 21 מנתניה, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. סמל ראשון אלירן בוסקילה, בן 21 מחדרה הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. סמל יגאל נביפור, בן 22 מנתניה, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה.
בתוך כך הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה מתוך ארבעת האזרחים שנספו בפיגוע: עדי דהן, בת 17 מעפולה, שמעון טימסיט, בן 35 מתל אביב וציון אגמון (בוסי), בן 50 מחדרה, שנטמן ב-13:30 בבית העלמין בעיר.
בנוסף ל-17 ההרוגים, נפצעו בפיגוע אתמול עשרות בני אדם. הפיצוץ אירע לאחר שמכונית ממולכדת נצמדה לאוטובוס מספר 830 מתל אביב לטבריה, והתפוצצה. מעוצמת הפיצוץ התהפך האוטובוס, מכל הדלק שלו התפוצץ והוא עלה באש.
"זו לא בושה לבכות"
כתבי "הארץ", עמוס הראל, אורי אס, ג'לאל בנא ודוד רטנר מוסיפים:
13 מתוך 17 ההרוגים בפיגוע בצומת מגידו אתמול היו חיילים בשירות סדיר בצה"ל. חמישה מההרוגים שירתו באותה יחידה - "שמשון", יחידת חימוש מרחבית של פיקוד הצפון: לירון אביטן, אלירן בוסקילה, אברהם ברזילי, ולדימיר מררי ודותן רייזל. החמישה שירתו בפלוגות סמוכות, וכמה מהם הכירו זה את זה, אמר ל"הארץ" מפקד היחידה, אלוף-משנה עופר גולינסקי. בפיגוע גם נפצעו שישה מחיילי הבסיס.
סדנת החימוש "שמשון", סמוך לצומת גולני, היא "בסיס פתוח": החיילים המשרתים בו לנים בבתיהם ומגיעים לבסיס מדי בוקר. החיילים שנפגעו באוטובוס נהגו לנסוע בו מדי יום, בשעות קבועות, בדרכם למחנה וממנו. רבים מהחיילים המשרתים בבסיס הם עולים חדשים. חלקם שובצו לשירות קרוב לבית, בשל קשיים משפחתיים שונים.
אתמול, לאחר שנודע על מות חייליו בפיגוע, כינס אל"מ גולינסקי את חבריהם ליחידה. "אמרתי להם שאנחנו כמו משפחה, ומשפחה יודעת להיות ביחד גם בשעות הקשות. ראיתי דמעות בהרבה עיניים וחשבתי שזה בסדר: אנחנו בני אדם, לא מכונות. זו לא בושה לבכות. אבל עכשיו יש לנו גם מחויבות לפצועים ולבני המשפחות של החיילים שנהרגו", אמר גולינסקי. לדבריו, הגבולות בין החזית לעורף היטשטשו כי במהלך המערכה הנוכחית: "כבר אין יותר אבחנה בין יחידה עורפית ולוחמת".