איידס ואומנות אחזקת האופנוע

פתאום קם אדם ומחליט לעזוב הכל, לעלות על אופנוע ולחצות את יבשת אפריקה לבדו. זה בערך מה שקרה לסיד אנזוורת', דרום אפריקאי בשנות השלושים בחייו, עם יצר הרפתקנות שנכלא למשך מספר שנים, בהם ניסה את חיי השגרה. בחניית ביניים בישראל סיפר השבוע סיד כי תמיד חלם לבצע את המסע הייחודי, אבל רק לפני מספר חודשים החליט שזה "עכשיו או לעולם לא".

לפני שיצא למסע היתה בבעלותו חנות קטנה לתיקון אופנועים בדרום אפריקה. בשלב כלשהו, המיתון הכלכלי והשקעות שהסתברו כמוטעות, אילצו אותו לסגור את העסק. כשבידיו עשרת אלפי הדולרים האחרונים שלו עמדה בפניו הברירה: לנסות ולהקים עסק חדש - או לצאת למסע חלומותיו. האופציה השניה נבחרה ברוב קולות. כלי הרכב הנבחר היה אופנוע "ימהה טנארה" אקס.טי 650 מודל 84'. כמה חברות מסחריות הסכימו לתרום חלפים למימון המסע.

שתיים מידידותיו הציעו לו לנסות להפוך את המסע למשמעותי לא רק לו, וקישרו אותו עם ארגון "לייפליין", המפעיל תוכניות הסברה בדרום אפריקה נגד ההידבקות באיידס, מכת היבשת. הארגון סיפק לסיד חומרי הסברה ופירסם את נסיעתו ברחבי המדינה. המפגשים סביב האיידס יהפכו למעניינים ביותר, אבל בינתיים המסע רק החל, וכבר נעצר. כבר בתחילת ההרפתקה אירעה התקלה הראשונה - המנוע התפוצץ בקייפטאון שבדרום אפריקה. לאחר עיכוב לצורך תיקונים עלה סיד בחזרה על האופנוע - הכיוון צפונה.

נתיב הנסיעה עבר בנמיביה, בוצאוונה, זמביה, טנזניה וקניה ומשם לאתיופיה ולמדבריות סודן ומצרים. את הלילות העביר בדרך כלל בלינה תחת כיפת השמיים או באכסניות. המסע הפך למורכב יותר ויותר מקניה וצפונה, כשהדרך מדברית ואי ידיעת השפה מקשה על קריאת השלטים. מכיוון שהסתמך על השמש כאמצעי ניווט יחיד, מצא עצמו הרוכב הבודד אבוד לזמן קצר במדבריות סודן. מיכלי דלק ומים נוספים שהוצמדו לאופנוע הוכיחו את עצמם ברגעים קשים כאלה. בסך הכל מסכם סיד את המסע עד ישראל במינימום תקלות ויותר מ- 19 אלף קילומטרים ללא פנצ'ר.

רוב האנשים שפגש היו מסבירי פנים ונכונים לעזור, הוא לא נתקל בשודדים או בגנבים - דבר שאינו מובן מאליו למטייל לבדו באפריקה. כשניסה לשוחח עם האנשים שפגש על איידס, התבררו לו מימדי הבורות והחשדנות. החל מגברים שהסבירו כי אינם משתמשים כלל בקונדום משום שהוא פוגע בגבריות. אחרים טענו בתוקף כי "לאמריקאים יש חיסון נגד המחלה, אבל הם לא מוכנים לחלוק אותו עם ילידי אפריקה". תאורית קונספירציה נוספת היא שהאדם הלבן מחדיר בחיסונים שניתנים לתינוקות באפריקה את נגיף האיידס. בנמיביה שאלו אותו אנשים בתמיהה "מדוע לבריטים ולאמריקאים אין איידס?".

תוכנית המסע המקורית היתה להמשיך בדרך היבשה דרך ישראל לסוריה ומשם לאירופה עד ליעדו הסופי - בריטניה. את התוכנית סיכל פקיד עתיר מוטיבציה במשרד הפנים בטאבה. תיירים זרים רבים קוראים במדריכי הטיולים השונים כי חותמת ישראלית בדרכון מסכלת כניסה לרוב מדינות ערב, גם סיד ידע זאת. הפיתרון הוא פשוט החתמת הספח שמקבלים התיירים (הספורים) הנכנסים לארץ במקום את הדרכון. למרות שסיד ביקש זאת מהפקיד הוא נתקל בסירוב, בטענה ש - 400 הדולר שהיו בכיסו אינם מספיקים ליותר משבוע בארץ - ובהתאם גם ניתנה אשרת השהיה. סוריה ירדה מהפרק.

אחרי נסיעה בת מספר חודשים לארה"ב למטרת עבודה וגיוס כספים שב סיד לארץ ובעזרת חברים ישראלים שהכיר בטיולים בעבר, ביצע באופנוע סדרת תיקונים ושיפוצים. את אורי שעזר לו בארץ, הכיר במהלך מסע בו הקיף את דרום אמריקה בחיפושית מודל 72'. השבוע הוא יצא מכאן להמשך המסע לאירופה, עד סופו המתוכנן בחודש יולי. מבחינתו, הדבר החשוב ביותר הוא המוטיבציה שנתן לאנשים שפגש להגשים את הדברים שתמיד חלמו עליהם, וכמוהו לקום בבוקר, לעצור את מירוץ החיים ולצאת לדרך.