זה אפילו לא יהיה קשה

הלייקרס התחילו את המשחק הראשון בסדרה מול הקינגס בהחטאה, שאחריה באו תשעה נסיונות קליעה מוצלחים. רוברט הורי היה אחרון שחקני החמישייה שהצטרף לחגיגה. קודם כל הוא דאג שוובר יחטיא את שלושת הזריקות הראשונות שלו מחצי מרחק ושיתחיל להסתבך מנטלית עם עוד עבירת תוקף. בין לבין, הוריד הורי שבעה ריבאונדים שבסיומם גילתה התקפת הלייקרס מחדש את ריק פוקס ודרק פישר. את החצי סיים הורי עם 11 נקודות (מתוכם שתי שלשות גאוניות בתזמונן), שבעה ריבאונדים ושלוש חטיפות. הלייקרס סיימו את המשחק כבר ברבע הראשון.

כמובן שמספרים אינם מספרים את הסיפור של הורי. אם מספרים סטטיסטיים היו גורמים בלעדיים, הרי שלסקרמנטו לא היה במה להתבייש: וובר סיים עם 28 נקודות, 14 ריבאונדים ושישה אסיסטים; דיבאץ' סיים עם מאזנים דו ספרתיים בריבאונדים ונקודות; ביבי עשה את שלו; גם כריסטי ופולארד; ובובי ג'קסון בכלל כיכב עם 21 נקודות. רק ששלוש עבירות התוקף של וובר העיבו על המשחק שלו לאורך כל המשחק; ההתעקשות של דיבאץ' להיכנס פנימה איפשרה לשאקיל להתרווח בהגנה; המספרים של כריסטי לא מעידים שאין לו שום תשובה הגנתית לברייאנט; ביבי השיג את כל המספרים שלו בעיקר ברבע הראשון (וקצת בשלישי), זאת אומרת שהוא השאיר את הקינגס במשחק ונעלם כשהיא היתה צריכה ללחוץ על הדוושה בקאמבק; והמספרים של ג'קסון באים רק על חשבון תפוקתו החסרה של סטויאקוביץ' כך שסקרמנטו לא קיבלה את האנרגיה המקווה מהספסל. המספר היחיד שמסביר את הכישלון של סקרמנטו במשחק 1 הוא האפס בטור הנקודות והתרומה בכלל של טורקוגלו, מי שהיה אמור להיות התשובה של הקבוצה להורי.

אם המשחק סימן כיוון כלשהו, הרי שהוא לא סימן את זהות המנצחת, אלא את הקלות שבה הדבר ייעשה (והדברים הללו נכונים גם אם הסדרה תיגרר לשישה משחקים). שוב פיל ג'קסון רימה את כולם: פתאום הקליעות של פישר ופוקס נכנסות, פתאום הלייקרס משתלטים על המשחק כבר ברבע הראשון ופתאום כל זריקה מבחוץ אפילו לא נוגעת בטבעת. הציפיות מהפלייאוף הזה מתקלפות ומתירות אותנו במערומי האכזבה: לסקרמנטו אין תשובה לשאקיל וברייאנט, אבל לאף אחד אין. לא בטוח שרוברט הורי הוא השחקן מולו יוכל כריס וובר להוכיח שהוא מסוגל לסחוב עליו קבוצה בשלבים הללו. לקינגס, למי שבכל זאת רוצה לשמור על אופטימיות, יש שתי תקוות: החזרה של סטויאקוביץ', ובדומה לחברי מרכז הליכוד – האפשרות שביבי ייקח את העניינים לידיים.