האוניברסיטה של החיים

ההחלטה על סיומה המוקדם של שנת הלימודים באוניברסיטת תל אביב, בין אם תתקבל ובין אם לא, לא היתה אלא המתת חסד. עובדי המינהלה שובתים כבר למעלה מחודש ימים, במחאה על הכוונה לפטר אלפים מביניהם. הסגל האקדמי הזוטר הצטרף בשבוע שעבר גם הוא לשובתים, במחאה, כמה מפתיע, על הכוונה לפטר או לקצץ במאות משרות. הסגל האקדמי הבכיר, למי ששכח, השבית את הלימודים למשך חודש בתחילת השנה, במחאה, והפעם זה לא מפתיע, על כך ששכרם לא ממשיך לעלות. הנהלת האוניברסיטה, בשל היותה עסוקה במתן תירוצים לשאלה "להיכן נעלם הכסף?", שכחה רק דבר אחד, את ההצדקה לקיומה של האוניברסיטה: ידע. ידע שנרכש על ידי הסטודנטים וידע שנחקר ונחשף על ידי אנשי הסגל והסטודנטים גם יחד.

השביתה הנוכחית של עובדי המינהלה מאופיינת לטענתם בפגיעה "שוויונית". לא רק הסטודנטים נפגעים, הם אומרים, אלא גם המרצים, שלא יכולים להמשיך לעבוד. העובדה שכולם נפגעים, אין בה כדי להקל מעוצמת הפגיעה, אפילו אם טענה זו היתה נכונה. העובדה שחדריהם של המרצים לא ננעלו, בניגוד, למשל, לכיתות הלימוד, מצביעה הן על אי השוויון והן על תוכנית העובדים: את הסטודנטים נדפוק, והם כבר יילחצו על ההנהלה. הבעיה היא, שהם שכחו שני דברים, הראשון הוא שלא משנה כמה ירקו עליו, הסטודנט הישראלי בטוח תמיד שמדובר בגשם. השני, שהדבר האחרון שמעניין את ההנהלה הוא הסטודנטים. המרצים מצדם, עומדים מהצד וטוענים בחוצפה, כי הם מוכנים ללמד גם על הדשא, ובלבד שיוכלו ללמד. "אנחנו בצד שלכם" הם אומרים. את השביתה שלהם מתחילת השנה הם כנראה שכחו.

איזו אוניברסיטה שמכבדת את עצמה מאפשרת לשנת לימודים להתנהל כך? מדוע בשעה שהאוניברסיטה הגדולה בארץ מדממת למוות, קולה של שרת החינוך נשמע רק באשר למשבר הפיננסי? מדוע בשעה שהסטודנטים לומדים במסדרונות, חבר הנאמנים של האוניברסיטה משייט לו מאולם לאולם, מבופה לארוחה ומחנוכת קתדרה לחנוכת אודיטוריום? פרופ' רבינוביץ', הדיפלומט המהולל, לא שמע על מראית עין?

ודאי שיהיה מי שיקפוץ מיד ויאמר, שהדברים הללו אינם ממומנים מאותו התקציב, שאלו "תרומות מיועדות". אבל מיועדות למה? למי? מדוע שאני או אחד מחברי נרצה להמשיך את לימודינו באוניברסיטה, בטח ובטח לתואר מתקדם, משהיא הוכיחה, כי היא אינה מסוגלת להבטיח לכך תנאים נאותים, או תנאים כלשהם.

הנהלת האוניברסיטה משחקת משחק מלוכלך, ומנסה לשסות את הסטודנטים בעובדים, ובכך להוריד את האשמה מעליה. המהלך הזה כל כך שקוף וכל כך נלוז, שעצוב לראות שהוא צלח. אגודת הסטודנטים נפלה (שוב) לפח שהטמינו לה. יו"ר האגודה מפיצה שהיא הציעה לעובדים השובתים לשתף פעולה יחד נגד ההנהלה (אקט יחצ"ני במסווה של סולידריות חברתית) ומשאלו סירבו להצעתה החליטה לפעול בלי קשר לשביתה. אבל עכשיו, במקום לעמוד על זכותנו ללמוד, היא מנהלת משא ומתן עם האוניברסיטה על הקלות במבחנים. העובדה שהחומר שעליו אנו אמורים להיבחן עדיין נעול בספריות אינה מעניינה, העיקר שהיא "עומדת על האינטרסים של הסטודנטים". גבירתי, האינטרס של הסטודנטים הוא לא להוציא 100 במבחן, אלא ללמוד. בזה נכשלת. כל השאר זה רק צמצום נזק. בכאב אני כותב, ששנת לימודים לא היתה כאן, ומוטב היה להרוג אותה עכשיו, מאשר להמשיך לגרור את גופתה המרוטה שבועיים נוספים.